ג'מיני

פרופ. עמיה ליבליך | 9/3/2024 | הרשמו כמנויים

ג'מיני הוא כלי מבית גוגל מבוסס על AI ואפשר להיעזר בו כדי לכתוב, לתכנן, ללמוד ועוד. אולי זה אחיו הצעיר של ה- CHAT-GPT שכולנו מכירים או מפחדים להכיר. ומה לי ולזה?

בשעה מאוחרת בערב חזרתי הביתה ברכבת עם בני אליאב, גם הוא פרופסור, שליווה אותי להשקה של ספרי 'רבות וטובות' בירושלים. ברכבת המהירה, שגם בשעות הלילה מלאה, יושב בני ומתעסק בטלפון שלו, כמו כולם. ואני מהרהרת על ההשקה המרגשת. פתאום הוא פונה אלי ואומר: "אמא, ידעת שעכשיו גם לגוגל יש תוכנת AI מאוד נוחה"?

כמובן שלא ידעתי. לפני כמה חודשים כשהצעצוע הזה חדר לשוק, ישבתי וביקשתי מה CHAT-GPT שיכין לי סילבוס לקורס אקדמאי שאני מלמדת, שאיננו מן הנפוצים באקדמיה. התוכנה שאלה אותי אם זה קורס בוגר או מוסמך, ועניתי - מוסמך. שאלה כמה מפגשים עלי ללמד, ועניתי. ושאלה גם כמה עמודים ארצה לתת לסטודנטים לקרוא בשבוע. אחרי שעניתי על שלוש השאלות האלה ממש תוך פחות מדקה הופיע סילבוס מסודר, לכל אחד מ14 השעורים הייתה כותרת יפה, ונכללה רשימה של חומרים לקריאה. במבט שיטחי לא מצאתי שום פגם בצורה בו הציעה התוכנה ללמד את הקורס, ולמעשה ודאי ש'היא' העתיקה חלק גדול מזה מהסילבוסים שלי עצמי בשנים האחרונות. הפגם היחידי היה שפריטי הקריאה השבועית עלו בכמותם הרבה על היכולת של הסטודנט הישראלי, אבל ניחא. בשאט נפש סגרתי את המחשב ולא הדפסתי את הצעת התוכנה הזו אפילו לעצמי, אבל הבנתי כמובן מה ערך העניין, שיכול באמת לעזור ולקצר את זמן העבודה האקדמית, אם משתמשתים בו בחוכמה ובזהירות.

ובכן, באותה נסיעה ברכבת, פותח בני בטלפון שלו את תוכנת הג'מיני, ומבקש ממנה לייצר ראיון עם אישה רבה... כמובן! זה נושא הספר שחזרנו יחד מהשקתו. ושוב, כהרף עין מופיע טקסט מחולק יפה בין מראיין ומרואיינת, לה נתנה התוכנה את השם הצפוי ר' כהן. ה'מראיינת' שואלת איך הגעת לעיסוק הזה, מה את עושה במסגרת התפקיד היום, מה האתגרים שלך, והאם את עושה דברים בצורה שונה מרב שהוא גבר... ועוד כמה שאלות. התשובות של ר' כהן סבירות לגמרי. אני לא ערבה לכך שאין בתוכן גם אבסורדים או שטויות, לא ממש קראתי – גם כי זה כל כך קטן בטלפון, וגם כי ממש לא 'בא לי' להיפגש עם היריבה הגדולה. כל זה באנגלית כמובן, והרי הספר החדש שלי עדיין מצוי רק בעברית...

תכנית לימודים רשת לאקניאנית
השנה נוסף מסלול התנסות קליני המאפשר שילוב בין עבודה קלינית במרפאה לבריאות הנפש, ובין למידה תאורטית

כמובן שלא אכתוב כאן על האפשרויות ועל הסכנות שב-AI. את זה עשו ויעשו מומחים גדולים ממני. עוד ברכבת הרהרתי במשמעויות של היצירה המלאכותית החכמה הזו שפגשתי. עד כה האמנתי שאם אני מבקשת מסטודנטים לתמלל ראיון שערכו ולתאר איפה נערך, מי המרואיין, מה מחשבותיהם או מסקנותיהם – אני בטוחה מהעתקות. איזו נאיביות. ואיך אבחין בסטודנטים שכל מה שהגישו היה תולדה של עבודת הגברת ג'מיני או חברותיה? האמת, לא כל כך מפריע לי שירמו אותי, אבל מתי ואיך ילמדו לראיין, להקשיב, לרשום, לנתח ולכתוב מסקנות?והעיקר - מה בעצם ערכה ועתידה של העבודה שלי על סיפורי חיים המבוססים בכל זאת על מפגש עם אדם אמיתי???

זה מזכיר לי שסיפרו לי על אנשים שכותבים היום ברכות לבת זוגם שהגיעה לגיל 70 למשל, בעזרת אחת מהתוכנות האלה. ואפילו הספדים, שדרושים לא מעט אצלנו לצערי, אוי ואבוי... תגידו שאני מפגרת אחרי הזמן וכל הנושא הזה לעוס לעייפה. אותי בגילי המתקדם הוא פשוט מבאס, כמו שאומרים היום. שיטפלו בכל העניין הזה הצעירים.

אבל הדרך בין ירושלים לתל אביב עברה עלי מאוד מאוד מהר.