זְמַן שֶׁבּוֹ קַיִץ עוֹבֵר לְחֹרֶף, וְאֶת עִקְבוֹת רַגְלָיו רוֹאִים כֻּלָּם
עלון פסיכולוגיה עברית | 8/11/2026 | 53 צפיות | הרשמו כמנויים
פתאום נהיה חורף. זאת אומרת, היו סימנים מבשרים, אבל בבת אחת – גשם שוטף, ואחרי הפוגה של כמה שעות, שוב ושוב. הרחובות רטובים וקר, חורף מוכר. מה מביא איתו החורף, במלוא הדרו הרטוב? עבור כל אחד מזג האוויר מעורר לחיים נימי נפש אחרים, חורפים עתיקים שולחים הד רחוק. יש מי שבדידות עוטפת אותו, עבור אחרת תחושת ההתכנסות פנימה אל הבית מחממת משהו עמוק. יש כאלה שקדרות החורף מתחברת בליבם מיד למצב רוח שפוף יותר, סגרירי, ולאחרים האפרוריות רק מחזקת ריחות וצבעים של חיים. איך מרגיש החורף בין קירות הקליניקה שלכם? מה הוא מביא איתו אל תוך החדר?
השבוע באתרנו התפרסמו טקסטים מקצועיים מעוררי מחשבה בנושאים מגוונים:
מאמרו של ישראל רוזנבאום מציג במרחב טיפולי וחברתי את התפיסה של "האמא הלא טובה מספיק" כמנגנון הגנתי המצמצם את חופש הביטוי והסובייקטיביות של נשים, אימהות ומטפלים. זה כולל את ההבנה של השורשים התרבותיים והפסיכולוגיים של התפיסה, השלכותיה על מטפלים והורים, והקושי ליצור דיאלוג אותנטי סביבה. מרכזית לכך היא ההבנה של חוסר האונים האקזיסטנציאלי כגורם מניע בהתגוננות ובהתנהגות האנושית. תובנה זו מאפשרת לראות את האופנים בהם צורכי השליטה הנובעים מחוסר האונים הקיומי, מובילים למנגנונים מצמצמים והגנתיים, כולל ה"אם הלא טובה מספיק". המאמר מציע דרכים לאפשר יותר פתיחות וכנות בדיאלוג טיפולי וחברתי סביב נושא זה, באמצעות הכרה בחוסר האונים הקיומי ויכולת להכיל אותו, וזה תורם ליצירת מרחב אותנטי יותר עבור נשים ואימהות להביע את עצמן, ולמטפלים להיות יותר מכילים ופחות מתגוננים.
מטופל מבקש מהפסיכולוגית שמטפלת בו "רק מכתב קטן" לבית המשפט, ובו קביעה שמצבו הנפשי נגרם מהתנהגות הממונה עליו בעבודה. במאמרו טוען אסף פלג טוען שתמיכה במטופל אינה מחייבת לאמץ מסקנה משפטית, ומציע לכתוב את המכתב כך שיפריד בין דיווח, אבחנה וסיבתיות. הדיון נשען על קוד האתיקה של הפסיכולוגים, על חוק הפסיכולוגים, על חוק זכויות החולה, על פקודת הראיות ועל פסיקת בית המשפט העליון בשאלת החיסיון כשהמטופל הוא התובע. על סמך הפסיקה שבאה אחריה, המאמר מראה איך מכתב כזה עלול לפתוח דרישה לרשומה כולה, ומה המטופל צריך לדעת לפני שהמכתב יוצא.
מאמרה של מעיין בורטשיין עוסק בטיפול בגינון ובמרחב הפתוח המהווה מענה משמעותי למצבי טראומה ודחק, ומשמעותי באופן ספציפי במצבים של טראומה קולקטיבית, בדגש על אירועי ה-7 באוקטובר ועל המלחמות שפרצו בעקבותיהם. ההתבוננות בהתחדשות הטבע מאפשרת הפנמה של מחזוריות החיים, על הטוב והרע שבהם. ממחקר שנערך בנושא זה, עלה כי אנשי טיפול בגינון ובמרחב הפתוח מקבלים כוחות מהטיפול בטבע, דבר שמאפשר להם להשתמש בטבע כגורם ממשאב עבור מטופליהם שלהם.
מאמר דעה מאת צח עזרן בוחן את השימוש הרווח בשפה הטיפולית במושגים המיוחסים ל"בודהיזם", כגון קשיבות, קבלה וחמלה עצמית. נטען כי "הבודהיזם" אינו גוף אחיד שאפשר לייחס לו טענות, וכי מי שמייחס לו רעיון מצהיר על אמון במקור, ולכן מתחייב לבחון אותו. בהסתמך על הקאנון הפאלי, ובעיקר על הדרשה לאנשי קלמה, הוא מראה שהטקסטים עצמם דורשים לבדוק כל עיקרון בניסיון האישי. דוגמת ה"קבלה הרדיקלית" ממחישה את הנזק שבהעברת מושגים מנותקים מהקשרם, ושני תיאורי מקרה מדגימים שימוש זהיר בהם. לטענת הכותב, מה שבודהיסטי בטיפול בודהיסטי הוא המטפל שתרגל והפנים את הדברים, ולא אוצר המילים.
ובמדור הספרים, תתודעו ספרה של מרים אבנרי כהן, שהיא גם בעלת בלוג באתרנו, 'דומה ליבי לתינוק - סיפורים קטנים על תקוות גדולות בחדר הטיפול, בנפש וברוח' - תהילה מבקשת למחוק מן הזיכרון פרק מוכתם מעברה כדי שתוכל לשוב ולהרגיש ראויה לאהבה. אופיר משוכנע שהפריצה הגדולה שלו נמצאת מעבר לפינה ומסרב לדמיין כל אפשרות אחרת גם כשהפער בין החלום למציאות גובה ממנו מחיר כבד. צופית גוררת את עצמה מדי בוקר לעבודה בטוחה עם שכר מעולה. בסתר ליבה היא חולמת על עשייה אחרת, אך ברור לה שבגילה מאוחר מדי להתחיל מחדש.מה מאפשר לנו להמשיך לנוע גם כשהחיים אינם נענים למשאלותינו ולמצוא מרחב של בחירה בתוך מציאות שאיננו יכולים לשנות?
ברד / תהל פרוש
הוֹלֶכֶת, צוֹחֶקֶת, יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹמוֹת בָּהֶם שׁוֹתִים בָּרָד
וְהָאֲוִיר מֻבְחָן
זְמַן שֶׁבּוֹ קַיִץ עוֹבֵר לְחֹרֶף, וְאֶת עִקְבוֹת רַגְלָיו רוֹאִים כֻּלָּם.
עָלִים מְשַׁקְשְׁקִים בַּלַּיְלָה וּמְרַשְׁרְשִׁים
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ דְּבָרִים
בְּלִי לָדַעַת מִי אַתָּה וּמָתַי תָּבוֹא, מְדַבֶּרֶת
אוֹ שׁוֹתֶקֶת דַּוְקָא שְׁתִיקוֹת אֲרֻכּוֹת
אֲפִלּוּ שֶׁצִּפֳּרִים בְּתוֹכִי שָׁרוֹת כְּבָר.
Photo by Xavi Cabrera on Unsplash
