על הפרוורסיה הנרקיסיסטית
סקירת מאמרו של פול-קלוד רקמייה
אורנית לוי
המאמר On narcissistic perversion מאת Paul-Claude Racamier מבקש לתאר את אופייה ומנגנון פעולתה של הפרוורסיה הנרקיסיסטית. המאמר מבחין בין סוגים שונים של הפרוורסיה, סוקר את ההבדלים בניהם, מתאר את הביטוי שלהם בפעולה בתוך מערכת יחסים. בהמשך סוקר את מקורות הסטייה ומתייחס למאפייני הטיפול הפסיכואנליטי בפרוורט.
במאמרו מתייחס פול-קלוד רקמייה אל הפרוורסיה הנרקיסיסטית כמתקיימת בתוך המציאות ובזה מבדיל אותה מפרוורסיות אחרות שקיומן נמצא בפנטזיה. הוא מתאר את הפרוורסיה כביטוי בפעולה. לטענתו הפוגע מתייחס אל הקורבן כאל חפץ. כאן באה לידי ביטוי הכחשת קיומו של האדם כסובייקט. הוא משתמש בו ל"הטענת האני" ומכך שואב סיפוק. כך הפרט הפוגע מצהיר בעצם על קיומו העצמי. ההטענה העצמית מושגת בין היתר ע"י מניפולציות רגשיות וע"י התנהגות המאורגנת באופן פרגמטי על חשבון האחר. המקורות הלא מודעים העומדים בבסיסה של הפרוורסיה קשורים לצורך הלא מודע להימנע מלחוות קונפליקטים ורגשות שליליים אחרים. צורך זה גורם לאדם להחביא את הדחפים האמיתיים שלו על ידי יצירת דינמיקות מסודרות, אך רעילות.
את הפרוורסיה מתאר רקמייה כמתקיימת על רצף ברמת העוצמה וברמת התדירות בתוך היחסים. רקמייה מתייחס אל הפרוורט כאל מתחזה המעמיד פנים ומסתיר את זהותו האמיתית כדי לשרת את האגו שלו. לכן לא תמיד תבוא לידי ביטוי באופן גלוי הסטייה הנרקיסיסטית.
בהמשך מציין רקמייה שני סוגים של סטייה נרקיסיסטית שאותם מסווג באופן מגדרי.
- הסוג הראשון הוא לטענתו הקשה, האגרסיבי הרעיל והמר יותר, נצפה בעיקר אצל נשים ואותו הוא מכנה "פאלואידי" - זהו הנרקיסיזם הסמוי.
- הסוג השני מלא יותר בתחושת חשיבות עצמית, ריקני ונראה בעיקר אצל גברים - זהו הנרקיסיזם הגרנדיוזי.
ההבדל בין שני סוגים אלה קשור להתמודדות עם קומפלקס הסירוס המתאר את המאבק הפנימי מול פחדים הקשורים לאובדן כוח או שליטה.
המונח "פאלואידי" הוא סוג של התייחסות למטאפורה הפסיכואנליטית המתארת את הצורך להרגיש בעלות עוצמה שלטונית. מדובר בנשים שחוות את עצמן דרך פריזמה של שליטה מוחלטת על אחרים, ומתנהגות בדרכים תוקפניות ורעילות.
נרקיסיזם ריקני מתאר סוג של נרקיסיזם שבו האדם מוצף בתחושת חשיבות עצמית מופרזת, אך התחושה הזו חסרה ביסוס פנימי יציב או ערך עצמי אמיתי. נרקיסיזם ריקני נובע מהפער בין האגו המוגדל של האדם לבין הקיום האמיתי והפנימי שלו, והוא לרוב קשור לאי-סיפוק רגשי ותחושת חוסר ערך פנימית. כלומר, האדם שואף להיראות בטוח או מושלם כלפי חוץ, אבל בפנים הוא לא מוצא את תחושת הסיפוק והביטחון האמיתיים. המופע שלהם הוא מופע גלוי ומוחצן. הוא יתבטא ביהירות, בגאווה, בפומפוזיות ובתחושת עליונות. הוא ייצר המון הישגים ויפגין אותם כלפי חוץ. כאמור, כל ההתנהגות המוחצנת בחוץ היא פיצוי על חוסר ערך פנימי אותו חש בפנים. סוג זה מתואר כפחות רעיל.
כאמור, לא כן המופע הפאלואידי. המאופיינים בסוג זה של נרקיסיזם ינהלו את תחושת העליונות בדרכים סמויות. הם לא יעמדו בקדמת הבמה ויראו את עצמם שוב ושוב לעיני כל. הם ינהלו את המופע מאחורי הקלעים. הם ישתמשו באחר כדי להשיג את מטרותיהם תוך כדי מניפולציות רגשיות. מניפולציה רגשית מוגדרת כטקטיקה שמבוססת על ניצול רגשות האחר במטרה לשלוט בו. בכך הם מפיקים תועלת עצמית מבלי ל"היתפס". הם משליכים על האחר חלקים קונפליקטואלים איתם לא מסוגלים להיות במגע, תוך כדי שהם מציגים עמדה ניטרלית. בבסיסה של התנהגות זאת טמונה חוסר לקיחת אחריות מסוג כלשהיא.
הנרקיסיסט הפאלואידי הוא למעשה "הנרקיסיסט הסמוי" – כזה שפועל בצורה מאורגנת אך מוסתרת, בלי לשדר את תחושת העליונות בצורה גלויה. ההתנהגות שלו פחות מזוהה כהתנהגות חיצונית והסובלים ממנו לא תמיד מבינים את מקור ההתנהגות המניפולטיבית.
סוג זה מזוהה כאמור בעיקר בקרב נשים. שפרוורסיה זו באה לידי ביטוי באימהות היא הרת אסון. אחזור ואדגיש שמה שעומד בבסיס ההפרעה הוא הימנעות מחוויית כאב וקושי גדול בהתמודדות עם קונפליקטים. המנגנון הנפשי בו משתמשת האם באופן מסיבי הוא מנגנון ההשלכה. היא משליכה על ילדה את רגשותיה שלה, תוך כדי הפעלת מניפולציות. היא תפעיל על הילד מניפולציות רגשיות, ובכך לא תאפשר את קיומו העצמאי. בכזה אופן היא תהפוך את הילד לסוכן שלה.
השימוש בילד כבסוכן יכול לבוא לידי ביטוי בכך שתדרוש ממנו לקחת צד, להילחם על תשומת הלב שלה או לפתור עבורה בעיות שהיא מתקשה להתמודד איתן. ילדים אלה עשויים להרגיש כנטע זר במערכת ההורית, כיוון שאין להם את החופש להתפתח באופן עצמאי מחוץ למניפולציות של האם. מכיוון שהמנגנון הנפשי הוא הימנעות מלחוות כאב או רגש שלילי כלשהוא ככה היא מתייחסת גם לעולמו הפנימי של ילדה. אין כל הכרה מצידה כלפי עולמו הרגשי של הילד. היא רואה בקיום עולם רגשי חולשה ולכן עולמו הרגשי של הילד זוכה להתעלמות. אין הכרה בעולמו הנפשי רגשי ומתוך כך אין לו תוקף. במקרים קיצוניים היא אף עשויה להשתמש בילד ככלי לנקמה. כאשר היא חווה תחושת כישלון חזקה היא עשויה להשתמש בילד כדי להחזיר נקמה לאחר או לתקן תחושות של חוסר כוח. בכך משתמשת בילדיה כבשלוחה שלה עצמה.
כפי שהוזכר לעיל הפרוורסיה קשורה קשר הדוק לאלמנט הפאלי ולחרדת הסירוס. הפרוורט ימנע מחוויית הסירוס ולשם כך יציב עצמו כעליון על אחרים וכבעל תחושת כוח ושליטה.
איך זה יראה ביחסים?
אצל הנרקיסיסט הגרנדיוזי זה עשוי להתבטא באמירה: "אני לא מסורס; ההוכחה היא שאני גדול יותר, מוכשר יותר וחזק יותר מכולם." בכך מבטא את תחושת הגבריות והעליונות.
ואצל האישה הפאלואידית זה עשוי להתבטא באמירה: "אני לא מסורסת; ההוכחה היא שאני מסרסת את כל הגברים, במיוחד את אלו שאני מוצאת אותם מושכים." דרך שלטונה באחר וההנאה מכך היא מגבירה את תחושת הכוח שלה.
אם כן בפרוורסיה הנרקיסיסטית מתקיימים שני רכיבים:
- נרקיסיזם- בא לידי ביטוי דרך התפיסה שהנרקיסיסט לא חייב כלום לאף אחד. הוא תופס את עצמו כשלם, עצמאי ואדיש לתלות באחר. תחושת עליונות עצמית.
- פרוורסיה- באה לידי ביטוי של שימוש באחר כדי להשיג את תחושת הגדלות והעליונות.
מקורות הסטייה
המקורות של הסטייה הנרקיסיסטית טמונים במגלומניה הפרימיטיבית והאוניברסלית של הילדות. מניעי הסטייה הנרקיסיסטית נובעים מהשלב ההתפתחותי המוקדם ביותר של הילד, שבו הוא נמצא במרכז כל עולמו, ומרגיש את עצמו כישות החשובה ביותר. כל אדם עובר את השלב הזה של "אני מרכזי" בשלב מוקדם של ההתפתחות, אך במקרים של נרקיסיזם מופרז, הוא עלול להיתקע בו ולהפוך אותו לתכונה מכוננת של אישיותו.
על פי התיאוריה הזו, גם המושג של הסטייה הנרקיסיסטית וגם המציאות הקלינית שהיא מבטאת שייכים לתחום המוכר של "פיתוי נרקיסיסטי". הפיתוי הנרקיסיסטי הוא חוויה שבה הילד או האדם חש כי הוא האובייקט המרכזי שמושך את תשומת הלב וההערכה של אחרים.
במקרים בהם הפיתוי הנרקיסיסטי משתלב עם אוטוארוטיזם (הנאה הממוקדת בעצמי) ועם דחפים חלקיים התוצאה יכולה להיות סטייה נרקיסיסטית. במקום לפתח קשרים בריאים עם אחרים, מתחיל האדם להתמקד בעצמו ובתשוקותיו האישיות, מה שמוביל להתנהגות שכוללת חוויות מופרזות של הערכה עצמית ותחושת עליונות.
רקמייה מתייחס למקרה של המתחזה והנוכל (גרינאקר ושסגה-סמירגל), שם מוסבר כי אלמנט קבוע ודומיננטי אצל הפרוורט היא השאיפה להחליף את האב ובכך להדיח אותו ממעמדו המשפחתי. אשליה שנעשית באופן פעיל ובחסינות. כלומר, מבלי להיתקל בהשלכות של מעשיו או בקונפליקט פנימי כלשהוא עקב רצונו זה. מעבר להדחת האב, יש כאן גם הימנעות מהתמודדות עם הקומפלקס האדיפלי. יש כאן הכחשת התחרות בינו ובין אביו ופיצול או הרס הסופר אגו המייצג את המוסר והגבולות. הפרוורט נמנע מלהיות במגע עם רגש או חוויה כלשהיא. הוא חסין בפני כל אלו. בצורה זו, הוא יוצר לעצמו מערכת של אשליות ושליטה, שבה הוא לא נדרש להתמודד עם המציאות החיצונית ועם ההשלכות של מעשיו. המטרה היא לשמור על תחושת עליונות ושליטה, תוך הימנעות מהרגשות הקשים שנוצרים מקיום קשרים אמיתיים, שהם לעיתים חוויות של אכזבה או כאב. הימנעות מקונפליקטים פנימיים במחיר של "הימנעות מהאובייקט". כדי להימנע מקונפליקטים פנימיים עם רגשות ותחושות של תסכול או חוסר שליטה המופיעים בקשרים בין-אישיים, הפרוורט בונה לעצמו מערכת שבה הוא לא נדרש להתחייב לקשר אמיתי עם אובייקטים חיצוניים. אם ימצא בכזה קשר, קשר זה יהיה נעדר רגשית. הוא ישתמש באחר להטענת דחפיו שמכוונים למטרה אחת: סיפוק וחיזוק ערכו העצמי.
מחקרם של מקוויליאמס ולפנדורף (1990) מצא כי הפרוורט לא יביע חרטה ולא יגיד תודה. הפרוורט רואה את עצמו כבלתי ניתן לערעור, ולכן כל צורת חרטה או התנצלות היא משהו שהוא לא יכול להודות בו. במקום להתנצל ולהכיר בטעותו הוא יעדיף להאשים אחרים. במקרה של הכרת תודה הפרוורט יראה בכך כפירה בהיותו עצמאי כי הכרת תודה דורשת תלות במישהו אחר, דבר אותו אינו מוכן לקבל. הכרת תודה היא עבורו הבעת חולשה הפוגעת ב"אני הגרנדיוזי" שלו.
לעיתים במציאות נראה את הפעולה ההפוכה. נפגוש הבעת יתר של רגש ההתנצלות של תודה ושל התנהגויות מנומסות אחרות. אך כל אלו הינן הצגות חיצוניות וחסרות אותנטיות. מאחורי הנימוס עומדת חוסר כנות עמוקה. הם משתמשים במופע זה כדי לשמר תחושת שליטה ויוקרה.
הנרקיסיסט הפאלואידי כאמור משתמש באחר בדרכים סמויות כדי להרגיש בעל ערך. הוא עושה זאת על ידי מספר דרכים:
- מניפולציה רגשית כדי לשלוט ביחסים ובמצבים. לדוגמה, הוא עלול להפעיל תחושת אשמה על אחרים, לגרום להם להרגיש אחריות או חוב כלפיו. ככל שארגון ההתנהגות הפרברטית יותר מתוחכם כך היא פוגעת יותר בקורבן. היא משבשת את רגשות הקורבן את כוחות האגו שלו וגורמת לו בלבול רב.
- הסתתרות מאחורי אחרים והסתרת מטרותיו - הנרקיסיסט הפאלואידי לא ינקוט בפעולה ישירה שיכולה להוביל לתוצאה, אלא יימנע מלקחת אחריות ישירה ויבצע את מטרותיו דרך אחרים. הוא יכול לגרום לאחרים לפעול בשמו או למלא את משימותיו, תוך שמירה על מראית עין שהוא עצמו לא פוגע או לא עושה דבר באופן ישיר. ככל שההסוואה והתחכום של ההתנהגות הפרברטית גוברים, כך היא נעשית פחות ברורה ויותר מזיקה.
- שימוש בהערצה או בשירותים של אחרים: הנרקיסיסט הפאלואידי יכול להפעיל תחושות של הערצה כלפיו או לשאוב כוח מהיחס החיובי שהוא מקבל מאחרים. הוא מבקש עזרה או שירותים, אך לא יראה את הצורך להחזיר או להעריך את המאמצים של אחרים.
- הפעלת טרור והפחדה: גישה נפוצה היא התחלה בהפעלת פחד והפחדה כלפי הקורבן. כלומר, הנרקיסיסט הפרברטי מייצר תחושת עליונות כדי להטיל פחד ולגרום לקורבן להרגיש קטן וחלש.
באופן כללי, הנרקיסיסט הפאלואידי לא יתמודד ישירות עם עימותים או התמודדויות חברתיות, אלא יימנע מהם באמצעות מניפולציות, שקרים או שליטה על אחרים – תוך שהוא שומר על המראה של אדם שלא פוגע או שולי כלפי אחרים.
רקמייה מתאר את ההתנהגות המניפולטיבית ולעיתים הלא מודעת של הפרוורט שלא משאירה בקרבם מקום לאשמה. הם פועלים מתוך מניע של הזדמנות ולא מתוך שיקול מוסרי. הם יבדקו את כל הפרמטרים העומדים לרשותם על מנת להבין את המצב ולהפוך אותו לאופציה רווחית עבורם. ולכן כאשר יזהו "קורבן" ייגשו למלאכת השימוש בו. כאשר יבינו שה"קורבן" זיהה את המניע שלהם יעזבו אותו ויחפשו "קורבן" אחר. מחד קיים הצורך שלהם להשתמש באחר להטען ממנו ולהרגיש מכך סיפוק ומאידך חוויה רגשית של כאב דחייה וחוסר ערך היא בלתי נסבלת עבורם וימנעו ממנה בכל מחיר.
כל פעולה מחייבת תחכום, הסוואה, מהירות והפחדה על מנת להשיג את מטרותיה – כלומר, לשלוט בקורבן, להחליש אותו ולפגוע בו בצורה שהקורבן לא ישים לב אליה מיד.
סטייה שנועדה לחתור
מטרתה של הפעולה הפרוורטית היא לשבש את המבנה הרגשי והנפשי של הקורבן: לערער את בטחונו העצמי, לשבש את יכולת ההגנה שלו וליצור תחושת בלבול וחוסר יציבות פנימית - לשבור את האגו שלו. כך עלול הקורבן לתפוס את עצמו באופן מעוות.
הפרוורט נעדר עולם פנימי של פנטזיות עשירות ומפותחות. חסרה לו היכולת להרהר באופן עמוק, לחשוב. הוא תלוי בפעולות חיצוניות כדי להרגיש הנאה ומשמעות.
הוא משתמש בטכניקה הנקראת תת הפיכה כדי לערער את הקורבן. טכניקה זו מבוססת על יצירת מצבים שמערערים את האגו של הקורבן ומונעים ממנו להתנגד להתנהלות הנרקיסיסט.
טכניקה זו עלולה לכלול:
- הצבת דילמות שאין להן פתרון – אלו עשויות להיות דילמות פרדוקסליות שבהן האדם נמצא במצב שבו כל תשובה שהוא ייתן עשויה להיות שגויה או לא מספקת. זוהי דרך בה מתמרן הפרוורט את האחר משאיר אותו מבולבל מאוכזב וחסר אונים.
- תקשורת פרדוקסלית - בה מועבר מסר כפול או סותר. המסר כולל אמירה אחת ובו בזמן גם את ההפך ממנה. המסר הכפול יכול להיות מילולי ולבוא לידי ביטוי גם בשפת הגוף: מבע קול, הבעת פנים.
- דחייה אקטיבית של ערכי האחר ודעותיו – זוהי מניפולציה נוספת בה משתמש הפרוורט. לא רק שלא מקבל את דעות האחר ותחושותיו אלא פועל להקטין אותם ולהמעיט בערכם. דרך זו נועדה כדי להוציא את האחר מאיזון ולהשאיר אותו תקוע בכעס או בבלבול מחוסר יכולתו לשכנע את הפרוורט או להשפיע עליו.
הטכניקות הללו לא כוללות פעולה פיזית ישירה, אלא מתמקדות בשדה הרגשי והמנטלי של האדם המנוצל. הסבל והפגיעה נגרמים לא על ידי התקפה ישירה, אלא על ידי הפניית תשומת הלב החוזרת לנרקיסיסט, תוך הצגת מצבים מורכבים שהצד השני לא מצליח להתנהל בהם בצורה הגיונית.
בשלב הראשון של תת ההפיכה האגו של הנפגע יתערער. מצב זה יוביל לתחושת חוסר יציבות נפשית. ובשלב השני כאשר הפרוורט מזהה את מצבו הנפשי של הקורבן הוא יעמיק את תחושות הבלבול וערעור האגו. כל זה תחת ניצול מצב התלות בו נתון הקורבן.
בעצם פעולות אלו חש הפרוורט "סיפוק נרקיסיסטי". תת ההפיכה של האחר מסבה לו הנאה. הפרוורט עסוק בחיפוש "טרף" שיספק את צרכיו הנרקיסיסטים. הוא לא מחפש אובייקט ליבידינלי שאיתו יוכל לממש קשר רגשי אמיתי. אלא אובייקט שיהיה מושא סיפוקו התמידי. כאשר יבחין הפרוורט כי הקורבן זיהה את מניעי פעולתו יעזוב אותו ויחפשו קורבן אחר. זאת כי חווית הדחייה וחוסר הערך היא בלתי נסבלת עבורו.
פסיכואנליזה ופרוורסיה נרקיסיסטית
רקמייה מציין כי הפרוורסיה הנרקיסיסטית קשורה בצורה הדוקה לשקרים לרמאות ולהטעיה. הפרוורט לא מונע על ידי חיפוש אחר האמת או הכרה העצמית אלא על ידי הצורך לשמור על המסכה החיצונית מבלי לחבר את עצמו למציאות. ולכן החיבור של הפרוורט לעולם הפסיכואנליזה הוא פחות רלבנטי כי מדובר במעשה בשני עולמות מנוגדים. טיפול פסיכואנליטי דורש חיבור לאמת פנימית, הכרה בכאב ובמציאות, בעוד שהפרוורט תמיד ישאף להסתיר את האמת ולשמור על תדמית חיצונית. אם כי השימוש בשפה הוא הנשק בו הפרוורט משתמש כדי ליצור את התעתוע שילכוד את הקורבן. על אף הנאמר יהיו מקרים בהם נפגוש את הפרוורט בקליניקה. המפגש עם הפרוורט יעורר העברה נגדית הבאה לידי ביטוי במגוון רגשות כדוגמת:
- השתאות - המטפל עשוי למצוא עצמו מוקסם מיכולותיו של הפרוורט.
- היבלעות - הסכמה פסיבית לא מודעת מצידו של המטפל להיות מושא להשתלטותו של הפרוורט.
- זעם - בשל הפגיעה בערך העצמי של המטפל. הפרוורט יבקש לשחוק את הערך העצמי של המטפל עד כדי ריקונו על מנת להרגיש עליונות.
- גוננות - המטפל עשוי להגן על עצמו מפני המניפולציות הרגשיות אותן מפעיל הפרוורט.
העבודה הקלינית עם הפרוורט צריכה להיות עדינה ורכה אשר מטרתה היא ריפוי חלקי האגו שנפגעו בילדות המוקדמת ע"י מניפולציות רגשיות, חודרנות ושימוש שנחוו על ידי ההורים. הריפוי יעשה על ידי חיבור עדין לרגשות השונים, ביסוסם בנפש. תהליך זה יצור לאט ובהדרגה תחושת עצמי בריאה. במקרים בהם הפגיעה בילדות הייתה עצימה ואינטנסיבית ויצרה מנגנוני נפש נוקשים יכולת הריפוי מוטלת בספק.
מקורות
Racamier, P. C. (2014). On narcissistic perversion. The International Journal of Psychoanalysis, 95(1), 119-132.
