נעמה בר-שדה
נפגעי טראומה מינית נקלעים לעִצומה של התרחשות אשר משתקת באיום המוחשי שבה, בהצפה, ובאכזריות שגלומה בה. זהו מצב בלתי נתפס מבחינה חושית, רגשית...
מאמרים | 18/7/2008 | 71,451 | 5 תגובות
הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית (באנגלית: Post-Traumatic Stress Disorder, בקיצור: PTSD) או בקיצור פוסט-טראומה היא הפרעה פסיכיאטרית, מתחום הפרעות הקשורות לדחק וטראומה, המתפתחת בעקבות חוויית אירוע המסכן את שלמותו הפיזית והנפשית של אדם (טראומה), כמו מעורבות בתאונת דרכים, לידה או היריון קשים, פיגוע טרור, קרב, תקיפה מינית, נטישה, שרפה וכדומה. (מקור: ויקיפדיה)
על פי ה- DSM-IV, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, PTSD (הפרעה פוסט-טראומתית) יאובחן כאשר האדם חווה, היה עד או עמד בפני אירוע או אירועים בהם היה איום או מפגש ממשי עם מוות או פציעה חריפה, או איום לשלמות הגופנית שלו או של אחרים. בנוסף, התגובה כוללת פחד עז, חוסר אונים או אימה. כמו כן, נדרשים סימפטומים משלושה מישורים: חודרנות של הזיכרונות; הימנעות מפעילויות, מחשבות ורגשות הקשורים באופן ישיר או עקיף לאירוע; ועוררות ודריכות יתר. למעשה, בהגדרה זו יש התייחסות לאירוע טראומתי בודד והנחה שהמציאות הטראומטית הסתיימה, למרות שידוע שאחד מגורמי הסיכון להתפתחות PTSD הוא חשיפה בעבר לטראומה. (תובל-משיח ושלו 2005, APA 2000)
על פי ה- Diagnostic classification of mental health and developmental disorders of infancy and early childhood (The DC: 0-3 Revision Task Force, 2005) דחק טראומתי בילדים צעירים מוגדר כהתנסות ישירה ב- או עדות לאירוע המערב מוות או איום במוות או פגיעה רצינית של הילד או של אחרים, או המהווה איום על שלמותם הפסיכולוגית או הגופנית של הילד או של אחרים. הגדרה זו שונה מההגדרה של ה- DSM-IV בכך שכאן הוכנס האספקט של פגיעה או איום בפגיעה פסיכולוגית של הילד או של אחרים (Lieberman, 2004).
סופר, ז. (2009). גברים המשתמשים באלימות בתוך המשפחה והפרעה פוסט-טראומתית. פסיכולוגיה עברית
טראומה רגשית מערבת יצירת זכרון שקשור לאירוע שנשמרים באזורי מח עמוקים. תגובת הפחד מווסתת ע"י מבנה קטן במעמקי המוח שקרוי אמיגדלה וכפי הנראה תגובת PTSD כרוכה בפעילות לא תקינה של האמיגדלה. הקשרים הנוירונלים מהאמיגדלה להיפוקמפוס ולאזורים הקורטיקלים כמו האונות הפרונטליות גורמים לדיכוי תחושת הפחד אשר מופיע מחדש כאשר האדם נחשף לזכרונות טראומטים. כפי הנראה סטרס ברמה גבוהה מורידים את היכולת האינהיביטורית של דיכוי הפחד ע"י ההיפוקמפוס ומעיד על כך שהזכרון אינו נמצא באינטגרציה באזור הטמפורלי כזכרון אוטוביוגרפי. רגישותם היתרה של הסובלים מPTSD לחשיפה לחומר שקשור לטראומה או מחשבה על הטראומה מביאה לתוצאה של עליה בפחד בתגובה לגירוי שאינו באמת מהווה סכנת חיים.
טיפול בפוסט טראומה (PTSD) מתחיל בהערכה מפורטת ובניית תכנית טיפול שמתאימה לצרכים הספציפיים של המטופל. חשוב להסביר למי שחווה טראומה ולבני משפחותיהם על תסמיני PTSD, על השפעת התסמונות על מי שסובל ממנה ועל בני משפחתו ועל הבעיות אשר באופן שכיח מתעוררות יחד עם תסמיני PTSD. חשוב להדגיש כי לא מדובר בהפרעה נפשית אלא ב"תגובה נורמלית לאירוע לא נורמלי" ולהתמקד בתוצאות המיידיות של האירוע ולא בחרטה על מעשי העבר.
וויץ, ש. (2006). הפרעה פוסט טראומטית חריפה וכרונית. פסיכולוגיה עברית
