נפילה | דן פולק

ד"ר דן פולק | 19/5/2021 | 1,952 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

דווקא עכשיו, כשהכל החל להתעורר,

דווקא כשהתחלתי להבין, כשהחל להתבהר,

כשראיתי אור בוקע מן הלילה האפל,

דווקא עכשיו,

אני נופל.

רק כעת התחלתי להרגיש שיש לי כוח,

שיש לי את עצמי ושלא צריך לברוח,

החושך הואר או שהצלחתי לראות באפילה,

דווקא כעת

באה הנפילה.

עִזְבוּ אותי ליפול,

לשמוט הכל,

לצלול,

לא אחזיק, שזה יזיק,

לי ולכם.

עזבו, לכו מכאן,

אני עשוי מחומר מסוכן,

נמאס לי כבר

להלחם.

איך זה בא לפתע, בלי כל אזהרה,

בלי תכנית, בלי סדר, בלי לדעת מה קרה,

ומה יקרה, מה העיקר ומה טפל,

ככה סתם,

אני נופל.

קצר חשמלי, נתיך נשרף במעמקי הראש,

אין ממי לתבוע הסברים, ממי לדרוש

תיקון, פיצוי, אין אלוהים ואין תפילה

שתעצור, תמנע

את הנפילה.

עזבו אותי ליפול ...

ואולי בכלל יש לקבל ויש להכנע,

להביט לעומק התמונה, להמנע

מנסיון עקר להשתנות,

מנפילות אמשיך לבנות

להִבָּנוֹת.

עשיתי תכניות, זה משתנה,

שיִשְתָּנֶה,

קמתי ונפלתי,

קמתי ואֶבְנֵה

את החיים שנכונים לי

מוכנים לי,

מחכים

אני אַחְכִּים.

אני אזכור, אנצור,

אני אצור

את התווים המדוייקים

למנגינה שלי,

מנפילות אני אקים

ואנגן

את גורלי

הטוב -

ליפול ולאהוב.