פסיכותרפיה וחיים ניאו-ליברלים
יששכר עשת
בכתיבת המאמר נעשה שימוש ב־ChatGPT לצורך איסוף חומרי רקע ועריכה.
מבוא
החטופים חזרו. פצועים בגוף, בנפש, בבית ובשכונה זקוקים לשיקום. מעבר לכך, העבודה לתיקון החברה הישראלית מתחילה עכשיו. עבודה רבה נדרשת גם בסיוע לשיקום ההרס שהבאנו על תושבי עזה. עבודה מורכבת עוד יותר יש בחתירה לשלום עם הלא־יהודים החיים בקרבנו ועם שכנינו.
דווקא לנוכח איומים קיומיים, שרידיה של המדינה הסוציאל-דמוקרטית, זו שאכפת לה מאזרחיה, צצים בכל פינה: חיילים נלחמים, אזרחים מתנדבים, ערבים ויהודים עובדים יחד לריפוי פגועים, עיריות דואגות לתושבים, מורות קמות מדי בוקר לבית-הספר, נהגים מסיעים זרים, מוכרים פותחים חנויות, מוזיקאים שרים יחד מזרח ומערב, תנועות נוער מטפחות ערכי מוסר מתחשב. מחקרים חדשים בפסיכולוגיה-ההתפתחותית מצביעים על-כך שערכים של אכפתיות, התחשבות וחמלה נטועים באדם מראשית חייו (Bloom, 2012; Gopnik, 2016). לכן, ברגעי איום קיומי, אצל אלו שהתרבות נתנה לערכים הללו מקום, ערכים אלו באים לידי ביטוי מעשי.
עם זאת, במקביל מתפתחת בישראל תרבות אחרת והיא הניאו-ליברלית המדגישה דאגה עצמית אנוכית וממעטת במוסר של התחשבות בזולת. המדינה שקמה בראשיתה, נשענה על חזון סוציאל-דמוקרטי הכולל: חירות-אישית בצד צדק-חברתי, ערבות-הדדית, תנאי עבודה הוגנים, דיור סביר, חינוך ובריאות לכל, וחתירה לשלום ואחוות עמים. לאורך השנים לא ויתרה מדינת-ישראל על הדמוקרטיה, אך אימצה בהדרגה ניאו-ליברליזם המתרחק מיסודות מוסריים המתחשבים באחרים.
ליברליזם, התחשבות באחרים כפעולה מוסרית וצדק חברתי
ההגות הליברלית הקלאסית אינה שוללת מוסר מתחשב. ג’ון רולס, למשל, הציע תפיסה של חירות אישית אך מוגבלת על־ידי עקרונות של הוגנות, התחשבות באחרים, וצדק-חברתי (Rawls, 1971). עם זאת, השיח הניאו-ליברלי הרווח בעשורים האחרונים, נוטה לאמץ גרסה ליברלית מצומצמת ופרטנית, המדגישה מימוש-עצמי ותועלת-אישית אנוכית, תוך דחיקת שאלות של אחריות מוסרית לזולת ולחברה. ניאו־ליברליזם הוא מסע תרבותי רחב המטפח את הדאגה לעצמי ותחרות כדי להשיג הישגים, תוך החלשת ערכים של צדק-חברתי וערבות-הדדית (Harvey, 2005) .
דיוויד ברוקס מתאר תהליך זה כנסיגה של התרבות הליברלית מן המוסר המתחשב, המובילה לחברה יעילה אך בודדה ומרושעת יותר (Brooks, 2023). ביטויים לכך ניכרים בהפרטת שירותים ציבוריים, שוק עבודה פרוע, תנאי שכר משפילים, קושי להשיג דיור סביר, בהתפוררות מסגרות תומכות בחינוך בריאות, וקהילה.
במרחב היומיומי: בכביש, בעבודה וביחסים בין-אישיים, ניכרת ירידה בנורמות של התחשבות והוגנות. תרבות זו מתקשה לטפח ערכים של ערבות-הדדית, החיוניים למשל לשחרור חטופים, לדאגה לחלשים ולחתירה לשלום. שלום, בניגוד לכוח צבאי בלבד, מחייב התחשבות בצד השני, ולכן יתקשה להתקיים בתרבות של "איש איש לנפשו".
לצערי ציבוריות מסוימת בחברה הדתית נגועה כבר בניאו-ליברליזם. הערבות-הדדית היא רק כלפי הדתיים. לקחת כסף מהמדינה מבלי לתת לה תמורה, זהו ערך ניאו-ליברלי. להקים את ארץ-ישראל השלמה על חשבון השלום עם הערבים, זהו ערך ניאו-ליברלי שאומר לא אכפת לי מהשכנים שלי. להלל הזקן היה רעיון סוציאל-דמוקרטי שכמעט וירד מסדר היום: "אם אין אני לי מי לי. וכשאני לעצמי מה אני? ואם לא עכשיו אימתי?" בתרגום לעברית של ימינו הוא אומר: קודם תדאג לעצמך. אבל אם אתה דואג רק לעצמך אתה כלום. ושילוב בין לעצמי ולאחרים, מתרחש בכל רגע ורגע, בכל פעולה ופעולה. נראה שג'ון רולס העתיק את רעיונותיו מהלל הזקן.
הפסיכותרפיה רוויה בערכי-מוסר ניאו-ליברלים סמויים
גם הפסיכותרפיה, לעיתים מבלי משים, נוטלת חלק בטיפוח תרבות זו. שיח טיפולי רווח מדגיש חיזוק העצמי, הישגיות אישית ודאגה לרווחה נפשית פרטית, תוך הימנעות מעיסוק מפורש בשאלות מוסריות מתחשבות בזולת ובחברה. אולם, כפי שטען פיליפ קושמן, הפסיכותרפיה איננה פעילות ניטרלית ערכית; היא פעולה שיש לה ערכים המוטמעים בהקשרים תרבותיים, אידאולוגיים וחברתיים (Sugarman & Cresswell, 2024).
הימנעות משיח ערכי גלוי, אינה מבטלת את הערכים הנמצאים בבסיס הפסיכותרפיה. מהלך זה הופכת ערכים אלו לסמויים, ללא יכולת המטופל לבחור אילו ערכים שעומדים בבסיס הפסיכותרפיה מתאימים לו. כך מופיעים לעיתים ביטויים ניאו-ליברלים כגון: "אל תתן שיטיפו לך מוסר", "לא חשוב מה חושבים עליך", "תדאג לעצמך", "האושר בא עם הישגים והצלחה". ביטויים אלו אינם מלווים בתנאי של התפתחות תוך התחשבות באחרים. כך הניאו-ליברליזם בפסיכותרפיה
מצמצם את האדם ליחידה מבודדת, מנותקת מההקשרים החברתיים שבתוכם הוא חי. כך למשל במסגרת פסיכולוגיית האגו, שנוסחה על־ידי הרטמן, תפקיד הטיפול הוא חיזוק תפקודי האגו, הסתגלות יעילה לסביבה, והימנעות מעיסוק במוסר מתחשב בזולת ובחברה (Hartmann, 1958).
אמנם בולבי כבר בשנות השישים הראה כי הקשר המוקדם בין הילד להוריו אינו רק תנאי רקע להתפתחות, אלא גורם מארגן מרכזי בעיצוב עולמו הרגשי, יכולתו לוויסות עצמי ודפוסי יחסיו הבין-אישיים לאורך החיים .(Bowlby, 1958) אבל רק לאחרונה החלו נשמעים קולות המבקשים לשלב את המשפחה והסביבה בטיפול. אך עדיין המטופל הוא מרכז הטיפול ולא המטופל וסביבתו. כך הכריז למשל פול וכטל: "הגיעה העת להחזיר את המציאות לחדר הטיפול". לדבריו, התעלמות מתנאים חברתיים, כלכליים ופוליטיים ממשיים, מצמצמת את הבנת עולמו של המטופל לכלל פרט ללא קשר לסביבה (וכטל, 2015).
בתחום הטיפול בילדים, מחקרים עדכניים מגלים שסגנונות הורות, מעורבות הורית, ציפיות חינוכיות, זמן איכות בין הורה-ילד, ערכי החברה והמצב הסוציואקונומי, משפיעים לאורך השנים על התפתחות רגשית, חברתית וקוגניטיבית של ילדים ונוער. כך פרופסור אסתר כהן אספה בסיפרה מאמרים שונים המצביעים על האפשרות באמצעות טיפול בהורים לנטרל השפעות שליליות על הילדים ולפתח השפעות חיובית על התפתחות ילדים. אבל גישה זאת עדיין נמצא בתחילת דרכה. ומטפלים רבים משלבים הורים מעט מאד (כהן, 2017).
התחשבות באחרים כפעולה מוסרית ואותנטית
הוגים מרכזיים במאה העשרים הציעו חלופה לערך המרכזי שיש לתפיסת אותנטיות כדיבור ומעשים מותאמים לרגש. אייריס מרדוק למשל הדגישה שאותנטיות היא גם התחשבות בסביבה. במילים אחרות, חיים מוסריים מתחשבים מתגשמים בהפניית תשומת-לב יום-יומית לא רק אל הרגש, אלא בעיקר אל האחר במאמץ מתמיד להתגבר על אנוכיות (Murdoch, 1970).
עמנואל לווינס ראה באותנטיות מול המציאות, היענות לצו המוסרי של האחריות כלפי הזולת, ולא נאמנות בלעדית לרגש הפנימי (לוינס,2007).
מרטין בובר הבחין בין יחסים עיסקיים (אני־לז) לבין רגעים של מפגש אנושי (אני־אתה), רגעים שאינם מבטלים את הקשר המקצועי או העסקי, אלא מעמיקים אותו בממד מוסרי של התחשבות בזולת כאדם (בובר, 2013).
תפיסות אלו מוציאות את האדם מעיסוק אנוכי בעצמו ובסיפוק צרכיו, לראיית עצמו כחלק מכלל שבו הוא גם נתרם מהכלל וגם תורם לכלל. זוהי האותנטיות של התאמה למציאות ולא רק לרגשות. תפיסות אלו תורמות לשיפור יחסים בין-אישיים וגם לעבודת הפסיכותרפיה.
התיקון: תיקון עצמי למען תיקון עולם
קשה לראות כיום תנועות רחבות המוכנות לוותר על ניאו-ליברליזם ולשוב למדינה סוציאל-דמוקרטית. במובן זה, “לא לקחו לנו את המדינה, אלא שבמו ידינו מסרנוה”. עם זאת, גם ללא שינוי פוליטי מיידי, יכול כל אחד לקיים תיקון יום-יומי באמצעות התנהגות מבוססת על מסורות מוסריות מתחשבות, יהודיות הרואות אדם כחלק מכלל, והומניסטיות הרואות את האנושיות במרכז.
החתירה לשלום עם הלא־יהודים החיים במדינה ועם שכנינו, כפי שנוסחה כבר במגילת-העצמאות, עשויה להוות רשת ביטחון חזקה יותר מאשר הסתמכות על כוח-צבאי בלבד. מחקרים על מאבקים בלתי־אלימים מצביעים על שיעורי הצלחה גבוהים בהשגת שלום ושינוי פוליטי, גם במצבי סכסוך קשים (אלון, 2023).
המלצה יישומית
גם בעידן ניאו-ליברלי, כל אדם, משפחה, קבוצה ומטפל יכולים לשלב חירות אישית עם חמלה והתחשבות בזולת. טיפול נפשי יכול להיות מכוון לא רק לרווחה נפשית פרטית, אלא גם לחיים מוסריים פרו-חברתיים. מחקרים מראים שהתנהגות פרו־חברתית ואלטרואיסטית תורמת לרווחה נפשית, לבריאות ולמשמעות בחיים (Post, 2005).
גישות טיפוליות מבוססות חמלה, כגון זו של פול גילברט, מתחילות לשלב ממד זה באופן מפורש, על ידי עידוד יחס מיטיב לעצמי ולאחרים כאחד (Gilbert, 2009). עם זאת, גישות טיפוליות המכוונות ישירות ובגלוי להתנהגות פרו־חברתית עדיין נדירות.
הצעה מעשית היא אימוץ תרגול יומיומי, מעין מדיטציה מוסרית מתחשבת. פעם ביום ברגע מסוים לבצע פעולה אחת מודעת ומכוונת של התחשבות קטנה בזולת. תוך כדי הפעולה ומעט אחריה, שהיה ברגע הזה, עם המרחש בעולמי הפנימי מול הזולת. גם במסגרת טיפולית ניתן להזמין, בעיתוי מתאים, התבוננות או פעולה פרו־חברתית שהיתה, או הצעה לפעולות כאלו בין המפגשים. מתוך אורח-חיים כזה, עשויים לצמוח בהדרגה רווחה-נפשית, חוסן-חברתי, ואולי אפילו מנהיגות מוסרית מתחשבת.
ומשפט לסיום. מאמר זה עסק בהתחשבות באחרים. אבל היום ברור לנו שכדי שכוכב-הלכת הזה ימשיך להתקיים, יש להתחשב גם בחי, בצומח ובדומם. במקביל לחיים מתחשבים באדם, יש לטפח חיים המתחשבים בסביבה הטבעית.
העקרון שאני מציע לחנך ילדים ואת עצמנו הוא: טיפוח כישורים להישרדות, הסתגלות, וחיי משמעות המתחשבים בזולת, בחי, בצומח ובדומם.
מקורות
אלון, נ. (2023) סוד כוחם של מאבקים בלתי אלימים: נתונים מחקריים ותורתיים. בלוג שפיות זמנית, פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/....asp?id=6138
בובר, מ. מ. (2013). אני ואתה. הוצאת מוסד ביאליק.
בובר, מ. (1943). גוג ומגוג: ספר האמונה והמעשה של חסידי קוצק. הוצאת, שוקן.
ברוקס, ד. (2023). ארצי המרושעת. אלכסון. https://alaxon.co.il/ar...%D7%A2%D7%AA
וכטל, פ. ל. (2015). תקשורת טיפולית. הוצאת אח.
כהן, א. עורכת (2017 ) טיפול בהורות. טיפול בבעיות ילדים באמצעות הורים. הוצאת אח.
לוינס, ע. (2007). חירות קשה. הוצאת רסלינג.
Bloom, P. (2012). Moral nativism and moral psychology. In M. Mikulincer & P. R. Shaver (Eds.), The social psychology of morality: Exploring the causes of good and evil (pp. 71–89). American Psychological Association. https://doi.org/10.1037/13091-004
Bowlby, J. (1958). The nature of the child’s tie to his mother. International Journal of Psychoanalysis, 39, 350–373.
Gilbert, P. (2009). The compassionate mind: A new approach to life’s challenges. Constable & Robinson.
Gopnik, A. (2016). The Gardener and the Carpenter: What the New Science of Child Development Tells Us About the Relationship Between Parents and Children. New York: Farrar, Straus and Giroux
Hartmann, H. (1958). Ego psychology and the problem of adaptation. New York: International Universities Press
Harvey, D. (2005). A brief history of neoliberalism. Oxford: Oxford University Press
Murdoch, I. (1970). The Sovereignty of Good. London: Routledge & Kegan Paul
Post, S. G. (2005). Altruism, happiness, and health: It’s good to be good. International Journal of Behavioral Medicine, 12(2), 66–77. https://doi.org/10.1207...58ijbm1202_4
Rawls, J. (1971). A theory of justice. Cambridge, MA: Harvard University Press
Sugarman, J., & Cresswell, J. (2024). Introduction to the special issue: Commemorating Philip Cushman. Journal of Theoretical and Philosophical Psychology, 44(2), 75–79.
