יַבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם | אביגיל וענונו
אביגיל וענונו | 27/3/2018 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
וּמִתּוֹךְ
שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא יָכוֹל לִכְאֹב.
וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה כְּבָר,
אֶת הַכְּאֵב.
כִּי הָפַךְ הוּא חָלַק מִגּוּפִי.
הֲגַם שֶׁרָאִיתִי מַכּוֹת קָשׁוֹת
ניחתו עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַמִּתְעַקֵּשׁ
המקשיח לִבּוֹ כְּאֶבֶן.
כְּבָר פָּתְחוּ לִי הַדֶּלֶת,
וַאֲנִי
עוֹד עוֹמֵד מִתְלַבֵּט עַל הַמִּפְתָּן,
רוֹאֶה אֶת הַיָּם כַּמָּה עָמֹק הוּא,
הַאִם אֶטְבַּע?
הַאִם אֶהְיֶה שַׂחְיָן?!
עַד שֶׁהִגִּיעוּ שׁוּב הַמַּיִם לְאַפִּי
וְהִנֵּה
אֲנִי הוֹלֵךְ בְּיַבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.
בְּיַבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.
יַבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.