כתיבה יצירתית

  כְּשֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת מְנוּחַת הַלֵּב, אֲנִי נוֹשֶׁמֶת אֶת קִפְלֵי הַזְּמַן, חֲכַם יָשִׁישׁ וְאֵינְסוֹפִי.   בְּאֶצְבָּעוֹת...

  כלב שמירה / עמנואלה ברש רובינשטיין   טור שיניים מחודדות, צהובות מעט, ניבט מתוך הלסתות העצומות, המרובעות. מעט רוק ניגר מהן. הנשימה...

תחומה בגבולות מקופלת בכאב, מתאמצת לא לראות, להביט בך , להראות.   שכבות של הגנה, כאב של שורשים, שנים של שתיקה, ומסכה כבר נש

אל תשאלי אותי במה אני עובדת כי אין לי מה לספר. בסך הכל פתחתי בית מלאכה פשוט. שאחרי 45 דקות יסגר. קירותיו ערומים מקישוט הם כולם ספוגים בדמ

וַיִּקְרָא אֵלָיו קוֹל פְּנִימִי, צָלוּל וְזַךְ. וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, וּקְשֹׁר עִמּוֹ קֶ

כצבת מנסות המילים לנשוך בעובי האור, שודדות הן את המוצקות המקיפה. לוען נוטף הנחות דלוחות, שאגות ללא צבע. מילים – קליפתן פוקעת ותוכ

בבוקר, בימי סוף אלול,  רסיסי הטל עדיין מנצנצים בדשא: חיוורת, תנועת הכוכבים משתקפת בהם. בבוקר, חתול אפרפר רובץ בין אור וצל,  בין א

ימים נוראים / ליטל מור   זְמַן אֱלוּל יָמִים נוֹרָאִים (הִסְתַּגְּלוּת, נִקְרָאִים). הַקְּרִיעָה בֵּין הָעוֹלָמוֹת חָדְרָה ל

פָּנֶיךָ, תַּבְנִית חֲתוּמָה בַּאֲצִילוּת מְחַיֶּבֶת מוֹתִירִים אוֹתִי מִשְׁתָּאָה, מִחוּץ לַמִּסְגֶּרֶת. מְשֻׁגַּעַת שֶׁכְּמוֹ

הָיִיתִי נוֹתֶנֶת הַכֹּל כְּדֵי לְהִתְחַלֵּף עִם הָעֵינַיִים הַיְּרוּקּוֹת והַסַּפָּה הַתְּכוּלָה שֶׁלְּךָ    הָיִית

שֶׁבַע שָׁעוֹת חָלְפוּ מֵאָז חָצְתָה אֶת הַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ הִגִּיעָה לַמַּסְקָנָה שֶׁהִיא צְמֵאָה לְאַהֲבָה שֶׁבַע שָׁעוֹת שֶׁהִיא

שושנה קיסר יושבת מול חלון חדרה ועיניה חדלו מלראות. מה יש לה לשושנה שהיא מישירה יום יום את מבטה, שהרי, את השדה שמול ביתה שעומד בשיממונו כבר

מִדֵּי פַּעַם טוֹב לְהִתְמַסֵּר לְאֵיזֶה פֶּרֶץ חָצוּף שֶׁל אֲדִישׁוּת. בֵּינְתַיִם, בְּלֵילוֹת אַתָּה עוֹלֶה לִי מֵהַשִּׁילּוּ

סִדָרְתִי אוֹתָן אָלוּמוֹת, אָלוּמוֹת. שְׂעוֹרָה כְּרוּכָה בְּשִׁבֹּלֶת. מָזוֹן שָׁלוּב בְּרָעָב. בַּסְּפִירָה הָזוּ לֹא נִסְפ

נסי להתאהב במישהו עם שם גנרי נפוץ, שכיח, שבכל מקום שיקראו בו גם הרבה אחרי שהלך את תסתובבי או תרימי איזה מבט שמגלם בו חרון אף שרו

בַּסּוֹף הַזְּמַן מוֹחֵק גַּם אֶת הַסְּלָעִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר וְזֶה בְּסֵדֶר, הוּא אוֹמֵר וַאֲנִי טוֹבַעַת בַּכִּסֵּא

דּוֹפֵק הוּא סֶמֵל הַבְּדִידוּת דֹפֶק כָּפוּל שְׁנַיִם הֵם כְּמוֹ מִינוּס וּמִינוּס  שֶׁהוֹפְכִים לִפְלוּס הַבַּנְק

על התמודדות ילדים עם אובדן מאת: זוהר אביב 052-2539765 avivbook@017.net.il אשמח לחוות דעת אם כדאי להוציא סיפור זה כספר מאויר לילדים   היה היה י

עַד כַּמָּה שֶׁזֶּה נִשְׁמָע מוּזָר אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בָּרוּחַ.   לִפְעָמִים אֲנִי נָעָה בֵּין צ מָרוֹת וְחַיָּה בָּרֶוַח. ב

שבוע שלם עבר מאז. שבעה ימים בהם לא ראיתי אותך ולאורך השבוע הזה נשבעתי לעצמי בשבועת זרת של ימין עם שמאל שביום חמישי; יום חמישי אעמוד עם הפני

וּמִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא יָכוֹל לִכְאֹב. וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה כְּבָר, אֶת הַכְּאֵב. כִּי הָפַךְ הוּא חָלַק מִגּוּפִ