דברים טובים
פרופ. עמיה ליבליך | 7/7/2024 | הרשמו כמנויים
על שפת הים לא רחוק מביתי, כתב מישהו בגדול על סלעי החוף את המילים "קורים לי רק דברים טובים." אמנם זה נכתב כבר לפני למעלה משנה, אבל בחודשים האחרונים, כשאני עוברת שם, אני תמהה בכל פעם מחדש – האם מישהו יוכל להגיד השנה "קורים לי רק דברים טובים"? קשה להאמין.
חשבתי לקרוא לפוסט הזה "מפגשים נדירים", אבל – בדרכי על החוף הלוהט החלטתי: כן, דברים טובים, מדוע שלא אגיד?
בחודשיים האחרונים הזדמנו לי בביתי ביפו מפגשים ממש פלאיים. אספר כאן על שתי קבוצות. הראשונה נפגשה אצלי לפגישה חד פעמית. מכרה צעירה שלי, אישה חרדית מירושלים, שעושה דוקטוראט באוניברסיטה העברית, סיפרה לי על השתתפותה בקבוצת נשים חרדיות הלומדות יחד את הדף היומי בגמרא. (שמות לא יופיעו בקטע זה מסיבות מובנות.) ובכן, לכל הבורים בינינו – יש פרוייקט כזה, שהוא בינלאומי אפילו, של אנשים הלומדים את התלמוד כולו בקצב משותף, עמוד אחד ביום. זוהי התחייבות גדולה: לימוד דף תלמוד יום יום, אם במקורו הארמי או באחד התרגומים לעברית, הוא משימה כבדת משקל ולוקחת זמן. על עצם ההתמדה הנדרשת בלימוד יש להוסיף את הפליאה שמדובר בנשים חרדיות, והרי ידוע שבמשך שנים גרסו אבותינו הגברים כי לא מתאים לאישה ללמוד גמרא בכלל. עבור נשים היה טקסט זה סגור ונעול בארון הספרים היהודיים.
ובכן, הפמיניזם חודר גם לעולם הנשים החרדיות, ומתבטא אצל קבוצה נבחרת לא רק בלימודיהן באוניברסיטאות ובמקצועותיהן המגוונים, אלא גם בלימודי התלמוד שלהן יחד (בזום) יום יום.
את הקבוצה הירושלמית הזו פגשתי בביתי לאחרונה ל'סיום' הלימוד של מסכת בבא מציעא וראשית הלימוד במסכת בבא בתרא. הנשים הגיעו ביוזמתן לביתי באחד הערבים, כולל עגלה עם תינוקת של אחת המשתתפות, ואני זכיתי להיות נוכחת כשומעת בשעור החכם שהעבירו כאן. העניין שבו עסקו – מתוך הדף היומי! - נגע בחובת הגיוס של תלמידי חכמים, ודעותיהן הליברליות היו משמחות לא פחות מעצם נוכחותן.
קבוצה אחרת נפגשה אצלי 6 פגישות שבועיות ברציפות, ללמוד כיצד נערכים לכתיבת ספר על נשים יהודיות וערביות הפעילות למען שלום, ודווקא השנה. את הפגישה יזמו, ואף שותפים בארגונה, גאדיר האני מעכו ודרור רובין מירושלים (הגבר היחידי בחבורה זו) והיא כוללת כ-15 נשים יהודיות וערביות אזרחיות ישראל. אנחנו לומדות ומתרגלות יחד כיצד מראיינים וכותבים סיפורי חיים, ובתכניתן של המשתתפות לראיין כמה עשרות נשים יהודיות וערביות, צעירות ומבוגרות, דתיות וחילוניות, שמצטיינות במחוייבות ובעשייה שלהן למען שלום, ולכתוב ספר – שכנראה יוקדש לזיכרה של ויויאן סילבר – הבנוי מסיפוריהן.
הישיבה עם נשים אלה בביתי בימים אלה של החדשות הקשות והחששות המצטברים, היא סוג של נס. מעולם לא זכיתי להנחות קבוצה שיש בה כל כך הרבה רעות, אהבה ותקווה, ונכונות עמוקה להקדיש זמן ומשאבים לעשייה. חריצותן בהיערכות לעבודת המחקר המשותפת יוצאת דופן ואני בטוחה שכזה יהיה גם הספר שיכתבו.
אז יש דברים טובים, וברגע זה אני מעיזה לומר: בורכתי.