מפגש עשירי בפאב בלובלין | רוית קיי
רוית קיי | 22/9/2026 | 10 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בלילה ההוא חלמה אוסנת חלום. היא הייתה עדיין מנומנמת כשהושיטה את ידה לחפש אותו לצידה. ליפעת חברתה לחדר בבית המלון היה נדמה שמלמלה דבר מה בזמן שחיוך רך התפשט על פניה היפות. היא העירה אותה בעדינות ואמרה לה שעליהן לרדת לחדר האוכל, שם כבר החלו להתאסף חבריהן למשלחת מטעם "עמך", עמותה לטיפול בניצולי שואה, לקראת יציאה לביקור נוסף באחד ממחנות ההשמדה.
אוסנת התיישבה בבהלה ושאלה אם דור כבר מוכן לפעוטון כי נראה לה שישנה יתר על המידה. יפעת צחקה והזכירה לה שהן נמצאות בלובלין ולא בארץ ושיוני בעלה בטח כבר דאג לדור. לקח לאוסנת רגע לקלוט היכן היא נמצאת, והיא נשכבה שוב בכבדות במיטה ונאנחה: "איזה כיף שזאת לא האחריות שלי הבוקר, בא לי לחזור לישון ולחלום עוד קצת, תוכלי בבקשה לכבות את האור?"
היא ניסתה להיזכר בחלום, ידעה רק שזה היה חלום נעים, אולי אפילו ארוטי, כי משהו בו הותיר את גופה בהרגשה מעורערת. לאט לאט קרם החלום עור וגידים אך חלקיו התקשו להתחבר, אולי משום שפחדה מהרגע שבו יעמוד מולה שלם וברור. מה שפחדה ממנו יותר מכל – נדחף לתוך השינה שלה, בלי שביקשה, ולזמן לא ידוע, שנדמה כנצח, הפך להווה נוכח, חי ובועט.
לפני שהאשמה והבושה ילפתו אותה ויאלצו אותה לצאת מאזור הדמדומים אל האור המסנוור של המודע והמציאות, היא הרשתה לעצמה להתמסר לחלום ולהתענג עליו עוד רגע, אפשרה לתחושה הנעימה להתפשט מאזור חלציה לאורך כל גופה. בחלום היה הגבר דומה מאוד ליוני בעלה ואפשר היה להשתכנע בקלות שזה הוא, אבל המגע... המגע היה אחר המגע של הנס. איך היא ידעה? הרי הנס מעולם לא נגע בה במהלך שלושת הערבים שבילו בפאב. היא ידעה שהיא מוצאת חן בעיניו אבל הבהירה לו מהרגע הראשון שהיא נשואה ואם. היא הפליגה אתו בשיחות אינטימיות אל תוך הלילה, מהלכת בזהירות על החוט הדק המפריד בין אינטימיות לארוטיות. מאזין מהצד היה חושב שהיה בדבריה של אוסנת מן הפיתוי, אך היא בחרה להתכחש לו, עטויה באצטלת נאמנותה ליוני ומוסריותה.
הם ישבו בפינה נסתרת וחשוכה בפאב. המגע שלו היה תחילה מהוסס, והיא תהתה אם זה היה רק מקרה שידו רפרפה על ידה או היה ניסיון מכוון. בפעם הבאה שידו נגעה בידה זה היה ברור לשניהם, ולקח לה זמן למשוך את ידה מידו. הם קמו יחד לרקוד, כאילו מישהו נתן להם את האות. המוזיקה בפאב הייתה של שנות התשעים, שהתברר ששניהם אהבו. הרחבה הייתה צפופה והם רקדו צמודים. היא אהבה את אופן הריקוד שלו, משוחרר וחופשי; היא לעומת זאת התביישה בגופה. אחרי שילדה את דור משהו בביטחונה נסדק. גופה טרם שב לעצמו. היה משהו בריקוד שנסך בה ביטחון שקט. התנועה המשותפת החזירה לה את האמון בגופה והיא הרגישה נשית כפי שלא הרגישה מאז הלידה, כאילו שבה אל עצמה הקודמת. היא השתחררה לאט לאט, עצמה את עינה והתמסרה למוזיקה, התמסרה אליו. כשפקחה את עיניה היא ראתה אותו מתבונן בה במבט מוזר וזה הביך אותה והיא עצמה שוב את עיניה. פתאום הרגישה את ידיו על מותניה, והוא סובב אותה כך שהיה מאחוריה. הוא התנשם בכבדות. היא אזרה אומץ והניחה לעצמה להישען עליו, נותנת לגופה לבטוח בקרבתו, הצמידה את חמוקיה אל אחוריו, זזה לאט לאט כשהיא מתחככת בו, מרגישה אותו נצמד אליה, גבריותו מורגשת וקשיחה ונשמתו ריפרפה על עורפה.
המוזיקה פסקה לרגע והם התיישבו, ולא היה ברור אם נשימתם המואצת נבעה מהריקוד או מההתרגשות שאחזה בהם. אוסנת השפילה את עיניה. חששה מה יגלה אם יסתכל עליה. אהבתה עם יוני החלה הססנית וביישנית והתפתחה לאט לאט ויחד גילו את רזי האהבה. היא הכירה את מגעו של יוני כמו את כף ידה. מגע נעים, רך ועדין שעשה לה טוב. היא הופתעה לגלות את התשוקה שהתעוררה בה למגעו של הנס, מגע מחוספס ישיר-כמעט חצוף- תחילה כבש את עורה החשוף, ובמהרה עבר לכבוש חלקים שנותרו חבויים, כאילו היה עורה עורו-שלו. הוא אחז בידה והניח אותה על רגלו מתחת לשולחן, מסמן לה בניד ראש שתרשה לעצמה להשיב לו מגע. אוסנת היססה לרגע ואז החלה ללטף את הירך שלו, נזהרת שלא להתקרב לאזור חלציו. הוא שב וסימן לה, במבט ובעידוד שקט שתיגע בו גם שם. אוסנת נבהלה משכה את ידה והחזירה אותה במהירות לחיקה. הוא חייך חיוך קטן ונד בראשו שהכול בסדר, והמשיך בשלו, כובש עוד חלק מגופה. נראה שבעודה נבוכה מההמולה אותו זה דווקא הדליק. אוסנת עצמה את עיניה וההתענגה על התחושה החדשה שהתעוררה בה, נתנה להנס לעשות בה כרצונו. כשיפעת העירה אותה בעדינות היא הופתעה מהשינוי במגע ומלמלה שלא יפסיק, שהיא רוצה עוד. רק כשראתה את יפעת היא הבינה מה קרה, ובפרצוף מאוכזב הבטיחה לה שתסביר לה הכול מאוחר יותר.
בפאב, בהפסקת הצוהריים, יפעת אמרה לאוסנת שהיא כבר לא יכולה להתאפק, שהיא חייבת לדעת מה קורה. התרגלה שהיא הראשונה לדעת הכול.
"לא יודעת מהיכן להתחיל, סיפרתי לך שפגשתי את הבחור הגרמני, הנס, שהגיע ללובלין להשלים את הדוקטורט שלו. לא יודעת איך יצא שכל ערב מאז אני יושבת ומשוחחת אתו, זה מוזר כי אני מרגישה שאני מכירה אותו שנים. לא חשבתי על כלום, אפילו סיפרתי ליוני עליו. יוני התעצבן שאני מדברת אתו, וכעס עוד יותר כשאמרתי לו שלא קרה בינינו כלום, שאנחנו רק מדברים. אבל לאט לאט השיחות הפכו קרובות יותר. הופתעתי שהנס אמר לי שאני מושכת בעיניו, שאני מזכירה לו את מגי, האקסית המיתולוגית שלו. פליטה מסוריה. לא יודעת מה לי ולה. בכל מקרה אחר כך אמר שהתאהב בי כי אני ישראלית ושהוא רוצה להיות חלק מהעם שלנו, אז הבנתי שהוא השתגע לגמרה ואני צריכה להתרחק ממנו." אוסנת הפסיקה לדבר והסתכלה ביפעת במבט שמבקש שתבין אותה בלי לשפוט אותה, ואמרה בשקט "חלמתי עליו, לא סתם חלום - חלום ארוטי, כשהערת אותי חשבתי שאני אתו, היה לי נעים בחלום, לא רציתי להתעורר. אני כל כך מתביישת, מרגישה אשמה כלפי יוני וכלפי דור."
יפעת הייתה החברה הטובה של אוסנת מאז הילדות. יחד הן היו מבלות ומשתעשעות עד שאוסנת הכירה את יוני והתרחקה. יפעת לא הודתה בכך אבל נותרה לה טינה כלפיה בשל כך. היא הייתה רווקה בשנות השלושים המוקדמות שלה. מאחוריה היו לא מעט מערכות יחסים אבל אף אחת מהן לא הבשילה לנישואין. שלא בפניה כינתה אותה אוסנת כבחורה טובה ונאה שאין בה משהו מיוחד או בולט. יפעת קינאה באהבתם של אוסנת ויוני. הם נראו לה זוג יציב ואוהב, ולאחרונה, עם לידתו של דור, זה רק הגביר את הקינאה שלה. כששמעה את דבריה של אוסנת על הנס התעוררה בה הרגשת הנאה מפתיעה, חושבת שאולי אוסנת ויוני הם לא הזוג המושלם שהם מציגים לעולם, כמעט רצתה לחכך את ידיה, הרגשה שהתביישה להודות בה בפני עצמה.
"אוסנתי זה באמת מטלטל מה שאת עוברת, אבל את יודעת כמוני שהחלום הוא דרך המלך ללא מודע."
"את מדברת שטויות, מה פתאום לא מודע, זה היה סתם חלום, כנראה אני מתגעגעת כל כך ליוני שאני כבר מתחרפנת."
"אוסנתי תפסיקי להיות דרמטית, מה רע שבחו"ל תפגשי מישהו, את כל הזמן בקקי-פפי של דור עם הטרנינג החום עם הכתמים וריח של חלב חמוץ, מותק זאת ההזדמנות שלך לחיות, אין לך הרבה זמן עוד כמה ימים ואת בחזרה עם יוני ודור, ההזדמנויות האלה לא יחכו לך."
"תגידי את השתגעת, את שומעת מה את אומרת?"
"מה? מה אני אומרת? יוני לא צריך לדעת כלום, לכי תבלי לילה אחד של שיכרון חושים, מה כבר יכול לקרות, את עם יוני כל כך הרבה שנים כמה מהחיים האמיתיים את באמת מכירה?"
אוסנת השתתקה. לא ידעה אם זה בגלל שהייתה בשוק מהצעתה של יפעת או משום שהחלה לשקול אותה ברצינות.
"אני מתה, הנס בדיוק נכנס... מה אני אמורה לעשות??"
