הפרעת דחק פוסט טראומתית (Posttraumatic stress disorder, PTSD) מכונה לעתים גם ״פוסט טראומה״, היא הפרעה נפשית המתפתחת בעקבות חוויית אירוע המאיים על שלמותו הפיזית והנפשית של אדם, כגון מעורבות בתאונת דרכים, פיגוע טרור, קרב, שוד, תקיפה מינית, אלימות, אירוע רפואי קשה, שריפה ועוד. הפרעת דחק פוסט טראומתית עשויה להתפתח אצל אחד מכל שלושה אנשים שחוו אירוע טראומתי, אך לא לגמרי ברור היום מה מוביל לכך שאדם אחד יפתח את ההפרעה, ואחר לא.
מהי הפרעת דחק פוסט טראומתית?
מהם התסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומתית?
התסמינים של ההפרעה מחולקים לשלוש קטגוריות, ועל המטופל להציג תסמינים מכל אחת מהקטגוריות כדי להיות מאובחן בהפרעה על פי ה-DSM-5 (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי). הפרעה תאובחן רק כאשר הסימפטומים נמשכים יותר מחודש.
- תסמינים חודרניים שמערבים חוויה מחדש של האירוע (למשל: זכרונות מן האירוע אשר מופיעים בצורה חודרנית ובלתי רצונית, ביעותי לילה שקשורים לאירוע, פלאשבקים של האירוע ועוד).
- תסמינים שקשורים בהימנעות מאומצת מגירויים הקשורים לאירוע הטראומתי (למשל: הימנעות ממחשבות ורגשות הקשורים בטראומה, הימנעות מגירויים חיצוניים כמו אנשים, מקומות ופעילויות המזכירים את הטראומה ועוד).
- תסמינים שקשורים לפגיעה בקוגניציה וברגשות (למשל: קושי להיזכר באירוע הטראומתי, אמונות שליליות בנוגע לעולם ולעצמי, האשמה עצמית באחריות לאירוע, רגשות שליליים ועוד).
מה גורם להפרעת פוסט טראומה?
גורמים מוחיים
טראומה רגשית מערבת יצירת זיכרונות שקשורים לאירוע, שנשמרים באזורי מוח עמוקים. תגובת הפחד בדרך כלל מווסתת על ידי מבנה קטן במעמקי המוח שקרוי אמיגדלה, וכפי הנראה תגובת PTSD כרוכה בפעילות לא תקינה של האמיגדלה. הקשרים הנוירונלים מהאמיגדלה להיפוקמפוס ולאזורים הקורטיקלים כמו האונות הפרונטליות גורמים לדיכוי תחושת הפחד אשר מופיע מחדש כאשר האדם נחשף לזיכרונות טראומתיים. כפי הנראה, רמות גבוהות של דחק פוגעות ביכולת האינהיביטורית של דיכוי הפחד ע"י ההיפוקמפוס, ועדות לכך היא שהזכרון אינו נמצא באינטגרציה באזור הטמפורלי כזכרון אוטוביוגרפי. רגישותם היתרה של הסובלים מ-PTSD לחשיפה לחומר שקשור לטראומה או מחשבה על הטראומה מביאה לתוצאה של עליה בפחד בתגובה לגירוי שאינו באמת מהווה סכנת חיים.
מתוך: וויץ, ש. (2006). הפרעה פוסט טראומטית חריפה וכרונית. פסיכולוגיה עברית
גורמים הורמונליים
לאנשים עם PTSD יש רמות לא תקינות של הורמונים שמעורבים בתגובה לסטרס. באנשים שחווים סכנה יש הפרשת יתר של אופייטים טבעיים, שבאופן זמני מורידים תחושת כאב. אנשים עם PTSD ממשיכים להפריש רמות גבוהות של אופייטים גם לאחר שהסכנה חלפה – מה שעשוי להסביר את הקהות הרגשית שקשורה למצב זה.
מתוך: וויץ, ש. (2006). הפרעה פוסט טראומטית חריפה וכרונית. פסיכולוגיה עברית
מהם גורמי הסיכון שעשויים להוביל להתפתחות הפרעת דחק פוסט טראומתית?
- קיומה של הפרעה נפשית כמו הפרעת חרדה או דיכאון.
- היעדר תמיכה מהסביבה הקרובה ומהקהילה.
- חוויות נוספות של דחק ומצוקה סביב הזמן שבו התרחש האירוע הטראומתי.
- חוויה טראומתית בילדות.
- חסך שינה ומצוקה פיזית בזמן שבו נחווה האירוע הטראומתי.
טיפול בפוסט טראומה
הטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומתית הינו לרוב פסיכיאטרי (באמצעות מתן תרופות פסיכיאטריות) ופסיכולוגי. ישנן גישות רבות ושונות לטיפול פסיכולוגי בהפרעה. ברשימת המאמרים שעוסקים בטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומתית ניתן ללמוד על סוגי טיפולים שונים ובהתאמתם למטופלים שונים, כמו למשל טיפול בחשיפה, חוויה סומאטית, תרפיה ממוקדת גוף, הרפיה, EMDR, ניהול כעסים וטיפול פסיכודינמי.
מניעת פוסט טראומה
חיינו רוויים במצבי לחץ, גם בעתות שגרה. למשל, לחץ לפני מבחן, לחץ לפני מצגת חשובה בעבודה, לחץ בשל איחור לפגישה. מצבי לחץ מתון אלו מהווים סימולציה מותאמת ויעילה לאימוני חוסן. כך, כאשר יגיע מצב דְחק קיצוני יותר, נהיה מוכנים. זה מה שהיה בבסיס ההתערבות האמורה של מרכז חוסן. ממצאי ההתערבות המרשימים הראו הפחתה של עשרות אחוזים בשיעורי הפרעת דחק פוסט טראומתית – PTSD (Post-Traumatic Stress Disorder) כתוצאה מאימון מקדים של ילדי בית ספר בכיתות ד-ה להתמודדות עם מצבי לחץ מתון בשגרה (ריב עם חבר/ה, ציון נמוך במבחן, וכדומה). הרציונל לפעולתם היה כפול:
הלם קרב
הכינוי ״הלם קרב״ או ״תגובת קרב״ הוא כינוי להפרעת דחק פוסט טראומתית שהתפתחה אצל אדם בעקבות אירוע טראומתי שהתרחש במסגרת פעילות צבאית-מלחמתית. בישראל חיים כיום כמה אלפי אנשים עם הלם קרב.
יש שטוענים שמעבר מעבר להגדרה הרפואית של PTSD, הסבל הנפשי בעקבות מצבי לחימה הוא לעתים קרובות תגובה לחוויה קשה של כישלון, בין אם כישלון אישי ובין אם כישלון של אחרים, כגון חברים לנשק, מפקדים ומנהיגים. תכופות יש בכישלונות אלו מימד מוסרי חזק, שבא לידי ביטוי במשפטים כמו: "עשינו מעשי-עוול!" או "זוהי מלחמת ברירה".
מתוך: אלון, נ. פריבס, א. סבל, כישלון, תיקון וגבורה: הקושי וההזדמנות בהתמודדות עם טראומה משדה הקרב (2016). פסיכולוגיה עברית.
פוסט טראומה מורכבת
חשיפה לטראומה המתקיימת במסגרת קשר מתמשך עם האדם הפוגע, ובמיוחד כזו המתרחשת בתקופת הילדות, שונה באיכותה מחשיפה לאירוע טראומטי בודד וחד–פעמי. עבור קורבנות טראומה מתמשכת, דוגמת גילוי עריות או אלימות במשפחה, התעללות ופגיעה אינן אירוע חריג הסותר אמונות והתנסויות קודמות, אלא הן חלק משגרת החיים המעצבת את ההתנהלות היום–יומית ואת התפתחות העצמי. בהתאם לכך, לחשיפה לטראומה מתמשכת יש השלכות ייחודיות החורגות מהפרעת הדחק הפוסט טראומתית (PTSD). הפרעה זו מכונה הפרעת דחק פוסט–טראומטית מורכבת (Complex PTSD), והיא משקפת פגיעה עמוקה בפונקציות שונות של העצמי, כמו תחושת הזהות העצמית ויחסי האובייקט של שורד הטראומה הממושכת.
