
כדי לנוח, צריך אדם להיות מלא במנוחה, שתאפשר לו להרפות את עיסוקיו
עלון פסיכולוגיה עברית | 9/8/2026 | 458 צפיות | הרשמו כמנויים
על פניו, מי לא מחכה לצאת לחופשה מעמל יומו? מי לא משווע להניח את העט, לסגור את המחשב, לנעול את דלת הקליניקה – כל אחד ועיסוקו הוא – ולצאת לחופשת חייו. או לפחות לחופשה השנתית. ובכל זאת, אוגוסט הזה, שרבים יוצאים בו לחופשה – מטפלים ומטופלים גם יחד – מזכיר לנו, שליציאה לחופשה קודמת לא פעם מלאכה נפשית. כדי לצאת לחופשה צריך למצוא איזה מרחב פנימי שמאפשר באמת להניח, לזמן מה, מחויבויות, התמסרויות, אשמות, ועוד ועוד מטענים שהם חלק בלתי נפרד מחיי היום יום. כדי להמריא – נדרשת היכולת לארוז את חלקם ולהשאיר בבית. הכל יחכה. מפתיע כמה לפעמים המלאכה הזו, של הנחת היום יומיום והתמסרות לחופש, להרפיה, לחוויה אחרת, זה עניין לא מובן מאליו. לפעמים נדרשות שנים עד שמצליחים לצאת לחופש בקלות יחסית, במחויבות מלאה להפסקה.
השבוא באתרנו מאמרים חדשים ומעניינים:
פוסט-טראומה מתבטאת, במידה רבה, באופן שבו החיים הולכים ומתארגנים סביב הניסיון להימנע מחוויה רגשית, לשלוט בה או להיאבק בה, ולא רק בזיכרונות החודרניים, בעוררות הגבוהה או בתגובות הרגשיות והקוגניטיביות. בהתאם, הפחתת סימפטומים היא אמנם מטרה חשובה, אך אינה ממצה באופן בלעדי את השינוי הטיפולי. שפה תהליכית, מהסוג שמוצג במאמרו של שגיא גוטפריד, יכולה לסייע בזיהוי מוקדי שינוי, בהתאמת ההתערבות לאדם ולהקשר ובהרחבת היכולת לפעול, לחוות חיוניות ולבנות משמעות לצד האתגרים הכרוכים בחיים עם פוסט-טראומה.
יומנה האישי של רות נצר - פסיכולוגית יונגיאנית - מטפלת, כותבת ואמנית - מ־7 באוקטובר ועד תום מלחמת איראן. היומן עוקב אחר רגשות, חלומות ופירושם, מתוך הנחה שבתקופת משבר החלימה האישית מבטאת את נפש הכלל. הכותבת מתארת את קריסת יכולת ההסמלה בימים הראשונים ואת שיקומה ההדרגתי דרך כתיבה, צילום, שירה, התבוננות בטבע ומדיטציה, ובדיאלוג עם מקורות יונגיאניים, בודהיסטיים ויהודיים. מוטיב חוזר הוא הנוכחות, כמענה לרוע המבקש לערער את התשתית הערכית והאמונית. לצד אלה מובאות תובנות מן העבודה הקלינית בטראומה ומחאה על ההידרדרות המוסרית הציבורית.
ובבלוג הקריאה המודרכת שלנו, צבי גיל כותב על הרובד הסמוי של הנפש והולדת הפרדיגמה הקלינית בקריאה מעמיקה בספרו החדש של פרופ' אלי זומר – "שבויים בדמיון: כשחלימה בהקיץ משתלטת על החיים".
"פריצת הדרך המושגית המוצגת בספר היא מבית מדרשו של פרופ' אלי זומר, פסיכולוג קליני ופרופסור אמריטוס בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, מבכירי החוקרים בארץ ובעולם בתחומי הטראומה, הלחץ והדיסוציאציה (בעבר נשיא הארגון הבין-לאומי לטראומה ולדיסוציאציה, ISSTD, וממייסדי הארגון האירופי, ESTD). זומר, שתרם רבות גם לחקיקה ולפסיקה בנושא פגיעות מיניות ויחסים מקבילים בטיפול נפשי, טבע בשנת 2002 "כמעט במקרה" את המונח "חלימה בהקיץ משבשת" (Maladaptive Daydreaming; MD). מונח זה, שהפך בעשורים האחרונים למוקד של מחקר בין-לאומי ולבסיס לרשתות תמיכה רחבות, מתאר עולם פנימי עשיר המשתלט בהדרגה על חיי הפרט, מאפיל על התפקוד היומיומי, החברתי והתעסוקתי, ופועל ככוח שואב ומטשטש המכרסם ביסודות החיים עצמם. "החלימה בהקיץ משמשת עבור החולמים כמפלט מכאב ומחברת אותם לדימוי אידיאלי של עצמם"".
הסבר / קמה שיר
כדי לנוח, צריך אדם להיות מלא במנוחה
שתאפשר לו להרפות את עיסוקיו, את
שתיקותיו, להישען על הכרית ולא
ליפול לתוך מיטה מתוך רפיון כוחות.
כדי לנוח, צריך אדם להניח לעצמו,
להתיר את לפיתת מחשבותיו, שברי הנפש והיום שנכלאו בתוך גופו.
כדי לנוח, צריך אדם להיות מוכן גם
לוותר, לא לפחד להאבד בתוך השקט.
Photo by Tobias Arweiler on Unsplash
