כתיבה יצירתית

שושנה קיסר יושבת מול חלון חדרה ועיניה חדלו מלראות. מה יש לה לשושנה שהיא מישירה יום יום את מבטה, שהרי, את השדה שמול ביתה שעומד בשיממונו כבר

מִדֵּי פַּעַם טוֹב לְהִתְמַסֵּר לְאֵיזֶה פֶּרֶץ חָצוּף שֶׁל אֲדִישׁוּת. בֵּינְתַיִם, בְּלֵילוֹת אַתָּה עוֹלֶה לִי מֵהַשִּׁילּוּ

סִדָרְתִי אוֹתָן אָלוּמוֹת, אָלוּמוֹת. שְׂעוֹרָה כְּרוּכָה בְּשִׁבֹּלֶת. מָזוֹן שָׁלוּב בְּרָעָב. בַּסְּפִירָה הָזוּ לֹא נִסְפ

נסי להתאהב במישהו עם שם גנרי נפוץ, שכיח, שבכל מקום שיקראו בו גם הרבה אחרי שהלך את תסתובבי או תרימי איזה מבט שמגלם בו חרון אף שרו

בַּסּוֹף הַזְּמַן מוֹחֵק גַּם אֶת הַסְּלָעִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר וְזֶה בְּסֵדֶר, הוּא אוֹמֵר וַאֲנִי טוֹבַעַת בַּכִּסֵּא

דּוֹפֵק הוּא סֶמֵל הַבְּדִידוּת דֹפֶק כָּפוּל שְׁנַיִם הֵם כְּמוֹ מִינוּס וּמִינוּס  שֶׁהוֹפְכִים לִפְלוּס הַבַּנְק

על התמודדות ילדים עם אובדן מאת: זוהר אביב 052-2539765 avivbook@017.net.il אשמח לחוות דעת אם כדאי להוציא סיפור זה כספר מאויר לילדים   היה היה י

עַד כַּמָּה שֶׁזֶּה נִשְׁמָע מוּזָר אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בָּרוּחַ.   לִפְעָמִים אֲנִי נָעָה בֵּין צ מָרוֹת וְחַיָּה בָּרֶוַח. ב

שבוע שלם עבר מאז. שבעה ימים בהם לא ראיתי אותך ולאורך השבוע הזה נשבעתי לעצמי בשבועת זרת של ימין עם שמאל שביום חמישי; יום חמישי אעמוד עם הפני

וּמִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא יָכוֹל לִכְאֹב. וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה כְּבָר, אֶת הַכְּאֵב. כִּי הָפַךְ הוּא חָלַק מִגּוּפִ

לִחְיוֹת בַּכֶּלֶא לְלֹא חֲנִינָה, וְרַק הַמַּחְשָׁבוֹת חָפְשִׁיּוֹת לָהֶן וְהֵן מְשׁוֹטְטוֹת. אִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה שֶׁהֵן פָּרְצוּ

פרק מתוך הרומן החדש שלי, ימי האהבה (בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן), שמתרחש במהלך טיפול זוגי   ובזמן שהיד של אדי מטיילת במעלה ירכה של אשתו, כא

וְהַיְינוּ שָׁם  אַתָּה וַאֲנִי  וְהָעֵץ הַמְעוּנַף  שֶׁגִּידֵּל עַצְמוֹ לָעוֹמֶק הַמִּרְפֶּסֶת בַּחוּץ שׁוֹרְקִים כּ

מאז שהלכת אני מתכתבת אתך. לא, לא שאתה עונה לי, אבל אני מתכתבת אתך "בכאילו." אין לי בעיה עם זה, זה לא דורש ממני שום השקעה, לא נייר מכתבי

והַמִּדְבָּר הַזֶּה, אֵיךְ הִגַּעְתָּ אֵלָיו? שְׁמָהּ שֶׁמְּחַבֵּק אוֹתְךָ הוּא החָסָךְ?  גּוּף מְנֻתָּק, פּוֹצֵעַ. כְּדֵי ל

כפלסטלינה לידייך אני רך ומתארך מראה לרוחך העוטה את עורך ממרח רורשך שקוף לנפשך שלך   אך היזהרי פן תטעי אהובתי כי מיד לאחר

אִם לִחְיוֹת, אָז לִחְיוֹת. אִם לֶאֱהֹב, בַּפַּשְׁטוּת לֶאֱהֹב. אִם אֲנִי רָצָה אָרוּץ עַד כַּלּוֹת הַנְּשִׁימָה. אִם אֲנִי אוֹכֶל

היא ערפל השכחה מלכת הלבנה אזיקי התלות ופגיון האשמה אם כל אהבה קיסרית האמנות אוחזת בטפריה כל התמכרות ואני מכור אליה בת זוג

אַתְּ הִבְטַחַתְּ לִי חֲזֹר וְהבטח שֶׁתַּפְסִיקִי לִרְדוֹת בִּי כָּל כָּךְ. דַּי, הֵם כֻּלָּם סוֹלְחִים. זוֹ אַתְּ שֶׁמַּפְלִיא

תכף יתמלא העץ שמול ביתי בפרחים טריים מריחים כמו תינוק שנולד לבן-ורוד לבן-ורוד וידעתי בליבי כי יבוא הרגע תתגשם תמונתו הפורחת

אני רוצה אותך אני רוצה אותך עד כלות הנשימה. אני נוטל את ידך אני מבקש את ליבך.   אני שובה אותך בהבטחותי הגבריות. אני מבקש שתגר