התערבות במפגש יחיד (SSI) לטיפול בקשיים בוויסות רגשי
דן קונפינו, משה טלמון
המאמר נכתב במסגרת Psycho-lab, יחידת המחקר שליד שפ''ח מבשרת ציון.
ויסות רגשי כולל את היכולת לזהות רגשות, להבין אותם, להשפיע על האופן שבו הם נחווים ומובעים ובעזרתם לכוון את תגובותיו הרגשיות באופן התואם את הסיטואציה החברתית או את מטרותיו האישיות (Gross, 1998). ויסות רגשי יעיל כרוך ביכולת לשנות את עוצמת הרגש, את משכו או את ביטויו בהתאם להקשר שבו הרגש נחווה (Gross & Jazaieri, 2014). היכולת לווסת רגשות היא אחת מהיכולות החשובות ביותר בחיי היום-יום, והיא תורמת רבות לרווחה הנפשית של האדם (Moffitt et al., 2011).
לפי הספרות בתחום, כ-9.2% מהמבוגרים סובלים מקשיים משמעותיים בוויסות הרגשי, וקשיים כאלו נצפים בקרב מספר הולך וגדל של ילדים, בני נוער ובוגרים, לעיתים במקביל להתמודדות עם הפרעות נוספות (Bianchi et al., 2022; Carmassi et al., 2022). כך למשל, במחקר דני שבחן 999 הפניות של ילדים ובני נוער לשירותי בריאות הנפש זוהה קושי בוויסות רגשי בקרב 62.3% מההפניות (Ellehauge et al., 2023). כשיכולת הוויסות הרגשי נפגעת, עלולות להופיע בעיות בתקשורת עם אחרים, מצבי רוח שליליים, ופגיעה בתפקוד היומיומי (Moffitt et al., 2011).
הפרעה בוויסות רגשי נחשבת לגורם טרנס-דיאגנוסטי, כלומר כזה החוצה מגוון רחב של הפרעות נפשיות, כגון הפרעה דו-קוטבית, הפרעת קשב וריכוז, הפרעת הספקטרום האוטיסטי והפרעות אישיות (Carmassi, et al., 2022). שימוש באסטרטגיות ויסות לא מסתגלות, ובפרט רומינציה והימנעות, נמצא כקשור באופן חזק יותר לתסמינים של הפרעות נפשיות (Aldao et al., 2010). מכאן שעל מנת למנוע התפתחות מצוקה נפשית ולשפר את איכות החיים של אלו המתמודדים עם קשיים בתחום הנפש, חשוב לקדם גם מיומנויות ויסות רגשי.
סקירות ומטא-אנליזות הבוחנות התערבויות פסיכולוגיות שמכוונות לשיפור הוויסות רגשי הדגימו כי מגוון טיפולים, כגון ,CBT ,DBT מיינדפולנס וכן גישות טרנס-דיאגנוסטיות (חוצות-אבחנה) מביאים להפחתת קשיים בוויסות הרגשי (Saccaro et al., 2024). ללא קשר לסוג ההתערבות או להפרעה המטופלת, הן השימוש באסטרטגיות לא-מסתגלות של ויסות רגשי והן הרמה הכוללת של קשיי הוויסות הרגשי פחתו באופן מובהק בעקבות הטיפול, בכל המחקרים מלבד שניים מתוך 67 מחקרים שנבדקו (Sloan et al., 2017). עם זאת, הסובלים מקשיי ויסות רגשי לא תמיד זוכים למענה טיפולי יעיל או נגיש, בין היתר משום שהקשיים אינם תמיד מופיעים לצד אבחנה פסיכיאטרית ברורה. חלק מהפניות לשירותי בריאות הנפש אף נדחות מסיבה זאת, למרות הימצאותם של קשיים ניכרים בוויסות הרגשי (Ellehauge et al., 2023).
נוסף על כך, רבים אינם זוכים לטיפול כלל או לטיפול מתמשך בשל סיבות שונות המקשות על קבלת טיפול באופן כללי, כמו חשש מסטיגמה, עומסים מתמשכים במסגרות הציבוריות של שירותי בריאות הנפש, חוסרים בכוח אדם ותקציבים מתאימים וחסמי נגישות. לעיתים קרובות קשה לבסס תהליך טיפולי מתמשך, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, שכן חלק מהפונים לטיפול נוטים לנשור מהטיפול לאחר פרק זמן קצר בהרבה מהנדרש בפרוטוקולים הקיימים.
לאור זאת, מאמר זה מבקש להציע מענה שבמבט ראשון עשוי להיראות לא שגרתי: התערבות של מפגש יחיד (Single-Session Intervention; SSI) כמודל ישים ויעיל לקידום ויסות רגשי ולהקניית כלים לוויסות רגשי לקהל רחב. אחד מיתרונותיו של המודל הוא במשך ההתערבות הקצר, שעשוי לאפשר הנגשה לפונים שאינם מעוניינים או אינם מסוגלים להתחייב לטיפול ממושך. הטענה אינה שהקושי בוויסות הרגשי ייעלם כליל במפגש אחד או שההתערבות תספק מענה מלא למצוקה, אלא שמפגש יחיד עשוי להוביל להקלה או לשינוי מסוים, וכן עשוי לספק חוויה טיפולית חיובית שתעודד המשך פנייה לשירותי בריאות הנפש בעת הצורך, ואולי תסלול את הדרך לשינוי מתמשך ויציב יותר. התערבות כזאת עשויה גם להקל על העומס ולקצר את רשימות ההמתנה בשירותים הציבוריים, שנוטות להיות ארוכות.
התערבות במפגש יחיד מוכרת כיום כהתערבות פסיכולוגית שיכולה לספק מענה ראשוני ולעיתים אף מענה מרכזי במגוון מצבים. במאמר נציג את המודל ואת הבסיס המחקרי שעליו נשענת ההצעה לפיה יש לו פוטנציאל רב לסייע בהקשר של טיפול בקשיים בוויסות רגשי. לאחר מכן, בחלק העיקרי של המאמר, נציג מתווה למפגש קבוצתי יחיד שנועד להקנות מיומנויות ויסות רגשי בזמן קצר גם למבוגרים.
התערבות במפגש יחיד: תיאור המודל
המודל של התערבות של מפגש יחיד פותח על ידי טלמון (Talmon, 1990, 1993; Hoyt & Talmon, 2014) במהלך עבודתו כפסיכולוג קליני ורפואי בצוות לטיפול בילדים ומשפחות בתוך מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים בקליפורניה.
טלמון נתקל בתופעה שלא הכיר כמוה עד אז, ונוכח כי לעיתים קרובות טיפולים מסתיימים לאחר פגישה יחידה ביוזמת המטופל, שלא מגיע לפגישה השנייה שנקבעה עבורו, גם כאשר ההערכה הראשונית (אינטייק) הצביעה על הצורך בטיפול קבוע ומתמשך יותר . במעקב אחרי אותם "נושרים" מטיפול אחרי פגישה אחת, הפונים דיווחו על שביעות רצון גבוהה מהמפגש היחיד ומתוצאותיו לאורך זמן, ולא הראו רצון או צורך בהמשך התהליך עם אותו פסיכולוג או במקום אחר. לאור זאת, מפגש מסוג זה הוגדר במחלקה כ"תרפיה של מפגש יחיד" (single session therapy), שכונתה SST Planned, כל עוד הוסכם מראש בתום הפגישה שאין צורך באותה עת בקביעת מועד נוסף.
בהתאם לכך, טלמון ועמיתיו פיתחו מודל מבוסס מחקר ותוצאות שהוגדר תיאורטית כקונסטרוקטיבי-מינימליסטי (Hoyt & Talmon, 2014), שבו המפגש היחיד מוגדר מראש כשלם ועומד בפני עצמו, כך שיתמקד בנושא מרכזי שמתורגם למטרה אפשרית ובת-השגה לאותה העת. בחירת הבעיה הנקודתית מהווה למעשה את הציר המרכזי (Pivot Chord) של המפגש ומתווה את מהלך הפגישה. ההתערבות במפגש של SST ממוקדת בשינוי ספציפי שניתן להשיגו במפגש יחיד. בהתאם, הגדרת המטרה היא התנהגותית, צנועה וברורה – וכמובן לא שוללת תהליכים ממושכים יותר בהמשך, בהתאם לנכונות ולרצון של המטופל.
במהלך המפגש, טלמון ועמיתיו הדגישו לא רק את האמפתיה וההבנה כלפי הקושי של המטופל וסבלו, העולים מתיאור הבעיה והשלכותיה כפי שהוצגו במהלך הפגישה הראשונה, אלא גם את החשיבות של הדהוד וחיזוק המשאבים האנושיים של הפונה, משפחתו וסביבתו. בנוסף, כאשר היה צורך הוצע מדי פעם גם תרגול של מיומנויות רלוונטיות (לעיתים במהלך הפגישה, ולעיתים כהתוויה להמשך).
על אף שמדובר במפגש יחיד, המטפל משאיר כמובן גם אפשרות לפנייה מחודשת בעתיד על פי הרצון, הצורך או שינוי במצב הפונה. במקרה שבו המטופל מבקש מפגש נוסף, נבחנת האפשרות של תוכנית טיפול מתמשך וקבוע (בין אם קצר או ארוך), כמו גם האפשרות של סדרת טיפולים לא רצופים בני פגישה אחת המתקיימים לסירוגין לאורך זמן.
המודל הוא ורסטילי גם במובן של האפשרות ליישמו במדיומים שונים. אמנם, בעת פיתוח המודל, המפגש היחיד התקיים באופן פרונטלי. עם זאת, לאור התקדמות הטכנולוגיה, כיום ההתערבות הטיפולית יכולה לכלול גם מודלים חלופיים ומתקדמים, כגון שימוש בכלים דיגיטליים לטיפול עצמי (Schleider & Weisz, 2017) או טיפול מרחוק בעזרת וידיאו, טקסט או אפליקציה ייעודית.
למרות היתרונות של התערבות במפגש יחיד, הקהילה הפסיכולוגית לא מיהרה לאמצו לחיקה, מסיבות מובנות. מטפלים שהוכשרו בפסיכותרפיה רגילים לתפוס טיפול כארוך טווח וכתהליך תמיכתי, ועל כן עלולים להטיל ספק בפוטנציאל של התערבות במפגש יחיד וביעילותה. על כן, כדי לעשות שימוש בכלי זה, על המטפלים לבחון מחדש גם את האמונות והשקפות העולם (Mind Set) שלהם ביחס ליעילות של כל מפגש כעומד בפני עצמו, ולהכיר את הראיות המצטברות בספרות.
ראיות מחקריות ליעילות ההתערבות במפגש יחיד
בעקבות שינוי הפרדיגמה שנוצר בעקבות עבודתו של טלמון, התפתח גוף מחקרי רחב שבחן את השפעתן של התערבויות במפגש יחיד. הממצאים שהצטברו מצביעים על כך שהתערבויות במפגש יחיד הן יעילות ובעלות פוטנציאל יישום רחב. במקרים רבים נמצא שהן מובילות לשיפור קטן עד בינוני במגוון קשיים ובעיקר דיכאון, חרדה ובעיות דימוי עצמי, במניעת PTSD ובחיזוק המוטיבציה לטיפול (Schleider et al., 2025).
מהספרות עולה כי באמצעות התערבות חד-פעמית ניתן לעיתים לייצר שינוי התחלתי קטן, אשר עשוי להוות זרז לתהליך מתמשך. גם שינוי מזערי עשוי, עם הזמן, להצטבר ולהתפתח להשפעה משמעותית יותר, במיוחד כאשר המשתתפים מיישמים באופן עצמאי את המיומנויות או התובנות שנרכשו במפגש.
בפרט, ניתן למצוא בספרות דוגמאות להתערבויות קבוצתית חד-פעמיות, כמו במקרה של סדנה ממוקדת להורים לילדים עם צרכים מיוחדים, שכללה מתן מידע פסיכו-חינוכי בנוגע למתח הורי, פיתוח אסטרטגיות קוגניטיביות של פרשנות מחדש, זיהוי מקורות תמיכה וחיזוק תחושת המסוגלות (VanVoorhis et al., 2023). התערבות חד-פעמית זו הובילה לשיפור מובהק בתחושת החוסן, להפחתת שחיקה הורית ולעלייה בתחושת התמיכה והרגיעה, והמשתתפים תפסו אותה כפרקטית, קצרה ובעלת ערך מיידי. בדומה, סדנה מקוונת חד-פעמית בת שעתיים וחצי שהועברה לקבוצת סטודנטים נמצאה קשורה לירידה מובהקת בסימפטומים של דיכאון, שנמשכה ואף התחזקה לאחר שישה חודשים (Sommers‐Flanagan et al., 2024).
התערבויות של מפגש יחיד בהקשר של ויסות רגשי
על אף הבסיס הרחב של ראיות ליעילות המודל של התערבות בגישה אחת, ההתאמה שלו להתמודדות עם קשיים בוויסות רגשי טרם נבדקה. עם זאת, קיימות ראיות לגבי הפוטנציאל הטמון בהתערבויות קבוצתיות של מפגש יחיד גם בהקשר של טיפול בקשיים בוויסות רגשי.
דוגמה ראשונה לכך אפשר למצוא בממצאים של סדנה מניעתית חד-פעמית, טרנס-דיאגנוסטית, המיועדת לצעירים בעלי סיכון גבוה להתפתחות הפרעות רגשיות (כגון חרדה, דיכאון וקשיי ויסות רגשי) שהתבססה על עקרונות הפרוטוקול האחיד (Unified Protocol). התערבות זאת נמצאה כיעילה והובילה לשיפור מיידי בתסמיני חרדה, דיכאון ונוקשות קוגניטיבית (Bentley et al., 2018).
מחקר נוסף בחן את היעילות של סדנה קצרה וחד-פעמית, שנועדה לשפר מודעות רגשית ומיומנויות ויסות רגשי בקרב סטודנטים החווים רמות גבוהות של לחץ וסיכון לתסמיני חרדה ודיכאון. הסדנה כללה מתן מידע פסיכו-חינוכי, זיהוי מצבי רגש, אימון בפרשנות מחדש, ואימוץ גישה מקבלת כלפי רגשות. תוצאות הפיילוט הצביעו על שיפור מובהק ביכולות לזיהוי רגשות, ירידה בדפוסי הימנעות רגשית ועלייה בשימוש באסטרטגיות ויסות מסתגלות. השפעות ההתערבות נשמרו למשך חודש לפחות, ואף נמצאו עדויות להתפתחות נוספת של המיומנויות מעבר לשימור בלבד. בנוסף, המשתתפים דיווחו על שביעות רצון גבוהה ועל שימוש מתמשך בכלים שנלמדו, גם שבועות לאחר מכן (Bernstein et al., 2021).
בדומה, סדנה מקוונת בת מפגש יחיד, שנועדה להקנות מיומנות תיקוף רגשי לבני משפחה של מתבגרים עם קשיי ויסות רגשי, הובילה לעלייה משמעותית בידע מעשי ובתחושת תקווה, והמשתתפים דיווחו על שימוש מועיל בתרגולים שנלמדו (Sheasgreen et al., 2025). לבסוף, על סמך תיאורי מקרה, הוצע כי התערבות של מפגש יחיד בתחום ויסות רגשי, אם כי באופן פרטני, עשויה להועיל לחיילים לשעבר המתמודדים עם פוסט טראומה (Miles et al., 2016).
ממצאים אלה, לצד ראיות מהמחקרים הקודמים על יעילות התערבויות חד-פעמיות באוכלוסיות שונות, מדגישים את הפוטנציאל של פיתוח פרוטוקול מובנה להתערבות בת פגישה אחת בתחום הוויסות הרגשי. מודל ההתערבויות של מפגש יחיד, שמציע מסלול טיפול ממוקד, מובנה, מיידי ונגיש, עשוי להתאים במיוחד למטרה של הקניית מיומנויות ויסות רגשי בזמן קצר.
מתווה לפרוטוקול התערבות קבוצתית במפגש יחיד עבור ויסות רגשי
במטרה לסייע למטפלים ולאנשי מקצוע בתכנון ובבניית התערבות קבוצתית בת מפגש אחד המיועדת להתמודדות עם קשיי ויסות רגשי, אנו מציעים מתווה לפרוטוקול הכולל חמישה מרכיבים מרכזיים:
1. הכנה ולמידה מקדימה של המפגש הקבוצתי
תכנון מוקדם של המסגרת הכללית של המפגש הוא חיוני, במיוחד מכיוון שמדובר על התערבות מוגבלת בזמן. בשלב זה נכללים בחירה של המשתתפים, קביעת מקום וזמן, ובחירת התכנים המרכזיים שיועברו.
כאשר מדובר במשתתפים עם קשיים רגשיים משמעותיים, חשוב במיוחד לבחור באופן מושכל את המשתתפים במפגש בהתאם לחומרת הקושי, קיומם של קשיים נוספים וכמובן יכולותיהם האישיות והבין-אישיות. בחירה זו עשויה להועיל ואף למקסם את יעילות ההתערבות. כאשר הלמידה והתרגול של אסטרטגיות ויסות רגשי מתבצעים ביחס לתחום ספציפי המעסיק את המשתתפים, כגון למידה לבחינות, ניתן להניח כי יעילות ההתערבות תהיה גבוהה יותר. לעומת זאת, במקרה של קבוצות מניעה, המיועדות לאוכלוסייה רחבה שאינה מאופיינת בהכרח בקשיים רגשיים מובהקים, ושמטרתן חיזוק מיומנויות והפחתת גורמי סיכון להתפתחות קשיים עתידיים, מתאפשרת בדרך כלל גמישות רבה יותר בהרכב הקבוצה.
לצד השאיפה לספק מענה יעיל וחסכוני, אסור לפסוח על שלב ההיכרות עם המשתתפים באמצעות שיחה מקדימה עם המשתתפים, או במקרה של ילדים – עם ההורים או אנשי הצוות החינוכי. שימוש בשאלונים תמציתיים יכול לסייע לאסוף מידע מקדים אודות המשתתפים וכן לאפשר לאמוד בהמשך את תוצאות ההתערבות.
השלב הראשון מתמקד בזיהוי מקדים של הקשיים הספציפיים של חברי הקבוצה, כמו גם במאפיינים האישיים שלהם ויכולותיהם. ההערכה מתמקדת בחוויית המשתתפים ברגעי קושי ובדרכי ההתמודדות שנוסו בעבר. בהתאם לכך, התכנים צריכים להיות מותאמים לעוצמת הקשיים וליכולות המשתתפים. לדוגמה, במקרה של קבוצת בני נוער עם יכולות שפתיות מוגבלות, ההתערבות צריכה להיות מנוסחת באופן ברור ומתואם לרמתם השפתית.
2. הגדרת מטרות ריאליות ובנות השגה
למרות הפוטנציאל הטמון במפגש, ללא הגדרת מטרות בנות-השגה הוא עלול שלא להתממש. לכן, רצוי להגדיר למפגש מטרות ריאליות, נגישות וברורות, המביאות בחשבון גם את העיתוי שבו מתקיימת ההתערבות. כך למשל, סמיכות בזמן לאירוע מעורר דחק (בין אם ברמה הפרטנית או הקהילתית) עשויה להשפיע הן על ההתמודדויות של משתתפי הקבוצה והן על המשאבים העומדים לרשותם. לדוגמה, במקרה של קבוצה של סטודנטים, קרבה לתקופת הבחינות עשויה לעורר צרכים מסוימים, כגון התמודדות עם לחץ.
בהקשר של קשיי ויסות רגשי, המטרה המרכזית עשויה להיות שיפור ביכולתם של המטופלים להשתהות ולהתמודד עם מצבי קושי. בהתאם למתודולוגיית SST אפשר למשל להגדיר אותה במונחים התנהגותיים שאינם מרחיקי לכת, כמו להצליח להאריך ב-20 שניות את זמן התגובה בעת הצפה.
הצבת מטרה מותאמת מביאה בחשבון את משאבי הזמן המוגבלים, וגם את העיתוי ואת היכולות שזוהו בעת המפגש. יש להימנע מלהציב מטרות שעשויות להיות ראויות וחשובות כשלעצמן – אך אינן בנות-יישום ולא מותאמות למשתתפים, לזמן ולמקום שבו מתקיימת ההתערבות. הגדרת מטרה המותאמת לצורכי המשתתפים תסייע גם בהעלאת המוטיבציה והמחויבות שלהם ליישום הכלים שנלמדו בהתערבות.
3. עבודה פעילה על מיומנויות ויסות רגשי
השלב העיקרי במפגש כולל תרגול משותף של אסטרטגיות ויסות, בהתאם לצורכי הפרט או הקבוצה. בתחילת המפגש המטפל בוחן את רמת שיתוף הפעולה, ומתאים את התוכנית לרמת המוטיבציה הנוכחית של המשתתפים.
למרות שמדובר בהתערבות של מפגש יחיד, חשוב מאוד ליצור קשר בין-אישי עם המשתתפים, שכן זהו מרכיב מרכזי בהצלחת ההתערבות. דבר זה מתאפשר הודות לתכנון מקדים ולמיומנות של המטפל. קשר בין־אישי חיובי מאפשר למשתתפים להרגיש בטוחים יותר, להיפתח ולשתף בחוויותיהם, וכך להפיק תועלת מיטבית מן המפגש. לאמפתיה יש תפקיד חשוב גם בהפחתת מחסומים ראשוניים לשיתוף, שכן היא עשויה לסייע למשתתפים לחוש כי חוויותיהם לגיטימיות ומובנות. עם זאת, בעוד שבטיפולים או התערבויות סטנדרטיים וממושכים יותר תהליך יצירת הקשר יכול לארוך זמן, בפורמט הזה של התערבות עליו להיות מרוכז.
כשם שהמטרה הוגדרה באופן ריאלי וצנוע, כך גם צריכה להיות בחירת התכנים, תוך העדפה לכלים מבוססי מחקר שנמצאו מועילים גם בהעברה חד-פעמית. מומלץ להציג את הכלים השונים ולתרגל אותם תוך שימוש בדוגמאות הקשורות לוויסות רגשי ולקוחות מחיי היום-יום של המשתתפים. למשל, במקרה של ילדים אפשר להשתמש בדוגמה של ריב בזמן משחק כדורגל. במסגרת ההתערבות חשוב לסייע למשתתפים לזהות כוחות קיימים ודרכי פעולה שהוכחו כמועילות בעבר. כמו כן יש לאפשר זמן לתרגול אקטיבי.
התערבות זו עשויה לכלול למשל את התכנים הבאים:
- מתן מידע פסיכו-חינוכי בנושא זיהוי רגשות, הגברת מודעות לתפקידם ופיתוח יכולת ניטור (למשל באמצעות כלי של "מד-חום רגשות").
- הקניית אסטרטגיות קוגניטיביות, כגון מסגור מחדש וגמישות קוגניטיבית.
- לימוד טכניקות פיזיולוגיות, למשל הקניית שיטות הרפיה ומיינדפולנס.
ניתן גם להיעזר בתכנים הלקוחים מתוך הפרוטוקול האחיד (Unified Protocol), שהוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מבוסס-רגש המיועד לטיפול בקשת רחבה של הפרעות רגשיות. בבסיסו עומדת ההנחה שכל ההפרעות הרגשיות נובעות במידה רבה מאותה בעיה של ויסות רגשי לא מותאם, ולכן ניתן לטפל בהן בעזרת גישה רב-תכליתית ואחידה. הפרוטוקול כולל בין היתר אימון בזיהוי ובוויסות רגשות, התמודדות עם מחשבות מעכבות, חשיפה הדרגתית למצבי פחד או מתח ופיתוח גמישות רגשית. במחקרים נמצא כי במקרים של הפרעות חרדה, ובמקרים נוספים, הפרוטוקול האחיד יעיל באופן הדומה לטיפולים פסיכולוגיים מבוססי ראיות סטנדרטיים, אך מתאפיין בשיעורי נשירה נמוכים יותר (Barlow et al., 2017).
4. סיכום ותוכנית המשך
בשלב הסופי מתבצעת אינטגרציה של התובנות שנלמדו, וגיבוש "כלי עוגן" ליישום מיידי בחיי היום-יום. המשתתפים מתבקשים לנסח תסריט פעולה (action plan) שמגדיר כיצד לפעול ברגעי קושי, במטרה להעצים את תחושת המסוגלות ולשמר את השינוי מעבר למפגש היחיד.
כדי למקסם את תוצאות ההתערבות, ניתן לספק למשתתפים ערכת תרגול או דפי עבודה שיאפשרו חזרה על החומרים ויעודדו ליישם את הכלים שנלמדו בעת הצורך. כמו כן, חשוב להשאיר אפשרות למפגש או התערבות נוספת בעתיד.
5. שיחת מעקב
חשוב לבצע מעקב לאחר זמן מה מתום ההתערבות, על מנת להעריך את תוצאותיה. את המעקב ניתן לבצע, למשל, באמצעות שאלונים קצרים, שיחות טלפון או מפגש קבוצתי חוזר, בהתאם למשאבים הקיימים. במסגרת המעקב, פנייה למשתתפים עשויה גם לסייע להם להיזכר מחדש בכלים שרכשו ולחזק את השימוש בהם. במקרים בהם הדבר אפשרי, ניתן להציע למשתתפים אפשרות לפנות בעתיד לקבלת תמיכה נוספת, גם בצורה לא פורמלית.
סיכום
על רקע שכיחותם הגבוהה של קשיי ויסות רגשי והיעדר מענים טיפוליים מספקים, מאמר זה מבקש להציע כיוון חדש להתערבות המבוסס על טיפול במפגש יחיד, ולספק מתווה כללי שמטרתו להקל על מלאכת המטפל. מטרת המאמר היא להציג בפני קהל המטפלים את הפוטנציאל והיעילות של מודל זה, שלעיתים עשוי להיראות חריג או מנוגד לאינטואיציה ולפרקטיקה הטיפולית שנלמדה.
סקירת הספרות מצביעה על יתרונות המודל, ומדגימה שגם מטופלים הסובלים מקשיי ויסות רגשי עשויים להפיק ממנו תועלת משמעותית. המתווה לפרוטוקול שהוצג כאן נוסח בהקשר של עבודה קבוצתית ופרונטלית, אך ניתן להתאימו גם לפורמט דיגיטלי. בנוסף, הוא מתאים ליישום ברמה המניעתית, כחלק ממענה רחב יותר לקידום רווחה נפשית ועמידות רגשית. לבסוף, אף שהפרוטוקול נכתב בהקשר של קבוצות בוגרים, ניתן להתאימו לעבודה עם ילדים ובני נוער. מומלץ במיוחד לפתח התאמה מעין זאת, שכן המודל שהוצע עשוי לשפר את הנגישות לטיפול נפשי בקרב תלמידים אשר ייתכן שלא היו מקבלים מענה באופן אחר (Kerstein & Cooper, 2025).
מקורות
Aldao, A., Nolen-Hoeksema, S., & Schweizer, S. (2010). Emotion-regulation strategies across psychopathology: A meta-analytic review. Clinical psychology review, 30(2), 217-237.
Barlow, D. H., Farchione, T. J., Bullis, J. R., Gallagher, M. W., Murray-Latin, H., Sauer-Zavala, S., ... & Cassiello-Robbins, C. (2017). The unified protocol for transdiagnostic treatment of emotional disorders compared with diagnosis-specific protocols for anxiety disorders: A randomized clinical trial. JAMA psychiatry, 74(9), 875-884.
Bentley, K. H., Boettcher, H., Bullis, J. R., Carl, J. R., Conklin, L. R., Sauer-Zavala, S., ... & Barlow, D. H. (2018). Development of a single session, transdiagnostic preventive intervention for young adults at risk for emotional disorders. Behavior modification, 42(5), 781-805.
Bernstein, E. E., LeBlanc, N. J., Bentley, K. H., Barreira, P. J., & McNally, R. J. (2021). A single-session workshop to enhance emotional awareness and emotion regulation for graduate students: A pilot study. Cognitive and Behavioral Practice, 28(3), 393-409.
Bianchi, V., Rescorla, L., Rosi, E., Grazioli, S., Mauri, M., Frigerio, A., ... & Nobile, M. (2022). Emotional Dysregulation in adults from 10 world societies: an epidemiological latent Class analysis of the adult-self-report. International Journal of Clinical and Health Psychology, 22(2), 100301.
Carmassi, C., Conti, L., Gravina, D., Nardi, B., & Dell'Osso, L. (2022). Emotional dysregulation as trans-nosographic psychopathological dimension in adulthood: A systematic review. Frontiers in Psychiatry, 13, 900277.
Gross, J. J. (1998). The emerging field of emotion regulation: An integrative review. Review of general psychology, 2(3), 271-299.
Gross, J. J., & Jazaieri, H. (2014). Emotion, emotion regulation, and psychopathology: An affective science perspective. Clinical psychological science, 2(4), 387-401.
Hoyt, M. F., & Talmon, M. (Eds.). (2014). Capturing the moment: Single session therapy and walk-in services. Crown House.
Ellehauge, E., Thoustrup, C., Nielsen, M. N., Pagsberg, A. K., & Hagstrøm, J. (2023). Frequency and types of emotional dysregulation in referrals to child and adolescent mental health services. Acta Psychiatrica Scandinavica, 148(2), 165-178.
Kerstein, E., & Cooper, J. M. (2025). Hiding in Plain Sight: What School Psychologists Should Know about Single-session Interventions and Their Potential Utility in Schools. Contemporary School Psychology, 29(1), 261-271.
Miles, S. R., Thompson, K. E., Stanley, M. A., & Kent, T. A. (2016). Single-session emotion regulation skills training to reduce aggression in combat veterans: A clinical innovation case study. Psychological services, 13(2), 170.
Moffitt, T. E., Arseneault, L., Belsky, D., Dickson, N., Hancox, R. J., Harrington, H., ... & Caspi, A. (2011). A gradient of childhood self-control predicts health, wealth, and public safety. Proceedings of the National Academy of Sciences, 108(7), 2693–2698.
Saccaro, L. F., Giff, A., De Rossi, M. M., & Piguet, C. (2024). Interventions targeting emotion regulation: A systematic umbrella review. Journal of Psychiatric Research, 174, 263-274.
Schleider, J. L., & Weisz, J. R. (2017). Little treatments, promising effects? Meta- analysis of single-session interventions for youth psychiatric problems. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 56(2), 107-115.
Schleider, J. L., Zapata, J. P., Rapoport, A., Wescott, A., Ghosh, A., Kaveladze, B., ... & Ahuvia, I. L. (2025). Single-session interventions for mental health problems and service engagement: umbrella review of systematic reviews and meta-analyses. Annual Review of Clinical Psychology, 21.
Sheasgreen, C., Aiello, A., Courey, L., & Hyndman, D. (2025). A Single‐Session Virtual Validation Intervention for Family Members of Youth Experiencing Emotion Dysregulation. Family Process, 64(4), e70085.
Sloan, E., Hall, K., Moulding, R., Bryce, S., Mildred, H., & Staiger, P. K. (2017). Emotion regulation as a transdiagnostic treatment construct across anxiety, depression, substance, eating and borderline personality disorders: A systematic review. Clinical psychology review, 57, 141-163.
Sommers‐Flanagan, J., Mumbauer‐Pisano, J., Salois, D., & Byrne, K. (2024). Effects of a single session, online, experiential happiness workshop on graduate student mental health and wellness. The Journal of Humanistic Counseling, 63(3), 253-268.
Talmon, M. (1990). Single-session therapy: Maximizing the effect of the first (and often only) therapeutic encounter. Jossey-Bass.
Talmon, M. (1993). Single Session Solutions. Addison-Wesley.
VanVoorhis, R. W., Miller, K. L., & Miller, S. M. (2023). A Single-Session Intervention Designed to Promote Resilience for Parents of Children with Disabilities. Journal of Child and Family Studies, 32(8), 2406-2418.
