אֲנִי לֹא בְּטוּחָה שֶׁאַצְלִיחַ פַּעַם לִשְׁמֹעַ שֶׁקֶט שֶׁלֹּא מַחְבִּיא בְּתוֹכוֹ אָסוֹן
עלון פסיכולוגיה עברית | 11/10/2026 | 353 צפיות | הרשמו כמנויים
איזה שבוע עבר עלינו. צער עולם כמו שטף את הרחובות וגלש על גלי האתר. עדויות של שורדים, של משפחות שכולות, צילומי מסך של התכתבויות אחרונות רגע לפני הסוף, הקלטות של קריאות לעזרה. אין נשימה. ואחרי יום רביעי, שקט כזה. שקט של חזרה מוזרה לשגרה. שקט של יום זיכרון, עוד יום זיכרון, שאחריו אין מעבר חד לשום חגיגה, שאחריו מגיעה שתיקה. שתיקה וניסיונות לעשות קולות של חיים רגילים. לא קלה התנועה הזו, מזיכרון, אובדן וטראומה, אל חיי היום יום. ואולי אפשר לעשות אותה רק מאוד לאט, בניסיון לשוב לנשימות עמוקות, עם הפסקות יזומות וידיים שלובות?
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים וטורים:
סקירתה של לילך אנג'ל-שטיינר מציגה את עיקרי מחקר דוקטורט על מטפלות באמנויות המועסקות במגזר הציבורי בישראל בהיעדר הסדרת המקצוע בחוק. המחקר, שנשען על 41 ראיונות עומק ועל ניתוח ביקורתי של פסקי דין ושל פרוטוקולים מוועדת הבריאות, מציע את מושג "ההכרה האמביוולנטית": הכרה מעשית בעיסוק לצד היעדר הכרה פורמלית. המודל המוצע קושר בין מדיניות המדינה, הסדרי ההעסקה בארגונים והחוויה הרגשית של המטפלות, ומאיר את יחסי הכוח והמגדר שבבסיסם. מתוארות שלוש דרכי התמודדות - פרקטיקות מסתגלות, פרקטיקות קוראות תיגר והפניית הגב - והמחיר הציבורי הנלווה להן: גירעון טיפולי.
מה מתרחש בנפש כאשר אדם מקיים דיאלוג מתמשך עם מערכת בינה מלאכותית שהוא עשוי לחוות כאחר קרוב? מאמרה של שרית ציטרון טוען כי אין צורך להכריע אם היחסים עם בינה מלאכותית הם 'אמיתיים' או 'מדומים': החוויה הנפשית יכולה להיות ממשית גם בהיעדר הדדיות נפשית. באמצעות מושגי ההשלכה, התסביך והעמדה הסימבולית של יונג ולאור המודל ההתפתחותי של נוימן, נבחן מה מתרחש במפגש ומה משתנה כאשר בצדו האחר ניצבת נפש אחרת. אמת המידה ההתפתחותית המוצעת אינה מה המערכת עושה עבור האדם, אלא מה נעשה ליכולתו להבחין, לשאת מתח ולקיים יחס פעיל עם מה שאינו יודע.
השיח הרפואי ממסגר את גיל המעבר כחסר באסטרוגן ומציע טיפול הורמונלי חלופי. לצידו מוצעת דרך נוספת להתמודדות עם השינויים, הנשענת על שלוש זוויות ראייה: אמנות המיניות, משל הנמלה התועה והכתיבה האוטואתנוגרפית. יומן המסע של חגית ארצי מתעד מעבר ממאבק בגוף להתמסרות, באמצעות ריצה, תזונה קשובה, יוגה ואימוני כוח. בפרק "הדהודים" נקשרת החוויה האישית לעמדתה של כריסטיאן נורת׳רופ. במרכז הפרק עומד גילוי מחודש של המיניות לאחר תום תקופת הפריון: מיניות קשובה, המשוחררת מריצוי. הכתבה מציעה לראות בתסמין המיני מפת דרכים לבריאת גרסה מעודכנת של הגוף הנשי ושל המיניות.
ובפסיכובלוגיה -
ד"ר מרים אבנרי-כהן מתחילה מבראית וכותבת על האור הגנוז
"נדמה לי שלכל אחד מאיתנו מוכרים רגעים של חשיכה, שבהם אין די באור השמש כדי לחמם את הלב. חז"ל מספרים לנו כי בראשית הבריאה האיר בעולם אור מיוחד, ששימש במשך שלושים ושש שעות ולאחר מכן נגנז. אין זה האור המוכר לנו כיום, אורה של השמש שנבראה רק ביום הרביעי. מהו אפוא אותו אור בראשיתי? מדוע נגנז? והאם אפשר בכל זאת לזכות להארתו בעולם הזה?"
מי יטפל במטפלים ומי יצלם את הצלמים? ד"ר איילת כהן וידר כותבת עשרים וארבע שעות בחיי אישה, בין המצרים של השביעי באוקטובר, גירסת ישראל 2026.
"אוּלַי מַלְאָךְ אַחֵר יִנְשֹׁף בָּאַבְקָנִים" - ד"ר גיא פרל קורא בספר 'לילה' מאת רוני אלדד.
אוקטובר / עדי קיסר
אֲנִי לֹא בְּטוּחָהּ
שֶׁאַצְלִיחַ הַפַּעַם לַחְזֹר לַחַיִּים
רִיצַת בֹּקֶר, טִיּוּל אוֹפַנַּיִם, מְסִבָּה
מִבְּלִי שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלַי פְּנֵי הַמֵּתִים
אֲנִי לֹא בְּטוּחָה
שֶׁאַצְלִיחַ הַפַּעַם לַחְזֹר בַּחַיִּים
מִטַּת תִּינוֹק רֵיקָה, שְׂמִיכָה,
בְּצֶבַע אָדֹם.
בְּמָה אֲנִי בְּטוּחָה:
בַּיְּרִיּוֹת עַל אוֹטוֹמָט, בְּאֵשׁ וּבֶעָשָׁן
בְּחַלּוֹנוֹת מְנֻפָּצִים וּבְדֶלֶת שְׁבוּרָה
בְּאַזְעָקוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת
בְּאֵפֶר וּבַהֲרִיסוֹת
הָעוֹלָם בּוֹעֵר
וַאֲנִי הַלֶּהָבוֹת.
הַשָּׁעוֹת נִדְבְּקוּ זוֹ בָּזוּ
גַּם הַיָּמִים
וּבַלַּיְלָה הִגִּיעוּ הַחֲלוֹמוֹת
וְהַיַּתּוּשִׁים
לִמְצֹץ אֶת עוֹרִי
כְּמוֹ מִתּוֹךְ אוֹת סָמוּי
כָּל הַלַּיְלָה
זִמְזְמוּ בַּחֹשֶׁךְ
בִּקְּשׁוּ אֶת דָּמִי.
כָּל הַלַּיְלָה עָמַד הָאֲוִיר
תָּלוּי בֵּינִי וּבֵין הָעוֹלָם
לֹא נִכְנַס וְלֹא יוֹצֵא.
בַּבֹּקֶר פָּתַחְתִּי חַלּוֹן
הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה בַּשָּׁמַיִם
הַשֶּׁקֶט עָמַד בָּרְחוֹבוֹת הָרֵיקִים
אֲנִי לֹא בְּטוּחָה
שֶׁאַצְלִיחַ פַּעַם לִשְׁמֹעַ שֶׁקֶט
שֶׁלֹּא מַחְבִּיא בְּתוֹכוֹ אָסוֹן.
Photo by McCarthy Beckan on Unsplash
