
מַגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ אַתְּ מְבִינָה אֶת אָרְכָּם וְאֶת עָמְקָם שֶׁל הַחַיִּים שֶׁנּוֹתְרוּ לָךְ
עלון פסיכולוגיה עברית | 23/11/2025 | הרשמו כמנויים
יש רגעים בחיים בהם אנחנו עוצרים וחושבים – מה היה עד כה, ומה מעכשיו והלאה? אלה יכולים להיות רגעים טעוני משמעות מראש – יום הולדת, או יום נישואין, אבל רוב הזמן, אלה רגעים קטנים, חולפים, סתמיים, בהם מהדהדת פתאום שאלה. גם ימים של 'אחרי מלחמה', (שהם בעצם עוד פרק בספר דברי ימיה, ממתינים לעוד 3 חטופים חללים שישובו!), הם ימים כאלה, שעשויים לעורר מחשבות שכאלה – מה היה עד כה, איפה אנחנו עכשיו, ומה צפוי לנו הלאה? לפעמים התעוררות של שאלה נפשית שכזו היא הזדמנות למעין 'סדר' פנימי, ולפעמים – היא קו שבר, או קו-תימהון, שלא לגמרי ברור לאן פונים ממנו. לפעמים הקו הופך אזור זמן – אזור של בלבול, תהיה ומתוך כך ברור – איפה היינו, על איזו קרקע אנחנו דורכים, ולאן תתפתל דרכנו?
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים, ספרים, סקירות וטורים מעוררי מחשבה ולב:
בטיפול פסיכולוגי בישראלים החיים בתפוצות עולות סוגיות שקשורות לזהות, שייכות ועיבוד אבל. היחסים בין המטפלת למטופל עשירים מבחינת ההעברה וההעברה נגדית, במצב בו המטפלת והמטופלת חולקים שפה, רקע תרבותי וזיכרון קולקטיבי אך גם מגיעים למפגש עם הבדלים ביוגרפיים ונפשיים משמעותיים. שני וידרגורן כותבת על המרחב הטיפולי במצבים אלה, שהוא מעין מרחב מעבר בו מתאפשרת התייחסות מורכבת לזהות וביטויי אמביוולנטיות ביחס לזהות הישראלית ולמעבר מישראל.
במדור הספרים, ספרם החדש והחשוב של חיים עומר וענת ברונשטיין קלומק - עוגן לחיים: מניעת אובדנות בקרב צעירים במשפחה ובקהילה - הרצון ליצור ״עוגן לחיים" עומד ביסוד הגישה המרכזית למניעת אובדנות אצל צעירים המוצגת בספר זה – גישת הסמכות החדשה. בפעם הראשונה מוצגת תוכנית עבודה טיפולית הכוללת לא רק את הנער או הנערה הנתונים בסיכון אובדני, אלא גם את הוריהם, אחיהם, חבריהם, משפחתם המורחבת, חברי המשפחה, בית הספר וגורמים שונים בקהילה. הספר נועד להורים, למורים, למטפלים ולכל מי שהנושא קרוב לליבו. מחברי הספר מתארים את גישת הסמכות החדשה, המאפשרת לשנות את האינטראקציה עם הצעיר האובדני, ומלמדים את ההורים, המורים או המטפלים כיצד להגיב על איומים אובדניים באופן העשוי לצמצם את הסיכון האובדני. ספר זה מלמד איך לדבר עם הצעיר האובדני, גם כשהוא מסרב לענות, גם כשהוא מסתגר וגם כשהוא שובר את הכלים.
פרק מתוך הספר זמין לקריאתכם באתרנו - אובדנות ואיומי התאבדות בראי הסמכות החדשה - הפרק עוסק בהתמודדות עם אובדנות ואיומי התאבדות בקרב צעירים, תוך שימוש בגישת הסמכות החדשה. הוא מציע הבחנה בין סיכון אובדני ממשי לבין איום אובדני, אך מדגיש כי לעיתים קרובות שני המצבים שזורים זה בזה ויש להתייחס אליהם בגישה אחידה. הפרק מציג את הצורך בתיקוף רגשי של הצעיר, גם כאשר האיום נתפס כהפגנתי, ומזהיר מפני תגובות הוריות שיכולות להחריף את המשבר – כמו פניקה, כעס, שיתוק, כניעה או הטפה. גישת הסמכות החדשה מציעה להורים דרך פעולה המשלבת עמידה איתנה, מסירות והתגייסות למאבק על חיי הילד, תוך יצירת קשר עם ארבעה מעגלי תמיכה: הנער עצמו, ההורים, תומכים מהסביבה הטבעית ותומכים חיצוניים. הפרק מציג את מושג "כנסת הנשמה" של שניידמן, המתאר את הדיאלוג הפנימי בין קולות החיים לקולות המוות, ומציע לפעול להעברת קולות ממפלגת המוות למפלגת החיים – גם אם מדובר בשינוי קטן – כדי ליצור סדק בבועה הנפשית והבין-אישית של הנער ולהניע תהליך של הצלה.
במדור סקירת הספרים – אבי גורן-בר מציג קריאה בספר 'קארל גוסטב יונג, הלא מודע הקולקטיבי והמיתולוגיה הגרמנית בצל הנאציזם' מאת רות נצר - סקירה זו מדגישה את סגנונה הדידקטי והמקיף של המחברת. הספר מציג קו סנגורי מבריק להגנתו של יונג מהאשמות אנטישמיות, וממקם את הגותו בהקשר ההיסטורי של התקופה. מעבר לכך, הספר מנתח את שורשי התפתחותה של תרבות פאשיסטית באמצעות מושג הלא-מודע הקולקטיבי של יונג, ומדגים כיצד יחידים וקהילות נשאבים לתוכו בעיתות משבר. הסקירה מדגישה את הרלוונטיות העכשווית של רעיונות אלה למציאות הישראלית, במיוחד לנוכח אירועי אוקטובר 2023, ומצביעה על החיבור בין מנגנונים פסיכולוגיים וחברתיים לבין עליית מנהיגים כריזמטיים ונטייה לפאשיזם. נצר, באמצעות יונג, קוראת לאחריות אתית אישית כנגד סחף של תהליכים קולקטיביים.
ובפסיכובלוגיה –
ד"ר רפאל יונתן לאוס משתף אותנו במחשבות על הדרכה בפסיכותרפיה ועל הספר Psychoanalytic Supervision:
"עברתי לאחרונה מלהדריך פנים אל פנים במסגרת פורמלית של התמחות או פרקטיקום, להדרכה מקוונת פרטית. הצורך להתמקם מחדש בכסא המדריך בנסיבות החדשות (והשונות באופן מהותי) היה התירוץ המושלם לקרוא סוף סוף את הספר Psychoanalytic Supervision של ננסי מקוויליאמס. אני לא מתיימר להיות אובייקטיבי. הכתיבה של מקוויליאמס ליוותה אותי באופן עמוק ומשמעותי לאורך כל ההתפתחות המקצועית שלי, הן כקלינאי והן כחוקר. הגעתי לקריאה הזו עמוס בציפיות.."
מִלִּים כְּדֵי לָנוּעַ - ד"ר ליאור גרנות כותבת בשבחי התנועה המלוּוָה במבט אוהב:
"היכולת להיות בתנועה היא הבסיס שלנו לגדול ולצמוח, להשתנות, לגלות את העצמי שלנו בעולם. כדי שנאמין ביכולת של הנפש שלנו לתנועה – אנחנו זקוקים לשאת בתוכנו מבט אוהב, שילחש על אוזננו: "קדימה, את יכולה", "אל תוותרי", "זה המצב עכשיו – אבל הוא יכול להשתנות בכל רגע. בואי נראה מה את יכולה לעשות כדי שזה יקרה". אלא שהמבט האוהב הזה לא תמיד נמצא בתוכנו ולא תמיד זוכים לו; אני חושבת כיצד אנחנו עצמנו יכולים להוות עבור עצמנו את המבט הזה – הקורא לתנועה"
ובבלוג כתיבה יצירתית – 'צַוָּאוֹת הַשּׁוּק שֶׁל אָבִי' של לוזי מיטרה ו'לָמָּה עֲזַבְתָּנִי? לָמָּה עֲזַבְתִּיךָ?' מאת אתי רוזנצוייג
מפה / יעל סטטמן
מַגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ אַתְּ מְבִינָה
אֶת אָרְכָּם וְאֶת עָמְקָם
שֶׁל הַחַיִּים שֶׁנּוֹתְרוּ לָךְ.
מַפָּה עֲצוּמָה, מְקֻמֶּטֶת בֵּין יָדַיִךְ,
מַסְתִּירָה אֶת הַכְּבִישׁ.
אַתְּ זוֹכֶרֶת בַּחֲרִיפוּת טָעוּת אַחַת
בַּפְּנִיָּה. אַתְּ נוֹשֵׂאת אוֹתָהּ,
אֶבֶן קְטַנָּה, שָׁלוֹשׁ שָׁנִים.
גּוּפֵךְ קוֹפֵא כְּשֶׁאַתְּ נִכְנַעַת לַזִּכָּרוֹן.
שׁוּב וָשׁוּב תַּבִּיטִי בַּמַּפָּה, הֲמוּמָה.
הַכְּבִישׁ חָסוּם, גַּל אֲבָנִים עַד גֹּבַהּ הַמַּרְאָה
אַתְּ בְּתוֹךְ הַצֹּמֶת, יָדַיִךְ רוֹעֲדוֹת.
Photo by Ludovica Dri on Unsplash

