מעברים - אזהרה
פרופ. עמיה ליבליך | 11/10/2025 | 1,544 צפיות | הרשמו כמנויים
בעוד המעבר ממצב רגיל לתודעה של אסון הוא מיידי, המעבר החוזר, מתודעה של אסון למצב שיגרה רגיל הוא מורכב יותר. הנפש נכנסת למצב טראומטי מיד עם התרחשותו; ויוצאת ממנו לאט לאט, אם בכלל.
בשורת איוב הנופלת על האדם משנה בבת אחת את מצב רוחו. "השמיים נפלו עלי", הוא למשל ביטוי המדגיש את הפיתאומיות של המעבר. האזעקה של שעה שתיים בצהרי יום כיפור 1973, או בשביעי לאוקטובר 2023 בשעה 6:29 בבוקר, הפכה את המצב הנפשי של כולנו באחת. לברוח, להילחם, להיזהר, להינצל – כל אלה פקודות הנתונות ממש באורגניזם החי.
אולם, בשורה טובה איננה שוות ערך. כשמודיעים לי כי האסון נגמר, הוא מאחורינו, נותר לזמן ארוך החשש – שמא אין זה נכון? והאם אין זה נבון להמשיך לחשוש, להישאר במקלט ולהתכונן לבאות? מה אומר לי גופי? האם הוא באמת נרגע מהמתח התמידי שבו פעל זה שנתיים? האם אני יכולה להיפרד מהקשב הזהיר ש--- אולי תהיה אזעקה ואיפה המקלט הקרוב.
אכן, בעולם הפכפך של שלום ומלחמה, על הכוחות הבינלאומיים הגלויים והנסתרים המעורבים בו, קשה להאמין בהודעות על הסכמים ובריתות. מה שנחתם היום עלול להיות מופר מחרתיים. מה שנחשב לאמת עלול להיות פייק ניוז. אולם, גם בעולם הנפשי אין המעברים סימטריים כלל.
הנפש המצולקת מצער ואבל ממושכים מאבדת מגמישותה, ואינה יכולה להיות במצב שמחה מיידי. האמונה כי אכן המצוקה הסתיימה עלולה להתמהמה. אנשים מספרים כי התעוררו שוב בלילה עם הפחד והכאב לו 'התרגלו' בשנתיים האחרונות ולחששות שמא הידיעה על סיום הסבל איננה אלא חלום.
הבשורה הגיעה, ואנשים נוהרים לכיכר החטופים. לא רק בגלל הזדהות כנה עם שמחת המשפחות, אלא בגלל הריקנות שנוצרה – אם לא הפגנה, במה אמלא את השבתות שלי מעכשיו? שוב אוכל להסתפק בקונצרט? ומה על כל ההתרגשות ותחושת השותפות שחשתי בכיכר...
תמונתה של עינב צנגאוקר בכיכר כשהגיעה אליה הבשורה מסמלת את המעבר השלם שהתרחש פתאום: הושגה המטרה. זהו סמל נפלא. אבל, בפועל זה יקח זמן. לא רק זמן לחטופים להבריא מהשנתיים של מחסור וחרדה קיצוניים, אלא זמן לכולנו להתעורר מהסיוט ולהיות בטוחים כי כל זה מאחורינו.
אנחנו זכאים לשמוח, 'מגיע לנו', כמו שאומרים. אני גם מאוד מקווה כי לפחות חלק מהמיזמים ההתנדבותיים הנפלאים שקמו בזמן המלחמה ימשיכו לפעול באזרחות. אבל - בואו ונראה כי ההסכם מתמלא, ובואו לא נשכח כמה משפחות אבלות ושכולות יש בינינו, כמה נהרגו במתקפת השביעי לאוקטובר ובמלחמה מאז ולא ישובו עוד בשום הסכם שבעולם. ובעיקר - בואו נגייס את השמחה למען פעילות בונה ומיטיבה, שנהיה חברה טובה יותר גם בעתות שלום.
