ארגז חול דיגיטלי במרחב הטיפולי: שילוב בינה מלאכותית יוצרת בטיפול בקבלה ומחויבות (ACT)
רויטל גיסר | 26/2/2026 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הקדמה
״אתה מוכן לנסות משהו אחר?״ שאלתי את הנער בן ה-16 שישב מולי, לאחר ששוב שוחחנו ״על״ המחשבות שלו במקום לפגוש אותן באמת. הוא הביט בי מופתע. ״בוא ניצור שיר מהמחשבות האלה״, הצעתי, ובתוך דקות ספורות, המחשבות המאיימות שלו: ״כולם יצחקו עליי״, ״אני נראה מוזר״ ועוד, הפכו לשיר עם מנגינה וקצב. כשהוא השמיע את השיר בחדר, פרץ ממנו צחוק מתגלגל. משהו השתנה באותו הרגע. המחשבות שהכתיבו את התנהגותו לא היו עוד אמת מוחלטת ויחידה, הן הפכו לחומר גלם שאפשר לשחק איתו.
כלי בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI) כבר הפכו לחלק מחיי היומיום של רבים מאיתנו. הם מאפשרים להפוך תוכן פנימי, כמו מחשבות, רגשות ודימויים, לייצוג חיצוני מיידי ואינטראקטיבי, גם ללא ידע טכני או אומנותי מוקדם. עבור גישות טיפוליות חווייתיות, ובמיוחד טיפול בקבלה ומחויבות (ACT), המבוססות על מטאפורות ותרגילים חווייתיים, כלים אלו מהווים הזדמנות להרחבת טווח הביטוי וההתנסות החווייתית בתוך המפגש הטיפולי.
עם זאת, כל שילוב של טכנולוגיה במרחב הטיפולי כרוך גם בהגבלות וסיכונים. שאלות של סודיות, שמירת תכנים והאיזון העדין בין שימוש בכלי דיגיטלי לשמירה על מרכזיות המפגש האנושי מחייבים שיקול דעת מקצועי. במאמר זה אציג את הפוטנציאל של בינה מלאכותית יוצרת כ״ארגז חול דיגיטלי״, מרחב יצירתי התומך בפיתוח גמישות פסיכולוגית בהתאם לעקרונות ACT, לצד הגבולות, השאלות האתיות וההיבטים המעשיים שיש לקחת בחשבון.
רקע תיאורטי: שפה, הקשר ויצירתיות במדעי ההתנהגות ההקשריים
גמישות פסיכולוגית כמטרה טיפולית: מ-CBS ל-ACT
גישת הטיפול בקבלה ומחויבות (Acceptance and Commitment Therapy – ACT) נמנית עם גישות הגל השלישי של הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי, וממוקמת בתוך המסגרת הרחבה של מדעי ההתנהגות ההקשריים (Contextual Behavioral Science – CBS). מסגרת זו שואפת לפתח מודלים ופרטיקות לניבוי והשפעה על פעולה אנושית, תוך הבנה שכל התנהגות מתרחשת בתוך הקשר ומקבלת משמעות רק ביחס להקשר זה ולפונקציה שהיא ממלאת (Hayes, Barnes-Holmes & Wilson, 2012).
מתוך ה-CBS התפתחה תיאורית המסגור היחסי (RFT – Relational Frame Theory) המהווה את הבסיס התיאורי להבנת השפה והקוגניציה עליו נשענת ACT (Hayes, Barnes-Holmes, & Roche, 2001). לפי RFT, השפה היא התנהגות נלמדת: היכולת ליצור קשרים בין גירויים, אירועים ורעיונות על בסיס יחסים סמליים ומשמעות, ולא רק על סמך תכונותיהם הישירות (Törneke, 2010).
ACT שהתפתחה מתוך RFT, מתמקדת בפיתוח גמישות פסיכולוגית באמצעות שישה תהליכי ליבה המכונים ״המשושה של הגמישות הפסיכולוגית״: קבלה, נוכחות ברגע, הפרדה קוגניטיבית, עצמי כקונטקסט, הבהרת ערכים ומחויבות לפעולה (Hayes, Strosahl, & Wilson, 2012). בשנים האחרונות ACT משתלבת בתוך מגמה רחבה יותר של טיפול מבוסס תהליך (Process Based Therapy - PBT), המדגיש נטישה של פרוטוקולים מוכתבים לטובת התערבות מותאמת אישית וממוקדת בתהליכי שינוי פונקציונאליים (Hayes, Hofmann, & Ciarrochi, 2020).
שפה כמקור לסבל ולשינוי
השפה והקוגניציה האנושית מאפשרות לנו לארגן את החוויה, ליצור משמעות ולתקשר באופן מורכב. עם זאת, אותו מנגנון העומד בבסיס יכולת השפה לארגן את החשיבה האנושית טומן בחובו גם פוטנציאל לסבל פסיכולוגי (Hayes et al., 2001). היכולת ליצור קשרים סמליים בין אירועים, מילים ומשמעויות מרחיבה את רפרטואר ההתנהגות האנושי, אך גם יוצרת תנאים שבהם יחסים לשוניים מסוימים מופעלים באופן נוקשה ומכליל. במצבים אלו, מחשבות עשויות להיחוות כבעלות תוקף ממשי ומחייב, שיפוטים עצמיים עשויים להתקבע, וחוויות פנימיות מאיימות עלולות לעורר הימנעות ודפוסי פעולה מצמצמים (Hayes, 2004). במובן זה, מקורות מרכזיים של סבל אנושי אינם נעוצים בתוכן המחשבות עצמו, אלא באופן שבו יחסים לשוניים נלמדים ומופעלים בהקשר נתון.
ACT מבקשת לשנות לא את תוכן המחשבות אלא את מערכות היחסים שהאדם יוצר איתן. העבודה הטיפולית מדגישה שינוי ברמת החוויה הישירה, ב״כאן ועכשיו״, באמצעות תרגילים, דימויים ומטאפורות המאפשרים לחוות מחדש את היחסים עם מחשבות, רגשות ותחושות (Hofmann & Hayes, 2019; Hayes et al., 2020). במטא-אנליזה רחבה נמצא כי הרכיבים החווייתיים אינם רק אמצעי המחשה אלא מנגנונים פעילים של שינוי. התערבויות שהתבססו על תרגול חווייתי הניבו השפעה גדולה ומובהקת יותר בהשוואה להסברים רציונליים בלבד (Levin et al., 2012).
בינה מלאכותית כמרחב חווייתי חדש
על רקע זה, הופעתן של טכנולוגיות יצירה מבוססות בינה מלאכותית פותחת אפשרות לבחינה של שימושים טיפוליים חדשים. כלים אלה מאפשרים ליצור בזמן אמת ייצוגים מוחשיים, אישיים ואינטראקטיביים לתהליכים פנימיים. מחשבה יכולה לקבל ביטוי כטקסט, כתמונה או כשיר, דימוי מאיים הופך לחומר גלם שניתן לבחון או להזיז, וחוויה לשונית נוקשה מקבלת צורה משחקית וחדשה.
במונחים של RFT ו-CBS, בינה מלאכותית יוצרת היא כלי טכנולוגי לייצוג חיצוני ומוחשי של מחשבות ורגשות, ובכך עשויה להשפיע על האופן שבו הם פועלים ונחווים. אופן ייצוג זה עשוי לשנות את הפונקציה ההתנהגותית של תכנים פנימיים, ממילים שמכתיבות התנהגות לחפצים סימבוליים שניתן לחקור, להחזיק, לשנות או לשחק בהם. מכאן, השאלה אינה רק האם הטכנולוגיה יעילה או מעניינת, אלא מה היא עושה בתוך ההקשר הטיפולי. כיצד היא משנה את ההזדמנויות לנוכחות וקבלה, לשחרור מדיבור פנימי מבקר ונוקשה ולקידום גמישות פסיכולוגית.
תיאור מקרה: שילוב בינה מלאכותית יוצרת במרחב הטיפולי
במפגשים עם נער מתבגר שהתמודד עם תחושת חוסר ערך וביקורת עצמית נוקבת סביב תפיסת הדימוי העצמי שלו, ניסיונות לעבודה חווייתית נבלמו לא אחת והוסטו לשיח רציונלי, הסברים וניתוחים. לא אחת הוא הביע ייאוש מהיכולת של הטיפול לסייע לו להתמודד עם תחושותיו אלו. הוא היה נער אינטליגנט במיוחד, והחשיבה האנליטית שימשה עבורו אשליה של שליטה, ככל שפירש והסביר את מחשבותיו, כך חש כי הוא מתמודד עימן. לא פעם מצאתי את עצמי נסחפת איתו לשיחות ״על״ מחשבותיו, שיחות שנשמעו חכמות מאוד אך לא הניעו שינוי. בהדרגה חלחלה לחדר תחושת תקיעות ואף ייאוש. שנינו היינו לכודים במשחק מעגלי של הסברים, כמעט ויכוח בין שתי עמדות: זו שלו, שאין טעם ושדבר לא יוכל לעזור, וזו שלי, המנסה להחזיק באפשרות לשינוי.
ברגע של תשומת לב פנימית, כשהבחנתי בתחושת חוסר האונים שחודרת גם אליי, עצרתי את השיחה והצעתי פנייה אחרת. ״היית מוכן שננסה משהו קצת שונה?״ שאלתי. הוא הביט בי מופתע. אז הזכרתי את השיר שסיפר לי בפגישה קודמת כי יצר בפלטפורמה של בינה מלאכותית ליצירת שירים. הוא הביע עניין, ואני הצעתי ליצור משהו דומה ביחד בחדר. הוא חייך, בפניו ניכרו סקרנות וגם הפתעה, אני חשתי גם התרגשות וגם אי-ודאות לגבי הכיוון החדש.
באותה פגישה פתחנו יחד, על גבי הטלפון שלו, את פלטפורמת מחולל השירים, הזנו לתוכה ווריאציות כלליות של המחשבות המציקות שהוא כתב קודם לכן על דף, למשל ״כולם יצחקו עליי״, ״אני נראה מוזר״. הוא בחר סגנון קצב ובתוך דקה קצרה נוצר שיר של מחשבותיו, עם מנגינה ומקצב. כשהוא השמיע את השיר בחדר, פרץ ממנו צחוק מפתיע וחיוך רחב נפרש על פניו. באותו רגע ניתן היה לחוש שינוי, הן באווירה בחדר והן במערכת היחסים שלו עם המחשבות. אותן אמירות מאיימות, שנחוו קודם כעובדות מוחלטות ובעלות עוצמה, הפכו לחומר גלם שניתן לשחק בו ולהביט בו מזוויות נוספות. המשחקיות יצרה מרחב חדש בין העצמי לבין המחשבות, מרחב שבו אפשר היה להתייחס אליהן כתהליך מתרחש ולא כתוכן מחייב. החוויה הזו החלישה את אחיזתן ההתנהגותית של המחשבות ואפשרה יחס פתוח וגמיש יותר כלפיהן, גישה סקרנית, פחות מגיבה ופחות לכודה בתוך משמעותן המקורית.
בדיעבד ניתן היה לזהות כי ההתערבות נגעה בשלושה צירים מרכזיים של גמישות פסיכולוגית תוך התייחסות לתהליכי הליבה של ACT:
- ציר הפתיחות והגמישות (Openness & Flexibility): הפיכת המחשבות לאובייקט חיצוני (השיר) אפשרה לבסס הפרדה קוגניטיבית, על ידי התבוננות במחשבות במקום תגובה אוטומטית מתוך התוכן. המרחק שנוצר אפשר לנער לפנות למחשבות מקום מתוך עמדה סקרנית ולא שיפוטית, להרפות מהמאבק ובכך תמך בתהליך של קבלה.
- ציר המודעות והפרספקטיבה (Awareness & Perspective): האינטראקציה המשחקית יצרה עוגן חווייתי ב״כאן ועכשיו״ המחזק את הנוכחות ברגע. במקביל, החצנת התכנים הפנימיים אפשרה לנער לאמץ עמדת תצפית יציבה על עולמו הפנימי, כמי שמתבונן בחוויה ואינו זהה לה, חוויה המאפיינת עצמי כקונטקסט.
- ציר המעורבות והפעולה (Engagement & Action). המעבר מהימנעות לצעד יצירתי קונקרטי יכול להיתפס כאקט של מחויבות לפעולה. צעד זה חידש את התנועה האפקטיבית לעבר הערכים שהביאו אותו לטיפול מלכתחילה, הרצון בצמיחה, בהטבה עצמית והתמודדות עם קשייו.
מה קרה אחר כך?
בפגישות שלאחר מכן, הנער חזר למושג ה״שיר״ מספר פעמים. המטאפורה הפכה לשפה משותפת בפגישות, ״המחשבות שרות שוב את השיר המוכר״, הוא אמר בחיוך במפגש העוקב. היכולת להתייחס למחשבות בצורה משחקית ומרוחקת נשארה איתו גם מחוץ לחדר הטיפולים. אמנם לא השתמשנו בכלי הבינה המלאכותית בכל מפגש, אך החוויה הראשונית פתחה מרחב חדש של גמישות שהמשיך להתפתח.
ארגז החול הדיגיטלי: מטאפורה למרחב טיפולי מורחב
הערך המרכזי במקרה שתואר לעיל אינו נעוץ בכלי הדיגיטלי עצמו, אלא ביכולת להרחיב את המפגש הטיפולי למרחב יצירתי וגמיש. השימוש במחולל שירים הוא דוגמה אחת בלבד למגוון רחב של אפשרויות, החל מפלטפורמות קיימות (מחוללי תמונות, טקסט, קול) ועד לכלים או יישומים שניתן לפתח ולהתאים לצרכים טיפוליים ספציפיים. כלי הבינה המלאכותית היוצרת יכולים לשמש, במובן מטאפורי, מעין ״ארגז חול דיגיטלי״, מרחב המאפשר ליצור ייצוגים מוחשיים לתהליכים פנימיים, באופן מיידי, חי ומותאם לסיטואציה המתהווה בחדר.
כמובן שפרקטיקות של החצנה, עבודה עם מטאפורות ומשחקיות אינן חדשות בטיפול החווייתי. מטפלים עושים שימוש בייצוגים ויזואליים, כתיבה, ציור ותנועה זה מכבר. החידוש אינו בעצם היצירה, אלא בנגישות, במיידיות ובתגובתיות שהטכנולוגיה מאפשרת. זהו ״ארגז חול״ גמיש, שבמסגרתו התוצרים אינם סטטיים אלא יכולים להשתנות ולהתפתח בזמן אמת. הכלי זמין ורב עוצמה, אינו תלוי בחומרי יצירה או במיומנות אמנותית, ומתחבר בקלות לעולמו הדיגיטלי היומיומי של המטופל. במיוחד בעבודה עם ילדים ומתבגרים, שבה ביטוי חווייתי, המחשה ומשחקיות עם רכיבים מרכזיים בהתערבות.
שלושת המימדים של ארגז החול הדיגיטלי
ארגז החול הדיגיטלי מאפשר הרחבה של העבודה החווייתית בשלושה מימדים מרכזיים, התורמים לקידום גמישות פסיכולוגית:
1. מהפשטה להמחשה
האתגר המרכזי בעבודה עם תכנים פנימיים הוא היותם סמויים ומופשטים. ארגז החול הדיגיטלי מאפשר להעניק להם גוף וצורה, ובכך משנה את האופן שבו הם נחווים ופועלים. השיח הפנימי האוטומטי חדל מלהיות תהליך פנימי מובן מאליו, והופך לאירוע שניתן לפגוש, להתבונן בו ולבחון את היחסים עימו. מעבר זה מהתנסות לשונית מופשטת להתנסות חושית וחיה, מגלם מפגש ישיר עם החוויה עצמה, בהלימה לאופן שבו ACT שואפת לעבוד עם תכנים פנימיים דרך חוויה ונוכחות. גם בהקשר של הפרקטיקה המקובלת של שימוש במטאפורות ב-ACT, המשמשות ככלי לשינוי פונקציונלי של אירועים פנימיים (Varra, Drossel, & Hayes, 2009), אמצעי המחשה טכנולוגיים מאפשרים להרחיב ולהעמיק את העבודה החווייתית. באמצעות מחוללי תמונה, קול או וידאו, המטפל יכול ליצור ייצוגים מוחשיים הממחישים מטאפורות מוכרות או כאלה שנוצרו מתוך המפגש.
2. מנוקשות למשחקיות
סבל פסיכולוגי מאופיין פעמים רבות בנוקשות ובצמצום תגובות. ארגז החול הטכנולוגי מאפשר וריאציה ומעודד משחקיות. לאחר שהתוכן הפנימי קיבל צורה, ניתן כעת לשחק איתו, לנהל איתו דיאלוג ולבחון תגובות חדשות כלפיו. היכולת לשחק בתוכן המילולי מפחיתה את הדומיננטיות הנוקשה של השפה ואת ההיצמדות אליה (Hayes et al., 2012). היא מאפשרת למטופל לנוע בין מסגורים שונים ולבסס מערכת יחסים גמישה יותר עם עולמו הפנימי (Törneke, 2010). במקום תגובה אוטומטית, מתאפשרת חקירה סקרנית המרחיבה את הרפרטואר ההתנהגותי ותומכת בגמישות פסיכולוגית.
3. מהקליניקה לחיים
באמצעות כלים מבוססי AI ניתן לייצר תרגולים וייצוגים הממשיכים ללוות את המטופל גם מחוץ למפגש. רציפות זו מסייעת לגשר על הפער בין חדר הטיפולים לבין חיי היומיום של המטופל, המקום שבו מתרחש השינוי המהותי (Törneke, 2010). תרגילים אלו עשויים לכלול פעילויות קשיבות, עבודה עם מטאפורות בזמן אמת או אינטראקציה משחקית עם תכנים פנימיים. במקרים המתאימים, השימוש בטלפון הנייד עשוי לאפשר זמינות ונגישות של התרגול בזמן אמת ובהקשרים יומיומיים שבהם מתרחשת ההתמודדות בפועל.
במובן זה, הבינה המלאכותית היוצרת משמשת כהרחבה למפגש הטיפולי, לא כתחליף לו. היא מאפשרת למטפל לדייק את ההתערבות, להתאים אותה לעולמו הפנימי של המטופל ולמה שמתרחש ברגע עצמו. במיטבה, היא מעמיקה את ההתנסות החווייתית ותומכת בעקרונות הליבה של ACT, המבקשים לשנות לא את תוכן החוויה אלא את היחסים עמה.
התמונות נוצרו באמצעות כלי בינה מלאכותית (Google Gemini)
בין יצירתיות לאחריות: גבולות השימוש בבינה מלאכותית במרחב הטיפולי
שילוב טכנולוגיות חדשות במרחב הטיפולי פותח אפשרויות, אך גם מעלה שאלות. המחקר על שימוש בבינה מלאכותית בהקשרים טיפוליים עדיין בראשיתו, וגם ההנחיות האתיות והמשפטיות הקשורות אליו אינן מגובשות דיים, נכון למועד כתיבת מאמר זה. שימוש בכלי AI כחלק מהתערבות טיפולית מחייב בחינה זהירה של מקומו בתוך המפגש, של השפעתו על הקשר הטיפולי, ושל הסיכונים הכרוכים בו, במיוחד בכל הנוגע לפרטיות וסודיות.
כדי לסייע בניווט המורכבות זו, ניתן להבחין בין שלושה מצבי שימוש מרכזיים, שלכל אחד מהם השלכות שונות מבחינה אתית ומעשית:
1. הכנת חומרים טיפוליים מראש
מצב זה מתייחס ליצירת תכנים מותאמים מבעוד מועד, כגון תרגילים, דימויים, מטאפורות וכלים טיפוליים, מבלי להזין מידע ספציפי על מטופל מסוים. במצב זה אין חשיפה של מידע אישי. עם זאת, נדרשת זהירות שהטכנולוגיה לא תהפוך לגימיק או לתחליף לקשר הטיפולי, אלא תישאר משאב תומך המעמיק את החוויה ולא מסיט ממנה.
2. שימוש יצירתי במהלך המפגש
מצב זה מתייחס ליצירה משותפת בזמן אמת, כפי שתואר בתיאור המקרה במאמר הנוכחי. המטפל והמטופל משתמשים יחד בכלי של בינה מלאכותית, כחלק מהתערבות מתהווה, תוך הזנת תכנים טיפוליים ללא מידע מזהה.
שימוש זה מתקיים במרחב ביניים: הוא אינו מפר עקרונות סודיות כל עוד נשמרים גבולות ברורים, אך הוא מתרחש בתוך סביבה ציבורית שאינה סביבה טיפולית מוגנת במהותה. ברוב הפלטפורמות התוצרים עשויים להישמר, לעבור עיבוד או לשמש לשימוש משני, באופן שאינו נתון לשליטה ישירה של המטפל. לכן, גם שימוש יצירתי שאינו כולל פרטים אישיים מחייב היכרות עם מאפייני הכלי הנבחר, כלומר מה קורה לתוכן שנוצר, האם הוא נשמר ומי יכול לגשת אליו. הוא מחייב שיקול דעת מתמשך לגבי התאמת השימוש להקשר הטיפולי ולמטופל הספציפי, וכן שקיפות מול המטופל באשר לאופי הכלי והגבולות שלו.
3. הזנת מידע רגיש ואישי
מצב זה מתייחס להזנת תוכן טיפולי המכיל מידע אישי או רגיש של המטופל. שימוש כזה מעלה שאלות אתיות, משפטיות וקליניות מהותיות, ודורש זהירות מרבית.
בפלטפורמות ציבוריות שאינן מיועדות לשימוש רפואי או טיפולי, הזנה של מידע מזהה או רגיש אינה תואמת בדרך כלל את עקרונות הסודיות והפרטיות ואינה מתאימה לשימוש טיפולי. בהתאם למסגרת החוקית בישראל, ובכלל זה חוק הגנת הפרטיות, תקנות אבטחת המידע וחוק זכויות החולה, מוטלת חובה לשמור על מידע טיפולי רגיש ולהימנע מעיבודו או העברתו בסביבות שאינן עומדות בדרישות אבטחת מידע.
לפיכך, כל שימוש בבינה מלאכותית הכולל מידע טיפולי אישי, גם ללא פרטים מזהים, מחייב את המטפל לוודא כי הפלטפורמה שבה נעשה שימוש מתאימה לעבודה טיפולית, עומדת בדרישות החוק והאתיקה, ומאפשרת שליטה מספקת על אופן עיבוד ושמירת המידע.
בסופו של דבר, הבינה המלאכותית יכולה להרחיב את גבולות היצירתיות ולאפשר עיבוד חווייתי עשיר, אך היא נשארת כלי בידי המטפל, ולא מוקד הטיפול. הערך שלה נקבע לא לפי היכולות הטכניות, אלא לפי האופן שבו היא נטמעת בתוך מפגש אנושי חי. שימוש מושכל ומוגבל בהקשרו עשוי להעמיק תהליכים, אך ללא גבולות ברורים ומודעות להשפעותיה על פרטיות וסודיות, היא עלולה לפגום בתהליך הטיפולי. השאלה איננה האם להשתמש בטכנולוגיה, אלא כיצד לעשות זאת באופן שמגן על הקשר הטיפולי ועל המרחב הפנימי של המטופל.
סיכום
שילוב בינה מלאכותית יוצרת בעבודה הטיפולית פותח מרחב נוסף של ביטוי, משחקיות והנכחה חווייתית, המשתלב באופן טבעי עם עקרונות ACT ועם מסגרת מדעי ההתנהגות ההקשריים. כלים דיגיטליים מרחיבים את אפשרויות הפעולה של המטפל ומציעים דרכים נוספות ליצירת ייצוגים חיים ומשמעותיים עבור המטופל.
יחד עם זאת, מדובר בטכנולוגיות חדשות יחסית בשדה הטיפולי, ושילובן במפגש מצריך זהירות מקצועית, תשומת לב מתמדת לגבולות, ובחינה מתמשכת של השפעתן על הקשר האנושי ועל איכות ההתערבות. הפוטנציאל קיים, אך גם האתגר: שמירה על סודיות, על גבולות טיפוליים ועל מרכזיות המפגש הבין אישי נותרת תנאי יסוד. בסופו של דבר, עוצמתה של ההתערבות אינה טמונה בכלי עצמו, אלא בדרך שבה הוא נטמע בתוך מפגש אנושי חי, יציב ומחזיק.
הערות
במהלך העבודה על טקסט זה נעשה שימוש בכלי בינה מלאכותית לצורך סיעור מוחות, חשיבה על מבנה וארגון רעיונות, וכן לעריכה לשונית.
מקורות
Hayes, S. C. (2004). Acceptance and Commitment Therapy, Relational Frame Theory, and the Third Wave of Behavioral and Cognitive Therapies. Behavior Therapy, 35(4), 639–665.
Hayes, S. C., Barnes-Holmes, D., & Roche, B. (Eds.). (2001). Relational frame theory: A post-Skinnerian account of human language and cognition. Kluwer Academic/Plenum Publishers.
Hayes, S. C., Barnes-Holmes, D., & Wilson, K. G. (2012). Contextual Behavioral Science: Creating a science more adequate to the challenge of the human condition. Journal of Contextual Behavioral Science, 1(1-2), 1–16.
Hayes, S. C., Hofmann, S. G., & Ciarrochi, J. (2020). A process-based approach to psychological diagnosis and treatment: The conceptual and treatment utility of an extended evolutionary meta model. Clinical Psychology Review, 82, 101908.
Hayes, S. C., Strosahl, K. D., & Wilson, K. G. (2012). Acceptance and commitment therapy: The process and practice of mindful change (2nd ed.). New York, NY: Guilford Press.
Hofmann, S. G., & Hayes, S. C. (2019). The future of intervention science: Process-based therapy. World Psychiatry, 18(3), 366–372.
Levin, M. E., Hildebrandt, M. J., Lillis, J., & Hayes, S. C. (2012). The impact of treatment components suggested by the psychological flexibility model: A meta-analysis of laboratory-based component studies. Behavior Therapy, 43(4), 741–756.
Törneke, N. (2010). Learning RFT: An introduction to relational frame theory and its clinical application. Context Press / New Harbinger Publications.
Varra, A. A., Drossel, C., & Hayes, S. C. (2009). The Use of Metaphor to Establish Acceptance and Mindfulness. In L. A. Schein, H. L. Thorpe, & J. T. Austin (Eds.), Mindfulness and Acceptance: A Clinician's Guide to Breaking Through Chronic Worry (pp. 111-124). New Harbinger Publications.
חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981.
תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז–2017.
חוק זכויות החולה, התשנ״ו–1996.
