רְצִיתֶם שֶׁנִּפְתָּח אֶת הָרַגְלַיִם אֲבָל פָּתַחְנוּ אֶת הַפֶּה בִּמְקוֹם
עלון פסיכולוגיה עברית | 31/5/2026 | 440 צפיות | הרשמו כמנויים
הרשתות בעבעו השבוע, ובעצם בשבועות האחרונים, סביב עדויותיהן של שתי נשים צעירות ואמיצות שהתעקשו לא להסות את קולן ולחשוף את מי שלדבריהן פגע בהן. במקביל, התפרסמו עוד כתבות בהשתתפות אנשי מקצוע בעיתונות ובטלוויזיה העוסקות בחשיפת הפגיעות הטקסיות ובעדויותיהן של נשים שעברו פגיעות כאלה בילדותן. מול העדויות המטלטלות עלתה ברשתות ביתר שאת תנועת הנגד המוכרת של 'היה או לא היה', ואל מולה סולידריות נוקבת של נשים וגברים למען הנפגעות, אלה שדיברו, ובעצם גם אלה שעוד לא פתחו את פיהן ואמרו את דברן. סביר להניח שאל חדרי הטיפולים ברחבי הארץ זלגו החומרים האלה ופגשו את מה שבין כך נמצא בין הקירות- שיח חשוב וכואב על פגיעות טראומטיות, הכחשה, אמון, שתיקה והשמעת קול.
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים מעניינים פרק מספר ועוד:
הסרט הישראלי "חיים ללא כיסוי" הוא יוצא דופן בעלילתו, שאינה ממש עלילה, ובמסתורין הרב שכלול בו. על כן ניתן לפרשו בפרשנויות שונות; המאמר הנוכחי מגייס בעיקר את התיאוריה היונגיאנית לפרשו וגם את הפרוידיאנית. הסרט ניתן לפירוש כפשוטו על אנשים שקופים בחברה, חסרי בית, ודמות כזו מגלמת גיבורת הסרט ליבי, שהיא דאנה איבגי המצוינת. אולם, ניתן גם לפרשו כסרט המייצג סימבולית את מצב החברה הישראלית. מאמרו של משה אלון מרחיב על שלושה סמלים: הבית, הבגדים והפצע. כן מוזכרים בקצרה סמלים נוספים המופיעים בסרט: אור וחושך, קשר ונתקים, חולי וריפוי ועוד.
שירות מילואים בתפקידים נושאי משמעות, ובפרט בתפקידים הכרוכים בליווי נפגעים ובטיפול במשפחות שכולות, מציב את המשרתים במציאות אינטנסיבית המאורגנת סביב תחושת שליחות, אחריות ונחיצות. עם תום השירות והחזרה לשגרת החיים, לעבודה ולמשפחה, מתעורר לעיתים קושי שאינו מתבטא בהכרח בתסמינים קליניים של הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD). הקושי מתבטא דווקא בתחושת פער בין עוצמת המשמעות שאפיינה את תקופת השירות לבין השגרה האזרחית. ד"ר ג'וליה גוזמן ומעיין גרבר מציעות מסגרת מושגית להבנת חוויית החזרה באמצעות המושג "פער משמעות" - הפער בין תחושת הנחיצות, הדחיפות והזהות התפקידית בתקופת השירות לבין המשמעות של החיים האזרחיים.
במדור הספרים תתוודעו לספרו החדש של פרופ' אלי זומר – 'שבויים בדמיון: כשחלימה בהקיץ משתלטת על החיים'- "הם נראים רגילים – חכמים, רגישים, יצירתיים – אבל חייהם כפולים. בזמן שהעולם חולף על פניהם, הם שקועים בסיפורים שבראשם: עלילות סוחפות, אהבות דרמטיות, עולמות שבהם הם סוף־סוף מצליחים להיות מי שתמיד רצו להיות. זוהי לא סתם בהייה, גם לא דמיון יצירתי. זו חלימה בהקיץ משבשת – (MD – Maladaptive Daydreaming) תופעה פסיכולוגית עוצמתית, סוחפת, ולעיתים גם ממכרת, שמתחילה כבר בילדות – ושעד לא מזמן לא היה לה אפילו שם. בספר פורץ הדרך הזה חושף פרופ' אלי זומר – מי שטבע את המונח ומוביל את המחקר בתחום – את סיפורה של תופעה שמוכרת למאות אלפים אך נותרה באפלה. זהו שילוב נדיר בין מדע עדכני, סיפורים אנושיים מרגשים, תובנות טיפוליות, וכלים מעשיים למתמודדים ולמטפלים כאחד.
פרק מרתק מתוך הספר מחכה לקריאתכם: במקום חיבוק – מפלט בדמיון: טראומה מוקדמת וחלימה בהקיץ משבשת - חלימה בהקיץ משבשת (MD) מוצגת כתופעה נפשית הניזונה לא רק מטראומות ילדות מובהקות, אלא גם מחסכים מוקדמים בקשר, בביטחון רגשי ובהיענות הורית. דרך תיאוריית ההיקשרות מוסבר כיצד דפוסי קשר לא בטוחים - חרדים, נמנעים או בלתי מאורגנים - עשויים להפוך את הדמיון למרחב של נחמה, שליטה, תיקון ופיצוי, אך גם למנגנון בריחה כרוני הפוגע בתפקוד. לצד הקשר לחרדה, OCD ודיסוציאציה, מודגשת האפשרות הטיפולית: קשר בטוח ומווסת עשוי לצמצם את הצורך בפנטזיה ולהשיב את הדמיון למקומו היצירתי והבריא.
ובפסיכובלוגיה - ד"ר חנה דויד כותבת על הסיבות למצוקה הנפשית שהתגברה אצל מחוננים ועל ההשתהות בהגעה לייעוץ.
"מאז ימי הקורונה שמתי לב לתופעה שמתגברת והולכת: המשפחות שפונות אלי לייעוץ עבור הילד או הילדים המחוננים שלהם עושות זאת כאשר נראה ש"כלו כל הקיצין". מאז ומתמיד היו אלי פניות דחופות, פניות שנעשו, למשל, אחרי שההורה קיבל הודעה מבית הספר שהילד חייב לעבור הערכת אי-מסוכנות, או שהילדה שוב היכתה את חברתה בהפסקה, לעיני כל. היו גם היו פניות בעקבות מכתב או יומן שההורה מצא, בו כתב הילד שהוא בודד מאוד ולא מאמין שאי-פעם מישהו ירצה להיות חבר שלו, או אפילו שאין טעם לחייו. אבל פניות אלו היו המיעוט. בשנה השישית לפרוץ הקורונה לחיינו, ולקראת תום השנה השלישית לאירועים שהחלו בשבעה באוקטובר הארור, הן הפכו לרוב".
הגיע הזמן / עדי קיסר
רְצִיתֶם שֶׁנִּפְתָּח
אֶת הָרַגְלַיִם
אֲבָל פָּתַחְנוּ
אֶת הַפֶּה בִּמְקוֹם
עַכְשָׁו תִּרְאוּ:
יֵשׁ לָנוּ
בְּתוֹךְ הַפֶּה
עוֹד מִילְיוֹן פִּיּוֹת
שֶׁל כָּל הַנָּשִׁים
שֶׁהָיוּ כָּאן
לִפְנֵי.
Photo by Liana S on Unsplash
