התרבות שלנו מכינה את הנשים לקראת האמהות שלהן. ישנה ספרות עניפה המתארת ומנתחת את השינויים החלים באישה בזמן ההריון ואחריו: במגוון רב של פורומים יש לאישה המצפה לתינוק מקום לבחון את התהליך המתקרב ולהתכונן אליו- גם מהבחינה הגופנית וגם מהבחינה הריגשית. לעומת זאת, יש מעט מאוד פורומים בהם יכולים גברים לעבד את האבהות שלהם - אם תתאמצו תמצאו מספר מצומצם בהרבה של ספרות כתובה המכינה את הגבר לחווייה.
רוב הגברים אשר מגיעים לשיעורי הכנה ללידה ופורומים דומים מדווחים כי הגיעו מפני שבת הזוג ביקשה מהם. רוב כמעט מוחלט מהגברים אשר נכחו בפורומים כאילו אותם הנחיתי ושהגיעו אלי לטיפול סיפרו כי לא דיברו עם אף אחד על חווית האבהות לעומת נשים שבדרך כלל מתחילת ההריון משתפות בחוויה את האמהות שלהן, אחיות חברות וסביבתן הקרובה.
ישנם גברים אשר חווים את הכניסה לאבהות כמשבר, עבור אמהות הדבר שכיח יותר עקב ההתיחסות לתהליך ההריון והלידה. אבות צעירים רבים מתקשים בשלב זה של ההורות וישנם נתונים אשר מראים כי האבות מוצאים פעמים רבות במשבר, הדבר שכיח ונורמטיבי יותר מאשר הוא מדובר ונחקר.
הם מדווחים כי אין להם לגיטימציה, הזדמנויות או פורומים לשתף בהם בחוייה אותם הם עוברים. היום נראה שמצוקת האבות מתחילה להישמע יותר, אך חשוב לפתח מודעות חברתית ומקצועית לקיומה, לחקור אותה, לפתח כלים מקצועיים לטיפול בה ולעסוק גם במניעה. הם מגיעים למקום הטיפולי בדרך כלל בעיצומו או לאחר משבר אישי וזוגי. לא תמיד האבות החדשים מייחסים את המעבר שחוו בחייהם כמוקד למצוקתם ומייחסים אותו למצב הזוגי שהשתנה, בת הזוג שלא מתייחסת והריבים החוזרים על עצמם. בהרצאה היום אנסה לתאר את הסימפטומים והחוויות אותם מתארים האבות. אני מדבר על האבות הצעירים יותר- אשר נכנסים לשלב ההורות וחווים אותו כמשבר.
נעם ישראלי- פסיכולוג ומטפל משפחתי וזוגי- מכון שינוי
