מהי העברה?
העברה היא מונח שטבע זיגמונד פרויד, שמשמעותו פעולה לא מודעת שבה מעביר המטופל את רגשותיו מאדם אחד לאדם אחר. כך למשל, מטופל שחש כעס כלפי אביו, עשוי לחוש את הכעס כלפי המטפל שלו.
ההעברה היא יחס, רגש, מחשבה, הקשורים לאחר משמעותי מהחיים הילדיים, ואשר משוחזרים ומותקים לאדם אחר. בחדר הטיפול, הם מותקים אל האנליטיקאי. ההעברה היא מתחום הלא מודע, אשר בו לזמן ולמקום אין משמעות, תחום עליו לא חלים חוקי התרבות החברה. במודע איננו משייכים משהו מתחום אחד לשני, שכן זה מרחב לוגי ומוגדר. במודע, ידוע לנו שאדם אחד איננו מישנהו... אך באופן שאיננו מודע יכולה התנהגותו של אדם להזכיר תו או תכונה מהתנהגותו של מישהו אחר מהעבר וכך באופן העברתי, ולא מודע, אנחנו עשויים לשייך לו תכונות שכלל אינן קשורות אליו.
העברה או למעשה שיוך זה של תכונות לאדם אשר איננו נושא אותן במציאות, הוא הבסיס לתקלות ביחסינו עם הזולת, אך גם הבסיס להתאהבויות שלנו. ההעברה היא כר העבודה החשוב ביותר, באפשרה לאנליטיקאי ולאנליזנט לחוות משהו מהעבר של האנליזנט (או יותר נכון מתפיסתו את העבר, בהקשר ליחסיו עם אחרים משמעותיים בעברו) ב"כאן ועכשיו" של חדר הטיפול. פרשנות של האנליטיקאי במקום זה היא קריטית כדי לאפשר תזוזה בחיי הסובייקט-האנליזנט, המגיע לטיפול עם תלונה שמשהו בחייו לא עובד היטב.
מתוך: אדלשטיין, ש. (2010). הערות על "העברה" - מסר מהלא מודע. פסיכולוגיה עברית.
מהי העברה נגדית?
העברה נגדית (countertransference) היא תופעה משלימה לתופעת ההעברה בתיאוריה הפסיכואנליטית, ומשמעותה הפניה לא-מודעת של רגשות, מחשבות ותחושות מן המטפל אל המטופל, בניגוד להעברה, שכיוונה הוא הפוך - מן המטופל אל המטפל. כיום העברה נגדית היא מושג שמתייחס לכמה רעיונות שונים, ובעיקרם שניים מרכזיים: העברה נגדית כתגובה של המטפל להעברה של המטופל, שנובעת מן הקונפליקטים ומן האישיות של המטפל, ויש לזהותה ולמנוע ממנה מלהפריע לטיפול; והעברה נגדית כשם לכל הרגשות שמתעוררים אצל המטפל ביחס למטופל, ולפיה הבנה של התגובות האלה חשובה לצורך הבנה מעמיקה יותר של המטופל ויחסיו.
את המושג, כמו את מושג ההעברה עצמו, טבע פרויד, ויחסו אליו היה כאל מכשול: הוא האמין שעל המטפל להיות ״לוח חלק״ עד כמה שניתן, ועל כן על המטפל להתגבר עד כמה שניתן על ההעברה הנגדית שלו באמצעות אנליזה שלו עצמו. מאז ימיו של פרויד ועד היום עסקו תיאורטיקנים רבים במושג, ושינו והרחיבו אותו.
השלכותיה של העברה נגדית על הטיפול
כדי לבחון באופן מדעי את הקשר בין ההעברה הנגדית, יכולת ההתמודדות של מטפלים עם ההעברה הנגדית שלהם, ותוצאות טיפול, נעשתה מטא-אנליזה שכללה 36 מחקרים שהתייחסו למושג ההעברה הנגדית באופן אופורציונלי. הטענה ביסוד המאמר היא שעל אף שהמקור של מושג ההעברה הנגדית הוא בתיאוריה פסיכואנליטית, מדובר בתופעה המתרחשת אצל כל מטפל בכל שיטת טיפול, ולכן חשוב להתייחס אליו הן במחקר והן בעבודה הקלינית באשר היא.
הראיות מן של המטא-אנליזה מצביעות על כך שתגובות העברה נגדית הן באופן עקרוני בעלות אפקט שלילי על הטיפול, אם כי הדבר ניתן לתיקון. ניהול נכון של ההעברה הנגדית מועיל בדרך כלל לתוצאות. על סמך הממצאים הם מציעים שורה של מסקנות מעשיות למטפלים:
- מטפל אפקטיבי צריך לדעת לא לפעול מתוך הקונפליקטים הפנימיים שלו.
- חמשת הגורמים הקשורים לניהול העברה נגדית הם ככל הנראה גורמים חשובים.
- חשוב שהמטפל יהיה בעל מודעות עצמית גבוהה.
- חשוב שהמטפל יעבוד על האינטגרציה של העצמי שלו ועל הגבולות בינו לבין הזולת.
- כדאי שהמטפל ייעזר בטיפול אישי כדי לעבד קונפליקטים מורכבים עבורו.
- הדרכה היא חשובה כי היא מועילה להבנת ההעברה הנגדית.
- ייתכן שהודאה של המטפל בפני המטופל שהוא הגיב מתוך עולמו הפנימי היא מעשה נכון טיפולית.
- ייתכן שמטפלים יכולים להיעזר בתרגול מדיטציה קבוע, שמסייע לוויסות הרגשי.
- מטפלים צריכים לדאוג לעצמם – לישון מספיק, לא לראות יותר מדי מטופלים, להיפגש עם חברים, לאכול נכון, לעשות כושר, ולהתייחס לצדדים החיוביים של זה שהם מטפלים. כל אלה תורמים לחוסן שלהם כמטפלים ומשפרים את תוצאות הטיפולים שלהם.
מתוך: ניהול ההעברה הנגדית ופסיכותרפיה אפקטיבית: ממצאי מטא-אנליזות, סקירת מאמרם של ג'פרי הייז, צ'ארלס גלסו, סיימון גולדברג ודניס מרטין קיבליגאן (2018).
העברת אהבה והעברה אירוטית
קיום יחסים מיניים של מטפל עם מי ממטופליו אינו חוקי וחייב בעונש פלילי, ועשוי להוביל לפגיעה משמעותית במטופל (מומלץ לקרוא את סימני האזהרה לניצול מיני בטיפול נפשי). לעומת זאת, העברה (מצד המטופל) והעברה נגדית (מצד המטפל) בעלות אופי ארוטי ורומנטי הן נפוצות ומוכרות מראשית ההיסטוריה של הפסיכואנליזה, וכאשר הן מעובדות במסגרת הדרכה, וגבולות הטיפול נשמרים - כך שלא מתקיימים יחסים מיניים או רומנטיים בפועל - הן עשויות להועיל לטיפול ולהבנת המטפל את המטופל.
אהבה במובנה הרחב היא חלק בלתי נפרד מיחסים טיפוליים. בתהליך טיפולי אופטימלי, אהבה זו מעובדת: המטפל מאמין ביכולתו של המטופל להרוויח מהטיפול, ומעניק ביטחון ואמון לכך שהמטופל יכול להתפתח בו. הטיפול מאפשר למטופל אינדיבידואציה, ובכך הטיפול עצמו הוא ביטוי לאהבה. בעוד שרוב המטפלים יכולים להסכים עם גישה כזו, רק מעטים יתקשו להתייחס לאהבה כזו ללא מרכיביה הארוטיים. גם במושגים של פרויד, קשר משמעותי עם בני אדם מושקע בליבידו: מיניות היא חלק מתשוקות אחרות. בסופו של דבר פרויד סבר שמה שהפסיכואנליזה מתייחסת אליו כאל מיני הוא מה שאפלטון קרא: אהבה כוללת כול (All-inclusive love).
אהבה היא המילה הכי מסובכת בלקסיקון הפסיכואנליטי. מטפלים רבים שהתאהבו במטופלות שלהם, ניצלו אותן מינית, או הרסו את היחסים הטיפוליים בדרכים אחרות, תיארו את היחס שלהם כלפי המטופלת כ"אהבה". פרויד ציין שההיפך מאהבה אינו שנאה, אלא אדישות. גם צ'רלס ברנר, בעקבותיו, סבר שאהבה (או משיכה) בטיפול תמיד מעורבת ברגשות של שנאה (וכן להיפך). המצבים שבהם מטפל חש אהבה למטופלו נושאים בחובם את הפוטנציאל להרס הטיפול. בכל אהבה (גם מחוץ לטיפול) קיים המרכיב של שימוש בזולת למען האינטרס של עצמנו. כך שלא משנה עד כמה המטפל ירגיש אלטרואיזם כלפי המטופל, הוא לא יוכל לסלק תשוקה ועוינות מההתייחסות שלו כלפיו. בהתאמה לכלל האנליטי שכל היחסים המשמעותיים הם אמביוולנטיים, אהבה (ארוטית) ושנאה סבוכות זו בזו.
מתוך: גיל, צ. (2021). סקירת מאמרו של גלן גבארד: הפרת גבולות מיניים בפסיכותרפיה. פסיכולוגיה עברית.
טיפול ממוקד העברה
טיפול ממוקד-העברה (TFP; Transference-Focused Psychotherapy) הינו טיפול אינדיבידואלי חוץ-אשפוזי אשר מיועד לטיפול באנשים המאובחנים עם הפרעות אישיות קשות ובמיוחד הפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות נרקיסיסטית. TFP הינו טיפול מבוסס-מדריך ונתמך-מחקרית אשר פותח על ידי אוטו קרנברג ועמיתיו, ובמיוחד פרנק יאומנס וג'ון קלארקין.
ב-TFP, ארגון אישיות גבולי מומשג כתוצר של כשל בפיתוח ייצוגים פנימיים של עצמי ואחר שהינם מורכבים ומציאותיים. במצבים אלו, ייצוגים פנימיים שהינם מקוטבים וחלקיים (ייצוגים שהינם חיוביים או שליליים באופן מוחלט) מובילים לתנודות קיצוניות בין רגשות חיוביים ושליליים, אשר בתורם, מעוותים את האופן בו האדם מפרש סיטואציות יומיומיות. בטיפול, האינטגרציה של הייצוגיים הפנימיים הללו מתרחשת על ידי התבוננות, הכלה, חקירה ועיבוד של החוויות הסותרות שיש למטופל ביחס למטפל במהלך הפגישה. תהליכים אלו מגבירים את המודעות לייצוגים החלקיים ואת ההבנה שלהם. כאשר התהליך מתרחש בהצלחה, הייצוגים הפנימיים של העצמי ושל האחר הופכים מובחנים יותר זה מזה ואינטגרטיביים, דבר שמאפשר תפיסה גמישה וחיובית יותר של העצמי ושל האחר. הדבר משפיע על החוויות הרגשיות שנובעות מהייצוגים הפנימיים הללו, שהופכות עשירות ומווסתות יותר, והמטופל מפתח יחסים עשירים והרמוניים יותר עם הסובבים אותו. כתוצאה מכך, מתרחשת הפחתה בהתנהגויות האובדניות ובסימפטומים ושיפור בתפקוד, אשר תורמים גם כן ליכולת גוברת לאינטימיות ועצמאות.
מתוך: קיויתי, י. לוי, ק. נ. (2019). טיפול ממוקד-העברה להפרעות אישיות קשות. פסיכולוגיה עברית.
