אִשָּׁה אַחַת בָּרְחָה מִמִּלְחָמָה אַחַת וּמָצְאָה עַצְמָהּ בְּמִלְחָמָה אַחֶרֶת

עלון פסיכולוגיה עברית | 22/6/2025 | הרשמו כמנויים

כשהתותחים רועמים, מה קורה למלחמות הפנימיות? שבוע סוער של מלחמה עבר על כולנו, ובוקר מטלטל במיוחד. הלא נודע פרוש לפנינו בכל חוסר ידיעתו, מותח את עצבנו ולא מזמין אותנו לדבר מלבד להמתנה דרוכה. בתוך כך, הנפשות הנרעדות ממשיכות לפעול. מה פוגשת המלחמה בעולמנו הפנימי? יש והתוהו שבחוץ כמו 'מיישר קו' עם התוהו שבפנים, ולרגע מורגש איזה 'הומואסתזיס' מוזר. ולפעמים ההפגזות שבחוץ דוחקות באופן בלתי נסבל את מקומן של ההפגזות שבפנים, הבניינים המפורקים מתחרים בעיי החרבות העתיקים שבחלל החזה. בחדרי הטיפול, שהפכו ברובם לוירטואלים, אנחנו פוגשים ניצולי מלחמות שונות ומשונות. מאבקים הרואיים, ומלחמות קרות שסופן עוד רחוק. וברקע –אזעקות שקולן חורץ את עור התוף, פיצוצי ממשות, והצלתו של המרחב המוגן. הפיקסלים שעל המסך מבקשים הקשבה מיוחדת לכל הקרבות כולם.

השבוע באתרנו, מאמרים מקצועיים חדשים ומרתקים, מאמרים ותיקים ורלוונטיים וטורים מעוררי מחשבה:

נפתח במאמרה של זהורית אסולין, שפורסם זמן קצר לאחר השביעי באוקטובר 2023. נראה שהסוגיות שהועלו אז, ראויות לרענון בסבב הזה של המלחמה בתוך מלחמה בה אנו מצויים - המאמר עוסק במספר סוגיות ייחודיות שעלו בקליניקה לאחר אירועי השבעה באוקטובר, בקרב מטופלים שנמצאים בקשר טיפולי ממושך. אסולין מציגה מחשבות ראשוניות אודות דרך ההתמודדות שלנו עם החזקה והתערבויות בנסיבות אלו בתוך רצף של תהליך טיפולי. עוד מוצע מושג "הסזורה" של ביון כמושג שיכול לסייע לנו בחשיבה את התהליך הטיפולי בהקשר חיים זה. אסולין מתמקדת בסוגיית הסטינג, ביחסים בין פנים לחוץ, ובהזדהויות המתרחשות בין המטפל המטופל כדי לחשוב את הקליניקה בימים אלו. לבסוף, היא גם מציעה כלי פרקטי של חשיבה על "שלושת הממים": מוגנות ,מסוגלות, משאבים, כרעיון של התנאים שהמטפל זקוק להם על מנת להצליח לתת מענה מיטבי בימים שכאלו.

לימודי CBT בצפון
פרונטלי • גמול השתלמות • מוכר איט"ה • יכולת המשגה • התנסות מעשית בכלי טיפול • בנית פרוטוקולים • MCT CPT

גלית יצחקי דרייזין מציגה במאמרה מסגרת תיאורטית ומעשית לטיפול באובדן עמום בהקשר הישראלי שלאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023, שבמהלכה נחטפו, נשבו או נעלמו מאות אזרחים וחיילים. המאמר בוחן את מצבי ה"נוכח-נפקד" כטראומה מתמשכת המאופיינת בעמימות קשה וחוסר ודאות, ומבהיר כיצד אובדן מסוג זה משפיע על המעגלים האישיים, המשפחתיים והחברתיים. לצד ניתוח המאפיינים הפסיכולוגיים של אובדן עמום, המאמר מציע מודלים טיפוליים מגוונים—בהם טיפול נרטיבי, CBT משולב מיינדפולנס, ACT, ו-ABC-X ומפרט עקרונות מנחים לעבודה טיפולית מותאמת, כולל יצירת נרטיב משפחתי מורחב, זיהוי משאבים, ועידוד תנועה נפשית בין תקווה לאבל. מתוך ניסיון קליני עשיר שנצבר במסגרת "נמל מבטחים", נטען כי ההתמודדות עם אובדן עמום דורשת תיווך רגשי עדין, ידע מקצועי ייעודי, ורשת תמיכה שתגונן גם על המטפלים עצמם מפני טראומטיזציה משנית ושחיקה.

רחל צוקרמן-יהודה מעמיקה במאמרה בשאלה כיצד רעיונותיו של מרלו-פונטי מאירים את החשיבה על אודות הפקת משמעות ואמפתיה בשדה הפסיכואנליזה. למטרה זו, בחלקו הראשון של המאמר מוצגים עיקרי הרעיונות של מרלו-פונטי, ובחלקו השני מוצג עיבוד של הרעיונות ביחס למושגי המשמעות והאמפתיה, תוך השוואה בינו לבין הפסיכואנליטיקאי לתומס אוגדן.

אורנית לוי סוקרת את מאמרו של פול-קלוד רקמייה המבקש לתאר את אופייה ומנגנון פעולתה של הפרוורסיה הנרקיסיסטית. המאמר מבחין בין סוגים שונים של הפרוורסיה, סוקר את ההבדלים בניהם, מתאר את הביטוי שלהם בפעולה בתוך מערכת יחסים. בהמשך סוקר את מקורות הסטייה ומתייחס למאפייני הטיפול הפסיכואנליטי בפרוורט

מאמרו של שמואל חייקין הרוני עוסק תפקידה המרכזי של השפה בהתפתחות הרגשית של ילדים דרך חיבור בין השערת ספיר-וורף מתחום הבלשנות לבין רעיונותיו הפסיכואנליטיים של דונלד ויניקוט. על פי השערת ספיר-וורף, שפת האם מעצבת את תפיסת העולם ואת החשיבה – טענה שזוכה להשלכה רגשית כאשר נבחנת בהקשר הילדי: השפה מאפשרת תיוג רגשות, ויסות רגשי והבנת העצמי. רעיונותיו של ויניקוט על "החזקה", "אובייקט מעבר" ו"מרחב מעברי" מדגישים את החשיבות של סביבה רגשית תומכת המתווכת לילד את חוויותיו. יחד, שני המודלים מציעים הבנה מעמיקה של תהליך ההתפתחות: השפה לא רק מעצבת מציאות קוגניטיבית, אלא משמשת גשר רגשי בין עולמו הפנימי של הילד לבין סביבתו, תוך שהיא תורמת לגיבוש זהות, אמפתיה וחוסן רגשי.

ובפסיכובלוגיה -

ד"ר רחל קואסטל בטור מעניין ואקטואלי על טראמפ, אירן, גרנדיוזיות ובוחן מציאות. "מאז פרוץ המלחמה עם אירן, והתהיות האם זה נכון היה לצאת למלחמה והאם ארה"ב תצטרף, אני חושבת הרבה על מפגש בין שתי דמויות מפתח: טראמפ וחמינאי, שהוא מפגש בין שתי תצורות של גרנדיוזיות, אישיותית ודתית/אתנית".

אזעקה, אזעקה, ממ״ד, ממ״ד – אלכסנדר מושקוביץ בהרהור קצר על תודעה מלחמתית של פעוטות - איך יתכן שילדים שעוד לא מדברים שוטף, כבר מדברים "אזעקית" שוטפת?

ובמדור הכתיבה היוצרת אתי רוזנצווייג בשיר של יום חולין – 'כָּל אַחַת צְרִיכָה מָמָ"ד'

אסור שמחשב יטפל באדם - איתי קנדר בטור נוקב, מנומק ומרתק בו הוא מסביר מדוע הוא מתנגד לשימוש בבינות מלאכותיות בתור מטפלות רגשיות.

"משום שטיפול הוא המקום שאליו מגיעים אנשים שאפשרותם לחיבור אנושי נפגעה באופן כזה או אחר, טיפול באמצעות מחשב משול לרעל שנמזג אל פיו של אדם צמא במדבר. מטא מחקרים רבים מראים שאחד מהגורמים המשמעותיים בהצלחתו של טיפול - כל טיפול נפשי מכל סוג ומכל אסכולה פסיכולוגית - הוא חוזקו של הקשר הנרקם בין מטפל ומטופל. יובל הבר כותב במאמרו "בינה מלאכותית ורעידת האדמה השפתית" שהבינה לקחה לנו, המטפלים הנפשיים, את הבכורה על השימוש בשפה, אבל מה שתמיד היה העיקר בעבודה שלנו הוא לא השפה - הקופיירטרים הם אומני שפה הרבה יותר מרשימים מאתנו, שלא לדבר על המשוררות - אלא הקשר. איזה קשר אמיתי יכול להיות עם מודל שפה? לא יכול להיות. כי אין אף אחד מאחורי הפרגוד. אין לא קוסם ולא אדם פשוט, יש רק פרגוד. במקום שבו יש איזשהו קשר אינטימי עם בינה מלאכותית הוא בהכרח קשר רעיל".

---

- פרסומת -

פסיכותרפיה אנתרופוסופית - תוכנית תלת שנתית
טיפול בנפש ומעבר לה - התוכנית מיועדת לפסיכולוגים, פסיכיאטרים, עו"סים קליניים ומטפלים באמנויות

---

מה דעתכם? מוזמנים לשלוח טור תגובה.

וגם שיאל אהרון סלומון נדרשת לנושא, מכיוון קצת אחר, וכותבת על הזדמנויות מול סכנות בשימוש בבינה מלאכותית בטיפול –

"הבינה המלאכותית (AI) אינה עוד מדע בדיוני; היא הפכה לנדבך ממשי בשגרת העבודה המודרנית, ומציעה הזדמנויות חסרות תקדים גם בעולם הטיפול הנפשי. פלטפורמות כמו ChatGPT, Gemini ו-Perplexity זמינות לכל אדם, ומספקות מענה מהיר, רהוט ולעיתים אף מרשים בניסוח סיכומים, תכנון תהליכים טיפוליים וחיפוש מידע רלוונטי. במקביל, הופעתן של פלטפורמות No-Code נגישות — כגון Glide, Bubble, Softr ואחרות — מאפשרת כיום לכל פסיכולוג קליני, מטפל רגשי או סטודנט לפסיכותרפיה לבנות אפליקציה טיפולית משלו בתוך ימים בודדים, וללא שורת קוד אחת. במבט ראשון, אלו חידושים מבורכים. הם מפשטים את העבודה, חוסכים בירוקרטיה, מרחיבים את הנגישות לכלים טיפוליים, ולעיתים אף תורמים להנגשת טיפול לאוכלוסיות מרוחקות או מוחלשות. אך מאחורי הקלות והפוטנציאל הזה מסתתרים סיכונים משמעותיים — אתיים, משפטיים ואבטחתיים — שרבים מאנשי בריאות הנפש כלל אינם מודעים להם".

ד"ר חנה דויד כותבת על מחוננות ויציאה בשאלה –

"העולם החרדי מצטיין, בין השאר, במתן תגמול הולם לחכמה, לבינה ולדעת. הוא מעריך את השקדנות, את התפיסה המהירה, את הידע, את יכולת ההעמקה והפלפול. לא נשמע בעולם זה מילות גנאי למחוננים, כמו "חנונים", אלא הערכה רבה להם. העולם החילוני לא תמיד מצטיין בכך. אבל לעולם החילוני יש כמובן את הקסם שלו, קסם שלא ניתן להסתירו מילד או מנערה מחוננים. ההנהגה החרדית יודעת זאת, והיא כמובן מעוניינת להשאיר את אותם נערים צעירים "אצלה", תחת חסותה. עזיבתם – לא רק של הבנים המוכשרים אלא גם של הבנות יוצאות הדופן – היא מכה כואבת. השארתם של אנשים צעירים מחוננים בין כתלי ה"בית" – הקהילה – היא ערך חשוב, ובל נתפלא שההנהגה החרדית לגווניה מוכנה להילחם עליו.."

Photo by Annie Spratt on Unsplash