מפגש אחד עשר בפאב בלובלין | רוית קיי
רוית קיי | 19/11/2026 | 6 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בלילה חלם הנס חלום יוצא דופן. תחילתו מועקה קשה, המשכו הפוגה קומית וסופו מפח נפש. כשיספר אותו מאוחר יותר לאוסנת, הישראלית שפגש בפאב לפני מספר ימים, היא תסביר לו שזאת דרכה של הנפש ליצור איזון והקלה כאשר החוויה קשה לעיכול.
בחלומו הנס מגיע לשכונה שקטה שבה רחובות הולנדיים ובתים דו-משפחתיים. היה לו ברור שמעולם לא ביקר שם. לרגע חלפה בו המחשבה שאולי היא נמצאת בעיר מולדתו, ברלין, אך עד מהרה הבין כי זוהי אחת מאותן השכונות שיכולות להימצא כמעט בכל מקום בעולם המערבי. עצי אקליפטוס גבוהים עמדו צפופים וכהים, גזעיהם החלקים נראו באור הדמדומים כמו דמויות דוממות המשקיפות מלמעלה. גל של צמרמורת חלף בו. הוא התחיל ללכת מהר, חשב שכדאי לחפש את הרחוב הראשי, שם אולי מישהו ייתן לו הסבר היכן הוא נמצא. אבל לא הייתה שם נפש חיה, והרחובות שאליהם פנה היו רק רחובות צדדיים. כל אחד מהם הסתיים בשלט "המעבר אסור - נא להסתובב". לתדהמתו נדמה היה שהמילים אינן רק כתובות - הן גם נשמעות בקול קר ומקפיא, כאילו מישהו בלתי נראה מזהיר אותו. ככל שהתקדם הופיעו השלטים שוב ושוב בכל מקום, כאילו היישוב כולו מנסה למנוע ממנו להמשיך. הוא חש כיצד שדרת האקליפטוסים סוגרת עליו משני הצדדים, והענפים והעלים מנסים להסתיר ממנו את מה שהיה עתיד לראות. לתדהמתו כשהגיע לחלק נידח בסוף בשכונה, לכל מקום שאליו פנה הוא ראה בתים שרופים, רחובות שלמים של בתים שרופים ומכוניות שרופות. בית אחד ייחרת בזיכרונו לעד. בגינה היה כיסא נמוך ועליו נקשרו בלונים צבעוניים. זר פרחים רמוס היה זרוק לא רחוק משם, ועל הדשא היו מפוזרות מתנות שהעטיפות שלהן נקרעו, כאילו מישהו פתח אותן בחיפזון ובחוסר סבלנות, ומכונית עם שלט הייתה זרוקה כמה מטרים משם. נראה כאילו החגיגה בדיוק הסתיימה או אולי הופסקה בפתאומיות. הבלונים התנדנדו ברוח הקלה והשמיעו אוושה עדינה. הכול היה שקט מדי ושוב עברה בו צמרמורת, קלט פתאום את מה שניסה להכחיש; לא היה זכר לילד יום ההולדת, לא למשפחתו ולא לחבריו שבוודאי באו לחגוג איתו. לרגע היה נדמה לו שהוא שומע צחוק של ילדים והוא חש הקלה, אבל כשהקשיב שוב הכול חזר להית דומם. כמו שתיאר זאת מאוחר יותר - זאת הייתה הפעם הראשונה שהבין את המשמעות של דממת מוות.
הוא התחיל לרוץ, מנסה להיזכר מאיזה כיוון נכנס לשכונה. בדרך כלל היה לו חוש אוריינטציה מצוין. אבל הפעם הוא הרגיש איך השכונה סוגרת עליו ובולעת אותו לתוכה. כל הרחובות נראו אותו הדבר: מכוניות שרופות ובתים שרופים. האימה השתלטה עליו והוא הרגיש חוסר אונים שמעולם לא הרגיש קודם לכן (שנה אחר כך ישמע בתקשורת על שבעה באוקטובר, הוא ייזכר בחלום וההלם יכה בו).
לתדהמתו פתאום ראה בית יחיד שלא היה שרוף, כאילו האש פסחה עליו מסיבה לא ברורה. הוא רץ אליו כמו אדם טובע שמוצא פתאום פיסת אדמה יבשה.
בפתח הבית עמדה אישה גבוהה ומרשימה. פניה היו מלאכיות, חיוכה רך, והיא התבוננה בו בעיניים טובות. במבטה היה משהו מכמיר לב, כאילו הבינה את התופת שעבר. הוא שמע בת קול שאמרה לו: "טוב שהגעת, זה מקום בטוח, חיכינו רק לך כדי לפתוח רשמית את תחרות מסטר מרק השנתית, עכשיו החגיגה יכולה להתחיל". הכול היה הזוי אבל הוא נשם עמוקות, הרפה את שריריו והחליט באופן לא מודע כמעט להתמסר לרגע, ולחש לעצמו: "מה שיהיה-יהיה, גרוע יותר כבר לא יכול להיות".
על כל קירות הבית היו תלויות נשים שמנות חשופות שדיים שמלמלו משהו בשפה לא ברורה, אך המבט בעיניהן לא הותיר מקום לספק: בוא אלינו, נעשה לך רק טוב. הוא כמעט התפתה, היה עייף ותשוש כל כך מכל מה שעבר, וידע שמסז' טוב לא היה מזיק לו, אך המארחת זירזה אותו: "בוא-בוא, הם רוצים להתחיל."
היא הובילה אותו אל חדר דרך דלת נסתרת בקיר שלא הבחין בה לפני לכן. הדבר הבולט ביותר בחדר היה שולחן כבד מעץ טיק, רחב ומרשים, כאילו נבנה כדי ללוות דורות של ארוחות ושיחות לתוך הלילה. "עלה, עלה," היא האיצה בו והצביעה על סוכת מציל גבוהה שהשקיפה מלמעלה על השולחן. אתה תהיה זה שיקבע מי המנצחת הסופית בתוכנית "מסטר שף מרק," פסקה והביטה בו בציפייה. "הנני מוכן ומזומן לקבל עליי את תפקיד השופט של 'מסטר שף מרק'" - שמע את עצמו אומר וצבט את רגלו קלות כדי לוודא שהוא לא חולם.
האור שמעליו סנוור אותו ולרגע חשב שהוא עומד על במת תיאטרון ולא בסוכת מציל. הוא כיווץ את עיניו וניסה להתרגל לבוהק. להפתעתו הרבה הוא זיהה את אוסנת ואת מגי אהובתו המיתולוגית יושבות מסביב לשולחן. מאוחר יותר ילמד שהן הגיעו לשלב הסופי של התחרות של "מסטר שף מרק" אחרי שהתגברו על מאות מתמודדים בדרך.
בראש השולחן ישב גבר במשקפיים בעלי מסגרת משולשת. הנס זיהה אותו כשף מוכר בעל מסעדה מצליחה למרקים בברלין. אוסנת ומגי הביטו בהנס בניסיון לברר את מי הוא מעדיף מבין שתיהן. הנס חש את ניחוח הקנאה שהתפשט באוויר, והתחיל ליהנות מהערב, חיכך את ידיו בציפייה לראות מה יקרה בין שתי הנשים של חייו. חיוך משועשע עלה על פניו כשדמיין אותן בחליפות סקסיות מתכוננות לקרב והוא התחיל לצחוק בקול, מדמיין אותן בקערת מרק גספצ'ו ענקית טובעות ברוטב סמיך וזורקות זו על זו עגבניות בשלות שנדבקות דווקא לפטמות שלהן, מסמנות אותן כמטרות אפשריות. בעודו מפנטז הוא הרגיש את העוררות המינית שגואה בו. הוא ראה את אוסנת ומגי מתבוננות זו בזו במבט נוקב. מבטה של מגי היה מתריס, כאילו קורא תיגר על אוסנת - "בואי בואי כלבה, נראה מי תנצח". זה התאים למגי הוא חשב שהרי היא פליטה מסוריה שהחיים לא חסכו ממנה כאב, לימדו אותה להיות שורדת, עד שזה נעשה לה טבע שני. בינו לבין עצמו קרא לה הנס חתולת רחוב בעלת 9 נשמות, אחת שלא היה רוצה להיתקל בה בסמטה חשוכה. אוסנת הישירה אליה מבט בחזרה, מבט אסרטיבי, בטוח בעצמו, כאומר " אני לא מפחדת מחתולת רחוב כמוך, יש לי השיטות שלי לנצח".
קרב המבטים לא נמשך יותר משניות אחדות, אך העומד בראש השולחן איבד סבלנות והכריז בקול: "נו מי רוצה להתחיל? אין לנו את כל הזמן שבעולם".
מגי קפצה ראשונה כמצופה, עלתה על השולחן והכריזה: "המרק שאני אכין עכשיו הוא המרק שצריך להיבחר, ואני אסביר למה. המרכיבים של המרק הזה יהיו כמו שאר המרקים שלי - מרכיבים דרמטיים מאוד, טרגיים לעיתים, קשים לעיכול, ומתובלים בתבלינים של נטישה. בקיצור, אני חושבת שאני ראויה לזכות במקום הראשון ולא אסתפק במקום השני".
הנס התרשם מדבריה של מגי, אך חיכה בקוצר רוח לדבריה של אוסנת. מאז שהכיר אותה לפני ימים אחדים בפאב בלובלין, הוא לא הפסיק לחשוב עליה, היה בה משהו מסתורי שמשך אותו, והוא רצה לטעום ממנה עוד. הוא דמיין את עצמו קופץ מלמעלה ישר לתוך קערת מרק הגספצ'ו ושלושתם מתגוששים, גופם מחליק זה על זה, ורק הרוטב הקריר מצנן קצת את התלהבותם.
יושב ראש השולחן פנה לאוסנת שתציג את התפריט למרק שמתכננת להכין. הנס התעשת וניקה מעצמו את שאריות העגבניות. הנס לא ידע שאוסנת לא בישלה הרבה מרקים, אך אלה שהיא כן בישלה או הייתה מוכנה לחשוף היו טעימים להפליא. המרקים שלה היו מושקעים מאוד, כאלו שמבוססים על חומרי גלם איכותיים, לעיתים אף נדירים ומפתיעים, לצד תובנות מעניינות שנתנה באשר לאופן הכנתם. יצירות קולינריות של ממש. אוסנת התמהמהה ולבסוף אמרה שתכין מרק, אבל לא לפי ההוראות של יושב ראש השולחן. יושב ראש השולחן, שאהב שמתאמצים להכין מרק לפי הוראותיו, עיווה את פניו בחוסר שביעות רצון, אך הוא שתק כי גם הוא כבר חיכה לתפריט שלה, היא סקרנה אותו משום שתיבלה את המרקים שלה במרכיב פתייני שלא הכיר.
"אתם יודעים שאינני נוהגת להתפאר ולהשוויץ," אמרה אוסנת ונעצה במגי מבט מלא בוז. "המתכונים שלי מתגלים כמתכונים שטעמם עדין מאוד, אפילו מרומז, אבל ככל שאכלת אתה רוצה לאכול מהם עוד. אני כותבת תפריטים שמתובלים בחיי האישיים. המתכון של השעועית הלבנה לדוגמה התבסס על המתכון שסבתי הכינה בזמן המלחמה, שישמש כמקור חלבון יחיד וזול בארוחה.
אוסנת נעצרה לרגע ואמרה בנימה פתיינית: "אני אגלה לכם מה מיוחד במרקים שלי; זה תבלין אהבה. מרקים עושים באהבה או לא עושים בכלל, ובניגוד לאחרים כאן בשולחן אני לא זקוקה לפרס הראשון בתחרות" אמרה אוסנת בנון שלנטיות, כאילו לא מדובר בתחרות סופית של "מסטר שף מרק". היא הרימה את מבטה אל הנס ואמרה "להנס אני מתכננת להכין מרק הפתעות, מרק שמעולם לא הכנתי קודם לכן - כזה שהסוד שלו יהיה בשילוב המיוחד בין מרכיביו והוא לעולם ישכח אותו." ואז הוסיפה: "רק לאחר שאנצח כמובן". כן, זאת הייתה אוסנת, הוא חשב, מפתה, מפתיעה ולא צפויה.
לאחר שהבנות סיימו את הכנת המרקים השתרר שקט בחדר וכולם חיכו שהנס יתחיל בטעימות. הוא עצמו היה בכלל היסטוריון שלא מבין הרבה בבישול, והוא לא הבין איך התגלגל להיות שופט יחיד בתחרות "מסטר שף מרק".
מגי קפצה ראשונה ועלתה בזריזות לסוכת המציל, מחזיקה בידה קערת מרק בצבע לא מוגדר. הנס טעם ממנה ועצר לרגע, פניו מופתעים, וכעבור שנייה חזר אל הקערה ואכל ממנה בלגימות גדולות וקולניות, לא מצליח לעצור את עצמו. כשסיים נשען לאחור ונאנח אנחה עמוקה של סיפוק, שנשמעה כמעט כמו אנחה שלאחר משגל. טעמו של המרק התגלה כחגיגת טעמים נועזים, כזה שמגרה את כל החושים ומותיר רושם עז. לא היה לו ספק - זהו מרק שמבקש לעצמו את המקום הראשון. הוא חייך חיוך קטן שאמר: "כן, זה מרק הראוי למגי, חתולת הרחוב שלי - לוחמת אמיתית שלא תוותר בקלות גם כשהיא יודעת שהפעם אין לה סיכוי."
אוסנת הגישה להנס בהיסוס מה את המרק שבחרה לתחרות הסופית של "מסטר שף מרק". היא בחרה במרק הבטטה האהוב על יוני בעלה. המוסר והמצפון שלה כלפי יוני שיחקו לטובתה של מגי. זה היה מרק בטטה טעים, אך טעמו היה צפוי למדי ולא הציע דבר יוצא דופן. זה לא היה מרק שראוי לעלות לשלב הסופי של "מסטר שף מרק". הוא ידע זאת כשם שאוסנת ידעה זאת. פניו של הנס נפלו. הוא הבין שאוסנת נסוגה בה מהבטחתה, אולי נבהלה ממה שיקרה ביניהם אם תנצח בתחרות אם תכין לו את מרק ההפתעות. הוא כבר הכיר את הדפוס הזה שלה, דפוס שהוציא אותו מדעתו בהפכפכותו, אך בו בזמן הטריף את חושיו והגביר את משיכתו אליה. היא נפתחת ואז נסגרת ושוב נפתחת ושוב נסגרת, אך הפעם נראה לו שהיא נסגרה סופית.
הנס איבד כל ענין בתחרות כשיושב ראש השולחן הכריז על מגי כמנצחת של תחרות "מסטר שף מרק" לשנת 2022.
השעון המעורר של הנס צלצל והוא קם מבולבל. לקח לו זמן להבין היכן הוא, ולהפסיק למצוץ את האצבעות שלו כאילו הוא טועם את מרק ההפתעות. הוא ניער מעליו את החלום שלא יסיח את דעתו מההכנות לפגישה שתוכננה עם אוסנת בשעה שמונה בערב, הוא התגלח והתיז על עצמו בנדיבות אפטרשייב, בלי לדעת שהחלום טומן בחובו רמז לבאות.
