על אנשים, ספרים ואירועי חיים

תמיד חם ולח בלילות היריד בתל אביב. וכשהייתי ירושלמית – היה צפוף ורועש. ובכל זאת לא אחמיץ לפחות גיחה אחת ליריד הזה, היכן שתהיה עיר מגורי. ת

רק הבוקר, שבועיים אחרי הפרידה הקשה, אני מסוגלת לכתוב את הדברים המכבידים על ליבי. ובכן, כפי שמעידה הכותרת, הכלב הזהוב שלי, גולדן רטריבר נהדר,

הכותרת הזו שנבחרה לפסיכולוגיה עברית לשבוע זה מהדהדת עבורי את הופעתה של נטע ברזילי אמש, זכייתה המשמחת, והדברים שאמרה אחרי כן. מה שקלטתי היה

אמש ראיתי בתיאטרון גשר את ההצגה 'מקבת ללא מילים'. נזכרתי שכאשר כתבתי בפעם הראשונה בבלוג זה, לפני כעשור, כתבתי על ביצוע חדשני של מקבת בתיאטר

אינני יודעת מדוע יום השואה נוגע בי כל שנה יותר. ואולי פשוט אינני זוכרת את מה שהרגשתי בשנה שעברה? את זה שחל היום מציינים סרט שראיתי אמש וספ

כולם יודעים שאחוז המשפחות המסורתיות – של אם, אב וילדיהם הביולוגיים – הולך ופוחת בעולם הואריאציות המשפחתיות שקיימות היום. ילדים גדלים במ

יש בנו עמדה מיוחדת לה אקרא הנכונות להיות מופתע. באופן מטפורי זה אומר ללכת בעולם עם עיניים ואוזניים פתוחות למה שיכול להתרחש בכל רגע, בלי של

כשהיינו ילדות וכעסנו, אמרה לנו אמי מפעם לפעם – 'אל תקמטי כך את המצח בסוף זה יישאר כך'! (על משקל 'אל תפזלי עם העיניים, בסוף תישארי פוזלת'!). הבע

השפע שממלא את חנויות הספרים הטובות, שנקראות עתה פרטיות, משמח מאוד. בתל אביב, אני נהנית לבקר ב'מגדלור', 'סיפור פשוט' ו'תולעת ספרים', בין היתר.

פירושים רבים ניתן להעניק לביטוי בו בחרתי ככותרת לפוסט הזה, והפעם אני מציעה אותו למסירת תקציר ורשמים מיום עיון שקיימנו בשבוע שעבר במכללה ה

יש תרגיל שאני נותנת לתלמידי המתמחים בסיפורי חיים, וגם למשתתפים בקבוצות שונות שאני מנחה. בתרגיל אני מחלקת דף נייר לבן ועיפרון, מניחה את הדף

עמיה: כשקראתי את הספר חשבתי שיש שני קוים מקבילים ביסודו: האחד מהפסיכואנליזה האורתודוכסית, כלומר פרויד, ועד אייגן, פסיכואנליטיקן עכשווי, ש

בתקציר תמציתי ניתן לומר שהרומן השני של מירב נקר-סדי (אחרי 'אוקסנה' שזכה בפרס ספיר לספר ביכורים לפני שנים אחדות) 'סמאדר', שהופיע לאחרונה, מס

אני בכלל לא רוצה לספור כמה שנים אני כבר באקדמיה, מהימים הרחוקים בהם הופעתי כמתרגלת בשעורי המחלקה לפסיכולוגיה בירושלים, ודרך כל הקידומים ב

'החגים' ועד יותר מזה 'אחרי החגים' הם מונחים רווחים מאוד בינינו, פסק זמן בלוח השנה, המחזוריות של חג, חולין ושיגרה. פסיכולוגים מדברים בתקשורת

ערב ראש השנה, עם ריח של עוגות דבש שאני מתעקשת לאפות בעצמי, לפי מרשם ישן (דומני של עמירם רביב ידידנו), ובטלויזיה מסתובבת כתבה על 'הדברים המשמ

חוליה מרכזית בסיפור ההיסטורי שעיצב אותי אישית, ונדמה לי את כל בני דורי הצברים, היה שההיסטוריה של העם היהודי היא כל כך מיוחדת, בעיקר ברדיפו

אחדים מקוראיי הציעו לי לא פעם לאסוף את רשימותי בבלוג ולערוך מהן ספר. הרעיון היה מונח ומחכה שיבשיל. 'אני עסוקה מדי בפרויקטים אחרים', ו'מי יהי

פתאום על דף הפייסבוק שלי, שבו אני מעלעלת כבדרך אגב, הופיעה הידיעה: הלן פרימן מתה בגיל 95. וזה קורה בדיוק ביום שבו היה בעלי ישראל ליבליך חוגג

הראשון: התנדבתי להופיע כ'סופרת' בבית ספר יסודי ביפו, לכבוד שבוע הספר. נפגשתי שם עם כיתות ו' ועם כיתות ג'. ניסיתי לספר על כתיבה של סיפורי חיים,

רק לעיתים רחוקות קורה לי שוועדת פרס ספרותי קולעת בול לאהבה שלי. והנה זה קרה כאשר שמעתי כי קארל אובה קנאוסגארד יקבל את פרס ירושלים ביריד ה