מפגש חמישי בפאב בלובלין | רוית קיי
רוית קיי | 9/3/2026 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
אוסנת עמדה מחוץ לפאב. היא חשה כמו בתוך חלום שאין לה עליו שליטה. צמרמורת אחזה בה כנראה בעקבות הריב הטלפוני עם בעלה והשקר ששיקרה לו שוב כששאל אותה עם היא בחברתו של הנס. כל רצונה היה לסיים את השיחה אתו כמה שיותר מהר ולשוב אל הפאב החמים ולהנס שחיכה לה שם.
היא הרגישה שהיא חייבת לעצמה ולהנס הסבר כלשהו על השתלשלות העניינים ביניהם. היא לא רצתה שידע כמה היא נסערת ומבולבלת, חששה שיזהה את נקודת התורפה שלה ויינצל אותה לטובתו, כמו חיה האורבת לטרפה. עד לרגע זה תפסה אותו כאדם רך ועדין, ולא הבינה מדוע דווקא הדימוי הזה עלה בראשה וניסתה לנער אותו מעליה.
היא צעדה בביטחון לעבר הכניסה של הפאב, או לפחות ככה היא קיוותה שיחשוב כשיראה אותה. ידעה שהוא עקב אחריה דרך החלון הגדול מהרגע שברחה מהפאב לדבר עם בעלה. ליד הכניסה היא מעדה, איבדה שיווי משקל, נאחזה בדלת וניצלה מנפילה רגע לפני שעמדה להשתטח על הרצפה שהייתה חלקה ורטובה מהשלג שנמס והפך לבוץ מלוכלך וטובעני. היא חייכה לעצמה באירוניה והרהרה איך הגוף הוא מראה של הנפש.
הנס היה ישוב באותה התנוחה שעזבה אותו, חיוך מטופש משוך על פניו. היא גילתה חוסר סבלנות למצבו הרגרסיבי, רצתה אותו מסונכרן איתה. "אני חייבת לדבר איתך," אמרה לו בטון תקיף.
הוא הסתכל עליה במבט לא מבין אך התעשת מהר, הושיט לה יד וכיוון אותה שתשב לצידו ולא מולו. היא נעה בחוסר נוחות מהקרבה שכפה עליה והתלבטה אם לחזור למקום הקודם שלה מולו. ידעה שהקרבה הפיזית תגרום לה לאבד ריכוז ולהסיט אותה מהעיקר. "אני חייבת לדבר איתך," אמרה לו שוב.
הוא חייך אליה וחיכה למוצא פיה כשעל פניו הבעה של חשש אך גם של ציפייה.
"אני יודעת שאתה רוצה להתוודות בפניי, אבל חשוב שתשמע אותי קודם, אני חושבת שזה יכול לשנות את מה שאתה רוצה להגיד לי. אוסנת נעצרה לרגע, אבל אז הזדקפה והתחילה לדבר במהירות. היא בלעה את המילים ונשמה בחטף בין מילה למילה. "מאז שראיתי אותך לפני 6 ימים עולמי התערער. כשנכנסת באותו ערב לפאב עיני צדה אותך. ראיתי גבר בלונדיני, גבוה ומרשים, רחב כתפיים, עיניים כחולות כמו הים - התגשמות חלומה שכל אישה ישראלית כהת עור כמוני. אבל מבטך היה אבוד, קצת כמו של ילד קטן ונטוש. משהו בניגוד הזה סקרן אותי. התעוררו בי רגשות סותרים שהפתיעו אותי בעוצמתם. מצד אחד של המטפלת שבי, ומצד שני של האישה שבי. הרגשתי שאנחנו נפשות תאומות, אני יודעת שזה נשמע הזוי. הרגשתי שאם אבין אותך אוכל גם להבין משהו עמוק בתוכי. אתה תהיה המראה שלי ואני שלך. אתה מסתכל עלי במבט מוזר, גם אתה הרגשת ככה? גם אתה היית מבולבל כמוני? היא המשיכה בלי לחכות לתשובה שלו, כאילו ידעה שיסכים איתה, "משהו חזק ממני התעורר בתוכי, אני זוכרת שדיברתי לעצמי - את רחוקה מהבית, את בלובלין, תזרמי, תרשי לעצמך פעם אחת בחיים לאבד שליטה, מה שיהיה יהיה, חיים פעם אחת, החיים קצרים, ראית מה קרה בשואה. הגוף שלי פעל מעצמו כאילו היו לו רצונות משלו, קמתי מהכיסא והתחלתי לרקוד, השיר שהתנגן -dancing queen - כאילו נבחר במיוחד בשבילי. עצמתי עיניים והרגשתי שאני והמוזיקה מתמזגות לאחד. בטח תופתע אבל רקדתי בשבילך. הייתי חייבת שתראה אותי. אתה דיברת עם החבר שלך ולא הסתכלת לעברי. שמעתי פעם שאם מסתכלים בכוונה מלאה לעבר מישהו הוא יסתובב אליך. כשהסתובבת ומבטינו הצטלבו המבט שלך היה מוזר, כאילו אנחנו כבר מכירים.
נבהלתי מעוצמת הרגשות שהציפה אותי והרגשתי שאני מסמיקה. מייד התקשרתי ליוני והוא סיפר לי על דור וקצת נרגעתי. הרגשתי שהכול בסדר, ששום דבר עדיין לא קרה.
ניגשתי לבר לשתות, להסיח את דעתי, ואז אתה הופעת והלב שלי פעם בחוזקה. אני נשואה באושר ואף פעם לא הרגשתי ככה עם גבר אחר. באותו הערב השיחה בינינו קלחה כמו בין שני אנשים שמכירים זמן רב. כשגיליתי שהסבא שלך, חייל פשוט בצבא הגרמני, הציל את המשפחה של סבי בשואה, ידעתי שהגורל לא סתם הפגיש בינינו. מאז הייתי מחכה לפגישות שלנו כל ערב בפאב. כן אני יודעת, הסוויתי את זה טוב, לא יכולת לנחש שככה אני מרגישה.
את יוני הכרתי דרך חברה טובה. היא סיפרה לי עליו, חשבה שיתאים לי. מהרגע שנפגשנו לא נפרדנו. סוף סוף מצאתי מישהו שרצה אותי כמו שאני רציתי אותו. בפגישה השנייה הוא סיפר לי על המשפחה המורכבת שלו. שיתף אותי שחשוב היה לו להיות גלוי עם בנות הזוג שלו מההתחלה, ושהרבה מהן לא היו מעוניינות בהמשך הקשר. התפלאתי, אני הרגשתי הפוך, כאילו מצאתי שלל רב, מצאתי מישהו עם משפחה מתוסבכת לא פחות משלי, שיוכל להבין אותי. התחתנו אחרי כמה חודשים. צחקנו שחששנו שאם נכיר יותר לעומק כבר לא נרצה להתחתן. הוא העוגן שלי. אני אדם רגשי מאוד, והוא ידע לאזן אותי. הוא הפך לחבר הכי טוב שלי שאותו אני משתפת ואיתו אני מתייעצת בכל דבר.
מעולם לא בגדתי ביוני וגם לא הייתי קרובה לכך. אתה פותח את העיניים, למה? זה מפתיע אותך? ההתנהגות שלי מראה אחרת? לא, עדיף שלא תשיב לי, אני יודעת מה אתה חושב. י שתדע שמה שקורה בינינו לא קשור ליוני. בלילות אני לא נרדמת מנסה להבין מה קורה לי איתך. עכשיו אני מצליחה להבין את ההתנהגות שלי ברובד עמוק יותר. אני אנסה להסביר, אתה בטח תחשוב שזה פסיכולוגיסטי, אבל אני מבקשת שתנסה בכל זאת להקשיב." היא עמדה על סף בכי, מתחננת בעיניה שיבין אותה, בזמן שפניו הלכו והתקשחו ככל שהמשיכה לדבר. "אני חושבת שזה יושב על משהו קדום יותר. משערת שזה קשור לקונסטלציה המשפחתית שבה גדלתי. כשראיתי אותך התעורר בי חלק חבוי ששנים רבות ניסיתי להדחיק ולרוב גם הצלחתי. הייתי הילדה הטובה וזה הפך לחלק ממי שאני כבוגרת, איתך פתאום התעוררה בי הילדה הרעה, שמחפשת ריגושים שלא מתחשבת באף אחד. חושבת רק על עצמה. עלה בי דחף לבדוק את הגבולות של עצמי, של האחר, ללכת על הקצה, לגעת באזור מסוכן, בידיעה חצי מודעת שאני עלולה להישרף, שאני עלולה לפגוע ביקרים לי, שהמחיר שאני אשלם עלול להיות גבוה, אבל הרגשתי שזה חזק ממני. אתה היית הקטליזטור שהופיע בזמן ובמקום הנכונים. זה נשמע מעליב ואני מצטערת. אתה בטח חושב שרק רציתי להשתמש בך. אבל חשוב לי שתדע שההתנהגות שלי לא הייתה מבחירה מודעת או מרצון לפגוע בך. אני רואה שאתה לא מבין ושאתה כועס עלי. אולי אתה צודק ואני מנסה להשקיט את המצפון שלי וכל מה שאמרתי עכשיו הם תירוצים זולים. אני מודה שבהתחלה הצדקתי את ההתנהגות שלי איתך בנסיבות של אותו שבוע, הביקורים במחנות ההשמדה, הדכדוך שהרגשתי, העובדה שיוני רחוק ואני זקוקה לנחמה. ומה שיוני לא יודע גם לא יכול לפגוע בו, שבכל מקרה שאני חוזרת לישראל ולעולם לא ניפגש שוב. היום אני מבינה שהמניעים שלי היו עמוקים יותר.
אני מבולבלת ובטח גם מבלבלת אותך ואני מצטערת על כך. אולי זה כבר נשמע שחוק אבל זאת האמת. למה אתה קם? בבקשה תשב, הדעה שלך חשובה לי. אני זקוקה לך."
