הפעלת קשב וריכוז - מכתב לילד אחד / מאת שלומית מירון

חברי הקהילה | 16/1/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

זכרון החוויה הזאת בלבד יכול להחזיק כל אחד בחיים האלה - טרנינג חם שהתבשל במייבש הכביסה במיוחד בשבילך. והנה אתה, מדשדש ממטתך למטבח - לעוד יום של תעייה ובלבול. רועד מקור, מבולבל, על הכסא הקר ממתכת. שוקו שכבר התקרר מעלה קרום דוחה וטעם הבחילה עולה בגרון.

עכשיו גם פרוסה, מרוחה במשהו בריא, אבל מריח זוועה. יום חדש עומד בפתח, זה היום שלך.

ופתאום, משהו אחר מתפשט באוויר. בתחילה קולה הצורמני מנסר את החלל ומנחית עוד מכה, אבל אז היא מגישה לך את הבגד החם הזה - ריחו נישא אלייך בערגה, אדיו מלטפים אותך בנחמה כמוסה. אתה מכניס יד ועוד יד לשרוולים המהבילים, הקפוצ'ון מכסה את ראשך בברכה מתוקה מאותו גן עדן שנשכח.

ולרגע, רק לרגע, אתה כמו נזכר איך זה היה ועל מה ויתרת בשביל לנסות את כוחך כאן, את חופש הבחירה, את בחינת תעצומות הנפש הזאת - הרכה, היפה, העדינה.

חיוך טהור מתפשט על פנייך ולבה נרעד. גם היא כמו נזכרת, שהרי יחד בחרתם במסע הזה.

אילו רק אפשר היה להזכר בכך גם ברגע ההוא - אתמול - שבו אי אפשר היה יותר לסבול - את הגסות של האוויר הזה, את הזמן העצבני והחוקים והנוקשות. כבלי מחשבות, הוראות ותדריכים הדקו את מגעם החורך ברוח החופשית, ורק כאב היה שם. כאב ועצב שלא היה לו שם, ולא היה לו מקום, והוא נדחק מבויש, מנסה להרגיע עצמו לשווא.

ועתה, אתה, האם תוכל לקחת את להבת החסד שהיא העלתה באריג האופף אותך, במיוחד בעבורך, כדי להזכיר לך, עוד בטרם תזכר בעצמה. האם תוכל לקחתה, לנצרה ולשמרה למען הרגעים הבאים שיבואו. התוכל לשחרר בעונג הטהור שנרקם על שפתייך, את פרפר לבה הנרעד בפוגשה בחיוכך. התוכל לעטוף את הרגע הזה כאתרוג נדיר ומשובח שאין פגם בו ולעולם לא יהיה.

אם רק תוכל – דבר לא יוכל לחבל בך. שום הגדרה. שום אבחנה. רק קשב וריכוז ילד. לא כמו שהם מבקשים, אלא כמו שהנפש שלך מבקשת ממך עכשיו.