חודש המיינדפולנס הישראלי

פרופ. עמיה ליבליך | 19/2/2026 | הרשמו כמנויים

זו אינה פרסומת! אני רוצה רק לשתף את קוראי בחוויה חזקה ומשמעותית שאני עוברת במהלך חודש זה. למען השקיפות אכתוב מיד כי המובילה האקדמית של חודש המיינדפולנס היא בתי, מתי ליבליך. גם קירבה משפחתית זו אינה העילה (לפחות המודעת) לכתיבת פוסט זה.

מיינדפולנס היא מילה לועזית, שהתרגום 'קשיבות' לא הצליח לדחוק אותה לקרן זוית. לפי הגדרה פשוטה: מיינדפולנס היא שיטה שמכוונת את האדם להעניק תשומת לב למה שמתרחש בהווה, כאן ועכשיו, באופן מקבל, לא ביקורתי ולא שיפוטי. היום היא נפוצה בקרב מטפלים ומורים, ורבים מתרגלים אותה במסגרות שונות, או לבד.

כמו בשנה שעברה, חודש פברואר נבחר לחודש המיינדפולנס הישראלי. תכנית החודש מאורגנת (למופת!) על ידי שני גופים – המרכז לחינוך קשוב ואיכפתי, ומרכז גוף נפש. במהלך החודש מתקיים בכל בוקר תירגול (מדיטציה) מונחה על ידי מורה או מורה, ובערב מתקיים שעור או הרצאה של אחד או אחת מוותיקי התחום. כל השפע הזה ניתן באמצעות הזום, ובתשלום שבוחר כל משתתף לפי נדיבות הלב (דאנה), והכל מוקלט להאזנה ותירגול עד סוף שנת 2026 גם למי שלא הצטרפו לשידור החי. אפשר לציין שהעבודה הטכנית הכרוכה ב"חודש"מתנהלת בצורה מופלאה, עניינית ואסטתית, וללא תקלות.

נאמר לי כי מעל 3000 איש נרשמו למיזם, וכמה מאות נמצאים בכל אירוע נתון בבוקר או בערב. אין אומדן אפשרי (עד כמה שאני יודעת) למשתתפים דרך האזנה להקלטות אך במהלך שנה שעברה היתה הקשבה להקלטות כ 28.000 שעות.

במקרה, יש לציין שהחודש התקיימו עוד אירועים שניתן לשייך לתנועה הרוחנית בארץ. במשך החודש ביקר בארץ סטיבן ג'נקינסון, מורה וסופר בעל קול תרבותי ייחודי שעוסק במבט ישיר על הזיקנה והמוות. בין היתר יש לו השפעה גדולה בעיסוק בליווי רוחני. גם ההרצאות והסדנאות שלו משכו מאות אנשים. ולבסוף, ממש השבוע התקיים בהנחייתה של פרופ' נאוה לויט בן-נון באוניברסיטת רייכמן כנס שנקרא Wisdom in action, ובלי להיכנס לפרטים אפשר לומר כי הוא עסק בביסוס העבודה הרוחנית במחקרי מוח עכשויים. מהיותו כנס אקדמי הוא לא משך מספרים כה גדולים של משתתפים, אבל הוא בהחלט מבטא עניין משמעותי בעולם תוכן דומה.

קחו את העבודה שלכם עם הורים לשלב הבא
ספר מעשי ומאויר שנותן, שלב אחר שלב, כלים מקצועיים וברורים לטיפול בהורות

אני משתתפת בחודש המיינדפולנס, בתירגולי הבוקר ובשעורים, ככל שמתאפשר לי, ובכך צוברת התנסות וידע. השבוע הוא השבוע השלישי לחודש, ומכל מה שחוויתי אני רוצה לשתף את קוראי הבלוג בכמה מחשבות.

ראשית אתייחס לנוכחות. מפתיע לגלות עד כמה התפשטה התופעה. רבים ורבות מהתירפיסטים והמורים, יהודים וערבים, הוסיפו את התירגול במיינדפולנס לארגז הכלים שלהם, הן ביחס למטופלים או לתלמידים, והן לשימוש עצמי שלהם. איך ומדוע זה קרה? תשובתי היא – כי אנחנו חברה הנמצאת במצוקה, והפחתת המתח היא צורך ראשון במעלה לכולנו. מתחים וחרדות, אלימות וסכנות, נמצאים על כל שעל ושעל בחברה הישראלית בהווה. פחדים הקשורים במלחמה, כולל האיום שאינו נגמר מפני התקפה או המשך הלחימה, שוכנים קבוע בלבנו. צער עמוק על אובדנים, ודאגה ליקירים המשרתים בכוחות הביטחון. אלימות גואה סביבנו, ולא רק בחברה הערבית. גם יוקר החיים, המגורים, המיסים הרבים. לאלה נוספים מתחים רגילים של החיים – בעיות במשפחה, בעבודה, בלימודים. אנשים מתפקדים ביום יום כ"פקעת עצבים" ואין כמו הנהיגה בכביש להוכיח זאת.

תירגול מיינדפולנס הוא פשוט, קל ללמוד אותו וללמד אותו, כולל ילדים, והוא עובד. הוא אמנם מצריך משמעת של תירגול חוזר ונשנה, אבל יכול בהחלט להשתלב בחיי היום יום. לכן הוא תוספת משמעותית לפרקטיקות הקיימות למטפלים, ליועצים, למורים ולהורים, ולא משנה מה האוריינטציה המקצועית שלהם.

כמעט כל מי שפוגש את המונח מיינדפולנס יודע/ת שמקורו בבודהיזם. אולם, דומני שהיום עבור רבים מהמתרגלים התורה הבודהיסטית רחוקה וזרה. אולי גם התרחקות המיינדפולנס ממקורותיו הבודהיסטיים תורמת להתקבלותו בארץ. זוהי היום גישה מבוססת מחקר, נלמדת ומקובלת באקדמיה. יפה ומספק להיות שותפים ושותפות לפעילות הומאנית וחומלת בחברה הישראלית.