כריתי, קראתי. | אתי רוזנצוייג

אתי רוזנצוייג | 11/5/2022 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

אל תפלו בבור שכריתי
מהמיצר, קראתי.
אל תגידו הבנתם אותי
כי, לרגעים, מחיי טוב מותי.
אל תחזיקו את התקווה
כי הדרך, מנוקבת, מדם עקובה.
אל תגידו יום יבוא
כי מי לא בא?
כגודל הבור
נלמדת עוצמת והיקף הפגיעה,
להיות עם חופשי בארצנו
בירושלים הבנויה.
אל תראוני שאני שחרחורת
צבעתי לבנת ראשי.
קולי -ענות חלושה,
כערער בערבה
ארץ ציה,
לא זרועה.
ואני
נותרתי יתומה.
קראתי, קמתי.