מחשבות על הדרכה בפסיכותרפיה ועל הספר Psychoanalytic Supervision

ד"ר רפאל יונתן לאוס | 16/11/2025 | הרשמו כמנויים

מוזיקת רקע מומלצת: Bette Midler - Wind Beneath My Wings https://www.youtube.com...=0iAzMRKFX3c

עברתי לאחרונה מלהדריך פנים אל פנים במסגרת פורמלית של התמחות או פרקטיקום, להדרכה מקוונת פרטית. הצורך להתמקם מחדש בכסא המדריך בנסיבות החדשות (והשונות באופן מהותי) היה התירוץ המושלם לקרוא סוף סוף את הספר Psychoanalytic Supervision של ננסי מקוויליאמס. אני לא מתיימר להיות אובייקטיבי. הכתיבה של מקוויליאמס ליוותה אותי באופן עמוק ומשמעותי לאורך כל ההתפתחות המקצועית שלי, הן כקלינאי והן כחוקר. הגעתי לקריאה הזו עמוס בציפיות.

כמו בספרים הקודמים שלה, גם בספר הזה (שהיא מאמינה שיהיה האחרון) הכתיבה מקצועית ואישית מאוד בו בזמן. האופן הכמעט אגבי שבו היא מציינת שהתייתמה מאם כשהייתה בת 9, כדי לחשוף את שורשי העיסוק שלה בתרגום ובהנגשת חכמה מדורות קודמים לדור הנוכחי, הביאה אותי לסף דמעות. הספר מלא בהמשגה פשוטה והסבת תשומת הלב לדינמיקות נפוצות שמתרחשות בהדרכה. למשל, נטייה של מודרכים מסוימים לפתוח כל פגישת הדרכה בהתקפה עצמית והצבעה על המקומות שבהם ברור להם שפישלו, מה שעשוי להביא לניסיון חוזר לחזק ולעודד שמתחלף בקוצר רוח מצד המדריך. היא מציעה לחשוב על כך כהגנה מפני ביקורת מצד המדריך – הנה אני כבר תקפתי את עצמי בעצמי. דינמיקה דוגמה נוספת היא הקושי להאמין ולקבל שמטופלים שדומים לנו בכל כך הרבה היבטים יכולים באותו הזמן להיות גם מאוד פגועים. מסוג הדברים שקשה לדבר עליהם בהדרכה, גם כי רוח הזמן היא של ביקורת על נטייה מקצועית לפתולוגיזציה. לא משהו מפתיע או מאוד חדש, ומהצד שכנגד, אלו בדיוק הדברים שספר הדרכה טוב צריך להתייחס אליהם.

פרק שלם הוקדש לקונפיגורציות אפשריות בין סגנונות האישיות של המודרך והמדריך. מצאתי אותו מעניין במיוחד. כאן הרגשתי שהיא מביאה את המומחיות ונקודת המבט הייחודית שלה לתוך העולם של ההדרכה, באופן שמאפשר לכוון את תשומת הלב לדברים חשובים שעשויים לחמוק מהעין.

קבוצות הדרכה למטפלים באומנויות
הקבוצות מתקיימות בזום פעם בשבועיים .

פרק שמצאתי כפחות מעשיר היה הפרק שעוסק בדילמות אתיות. ב-2019 פורסם, במסגרת ספר היעץ לאתיקה בפסיכותרפיה בהוצאת אוקספורד, פרק שכתבתי בשותפות עם פרופ' גבי שפלר וד"ר שי לדרמן, ושעסק בדילמות אתיות ייחודיות לטיפול במטפלים. אחרי תהליך של חשיבה וכתיבה שארך יותר משנה, אחת המסקנות העיקריות שלנו הייתה שאחד האתגרים הכי משמעותיים בסיטואציה הזו היא להישאר מטפלים ולא להיגרר לתפקיד המדריך. במובן הזה, ציפיתי לקרוא עוד על הגבולות המשיקים בין שני התפקידים האלה. גם כאן אני יכול רק לשער שהציפיות או הצרכים המאוד ספציפיים שלי הם אלו שקשורים בתחושה שאיתה יצאתי.

מקוויליאמס מתייחסת למאפיינים המבחינים בין הדרכה במסגרת מכשירה שיש בה גם מימד של הערכה, לבין הדרכה וולונטרית, כמשמעותיים כל כך שהיא משתמשת עבורם במונחים שונים supervision) לראשון ו-mentorship or consultation עבור וריאציות שונות של השני. (למרות שההתייחסות להבדל שזורה כחוט השנה לאורך הספר ואף מודגשת בפרק שעוסק באופן ספציפי בהדרכה במסגרת מוסד הכשרה פסיכואנליטי, לא הרגשתי שהנושא הזה פותח באופן מספק בפני עצמו. אולי כפועל יוצא מהצורך המאוד מסוים שאיתו הגעתי לקריאה.

הספר כתוב בשפה שווה לכל נפש, כמעט ללא ז'רגון מקצועי. כשנדונות חלופות אפשריות לניסוח התערבות, יש תמיד גם דוגמה מלאה במסורת הכתיבה על הטכניקה. נקודת החוזקה הזו של הספר הזה היא בעיניי גם נקודת התורפה המשמעותית. קהל היעד רחב מאוד. הוא לא מכוון דווקא לאלו שעוסקים בטיפול דינמי או פסיכואנליטי (היא הבהירה שבהקשר של הספר הזה היא מתייחסת לשני המונחים האלו כחלופות זהות). הספר שם לעצמו למטרה להנגיש עמדות ואפשרויות מתוך מסורת ההדרכה הדינמית לכל מי שעוסקים בהנחייה והדרכה של אנשי מקצוע, כולל רופאים ואחיות שנותנים מענים נפשיים ראשוניים. יש בו, למשל, תיאור מפורט מאוד של ווריאציות אפשריות שונות של סטינג בהדרכה פרטנית או קבוצתית. חלקים מהספר יועדו בכלל למודרכים, כדרך לעזור להם להבין מה צפוי להם, מה יכול להיות הרציונאל מאחורי הסטינג או ההתערבויות השונות של המדריכים שלהם, ולמה כדאי להם להיות בטיפול בעצמם. נקודת המבט היא מאוד גמישה, מאפשרת ומכילה – פרספקטיבות תיאורטיות שונות, טכניקות שונות ומסגרות שונות. בין השאר, הספר מתייחס להדרכות שניתנות על טיפולים מוקלטים או על כאלו שכוללים ורבטים.

תחושה נוספת שלי הייתה שהספר הזה הוא מעין סיכום של יובל שנים של עשייה מקצועית, וככזה הוא כולל חזרתיות על תכנים מתוך המדריך למטפל, והספרים על המשגה דינמית של מקרים ועל הערכה ואבחון מפרספקטיבה דינמית. ביניהם הסבר על רמת ארגון אישיות וההשלכות השונות לפרקטיקה, סקירה מפורטת של מטרות טיפול אפשריות מנקודת מבט תיאורטית דינמית השונות מהפחתת סימפטומים, וגם הדגשה של ההבחנה בין אבחנה פנומנולוגית לדינמית. כספר מסכם הוא עושה עבודה נהדרת, אבל כמי שציפה להעמיק ולהתחדש בתובנות לגבי הדרכה, מצאתי את הפרקים האלה כפחות רלבנטיים.

סיכומו של דבר, בעיניי מדובר בספר קולח וקל לקריאה שנותן גם מבט-על על מפעל חיים מרשים. הוא מעלה מחשבות ומצליח לזקק ולנסח תובנות משמעותיות על העשייה הקלינית ההדרכתית. מתאים לכל מי שטיפול או הדרכה בגישה דינמית מעניינים אותו, ויכול להועיל גם למודרכים, בעיקר בתחילת הדרך.

הספר Psychoanalytic Supervision של פרופ' ננסי מקוויליאמס יצא בהוצאת גילפורד ב-2021. 237 עמודים בכריכה קשה.

McWilliams, N. (2021). Psychoanalytic supervision. Guilford Publications

Shefler, G., Lederman, S., & Yonatan-Leus, R. (2019). Ethical Issues in Psychotherapy of Other Therapists: Description, Considerations, and Ways of Coping