הסדרה "חזרה גנרלית" כמייצגת לוגיקה ואסתטיקה של שונות נוירולוגית
שגית בלומרוזן-סלע
הסדרה "חזרה גנרלית" (שלאחרונה הסתיים שידור העונה השנייה שלה בערוץ HBO) היא סדרה מוקומנטרית קרינג'ית, שמשלבת קטעים מתוסרטים עם מפגשים במציאות, והצפייה בה מעוררת בצופים תגובות השתאות, הפתעה ותהייה מכיוון שהיא כלל אינה מצייתת לחוקיות רגילה של סדרות. נראה כי המפתח להבנתה טמון בראייתה כייצוג מרתק וסוריאליסטי של חווית חיים אוטיסטית.
הסדרה, ששתי עונותיה שודרו בשנים 2022 ו-2025, נוצרה על ידי הסטנדאפיסט היהודי-קנדי נתן פילדר, שהוא גם הבמאי, התסריטאי והשחקן הראשי בה. בעונה הראשונה פילדר מסייע לאנשים להתכונן למצבים בין-אישיים שמעוררים בהם חרדות באמצעות יצירת תפאורות מושלמות של מצבים אלה. כך, כמה דקות לאחר פתיחת הסדרה אנו מופתעים לגלות שהדירה שאליה פילדר נכנס כדי לשוחח עם סקיט, האדם הראשון אשר לו הוא אמור לעזור, איננה דירתו האמיתית אלא העתק מדויק שלה ("דיורמה"), ובן-שיחו אינו אלא שחקן שנועד לעזור לפילדר להתכונן לשיחה עם סקיט. מכך אנו למדים שגם פילדר עצמו (או הפרסונה שלו בסדרה) מתאפיין בחשש מאינטראקציה חברתית וחש צורך להתאמן לקראתה. בהמשך הפרק פילדר עוזר לסקיט להתאמן לשיחה המלחיצה - שבה הוא אמור להתוודות בפני ידידתו על מידע כוזב שמסר לה – בדגם מושלם ('דיורמה') של הפאב שבו השיחה אמורה להתקיים, שבו גם שחקנים רבים. בהמשך העונה פילדר מאמן באופן דומה אדם אחר לקראת עימות עם אחיו, ובהמשך הוא מאמן אישה נוספת לקראת חווית ההורות שממנה היא חוששת, בסט מונומנטלי של בית משפחה שהוקם, באדיבות תקציב ענק של HBO, עם שחקנים-ילדים המגלמים ילד בגילאים שונים. הכנות שכאלו למצבים חברתיים נתפסות כמיותרות או גרוטסקיות עבור נוירוטיפיקלים (כלומר, מי שאינם אוטיסטים) אשר נוטים מטבעם להתנהל במצבים כאלה באופן ספונטני, אך עשויות לעורר הזדהות עזה בקרב אוטיסטים שצופים בסדרה, כפי שעולה למשל מעדויות של אוטיסטים ברשתות החברתיות. לדוגמה, כך כותב אחד הכותבים ב-Reddit:
"התוכנית מהדהדת באופן עמוק לחוויה האוטיסטית שלי. זה כמו לקחת את הנטיות האוטיסטיות/חרדתיות שלי לקיצוניות אבסורדית, לעתים קרובות סוריאליסטית. האופן שבו הוא מתייסר סביב רשמים ראשוניים, מאמן אנשים באמצעות עצי דיאלוג רק למקרה שהם יאמרו משהו בלתי צפוי, הגישה ההיפר-אנליטית שלו ללימוד שפת הגוף, הגינונים והפסיכולוגיה של אנשים כדי לתרגל באופן מדויק יותר כיצד הם עלולים להגיב - כל זה מרגיש כמו טריפ על אסיד של החרדות החברתיות שלי" (R, 2022).
ואכן, אוטיסטים רבים נוטים להיערך למצבים בין-אישיים באמצעות הכנת תרחישים ותסריטים מראש מכיוון שהם מתקשים להבינם ולדעת כיצד לנהוג בהם באופן טבעי (יש להדגיש שלצד אוטיסטים שכאלה, הנוטים לחשיבת-יתר ישנם אוטיסטים אחרים שנוטים דווקא לחשיבת חסר וממעטים לחשוב מראש או לתכנן מצבים). הסדרה מציגה הקצנה סוריאליסטית של הכנות אלו אך בה בעת מראה באופן אירוני עד כמה הן עלולות להיות סיזיפיות ולגרום לתחושות חוסר אותנטיות ולהתשה מנטלית, כפי שאוטיסטים רבים חווים בחייהם. פילדר מצביע על בעייתיות שכזו למשל באומרו "כשאתה מתאמן על להיות אנשים אחרים מספיק זמן, אתה עלול לשכוח ללמוד על עצמך" (פרק 4) – וכך מדגיש את סכנת המחיקה העצמית שבתהליך זה. פילדר גם אומר בסרקזם "תמיד האמנתי שאם אתה עושה מספיק חזרות ומספיק ברצינות, שום דבר לא יישאר ליד הגורל" אך בהמשך מראה באופן אירוני איך אמירה זו אינה עומדת במבחן המציאות, שכן תמיד עשויים לצוץ אלמנטים אנושיים ורגשיים שאינם ניתנים לחיזוי, כפי שקורה למשל כשאחד השחקנים-ילדים מגלה כלפי פילדר תחושות חיבה שפילדר אינו יודע איך להגיב להן. כך, הסדרה מדגישה לכאורה את האדפטיביות שבהכנות למצבים חברתיים, אך בד בבד מודגשים גם הסיזיפיות והערך המוגבל שבכך ומתוך כך מודגשת חשיבות התקשורת הטבעית והספונטנית – מסרים שמודגשים עוד יותר בעונה השנייה.
מלבד הצורך להתכונן למצבים חברתיים הסדרה מציגה דרך הפרסונה הטלוויזיונית של פילדר גם קווים נוספים שאופייניים לאוטיסטים – כמו הנטייה להתמקד בנושא צר עם תשומת לב רבה לפרטים (מונוטרופיזם), הנטייה להרחיב בנושאים צדדיים (דיגרסיות), הקושי לבטא רגשות (פילדר אומר "קשה לי להאמין לרגשות שלי" – וכך מתאר יפה את הקושי האופייני של אוטיסטים מול רגשותיהם), חזרתיות וחוסר ליניאריות - לאור זאת שאוטיסטים נוטים לעיתים 'להיתקע' על דברים באופן חזרתי, ללא מוצא – כפי שמתבטא בסדרה בהעדר פתרונות או "סוף טוב".
כמובן, עולה השאלה האם יוצר הסדרה פילדר הוא אוטיסט ו/או רואה את עצמו ככזה. נראה שפילדר עצמו מודע היטב לתהייה זו, אך שומר על עמימות מכוונת בקשר לכך הן בסדרה והן במציאות: למשל בראיון שנתן למגזין רולינג סטון בשנת 2017 (Green 2017) הוא אמר שהוא חקר את הנושא של תסמונת אספרגר כשפיתח את הפרסונה שלו עבור הסדרה הקודמת שיצר ("נתן בשבילך") אך עם זאת התחמק בראיון מלהשיב מפורשות לשאלה אם הוא עצמו אוטיסט. גם בראיון שפילדר נתן לאותו מגזין לאחרונה, לאחר שידור העונה השנייה (Rodrick 2025), הוא התחמק מלהשיב ישירות לשאלה זו. עם זאת, פילדר טען בראיונות שהפרסונה הטלוויזיונית שלו היא גרסה מוגזמת של עצמו, ולפרסונה זו יש ללא ספק מאפיינים אוטיסטיים בולטים כמו חרדה ממצבים חברתיים וקושי לדעת כיצד לנהוג בהם, קושי לבטא רגשות, תשומת לב רבה לפרטים, נטייה לדיגרסיות ועוד.
העונה השנייה של הסדרה, שהיא מעולה ומרהיבה אף מהראשונה, ממשיכה לפלרטט עם נושא האוטיזם: העונה מתחילה ברצף שחזורים מצמררים של הרגעים האחרונים בתאי הטייס של מטוסים שהתרסקו, שנראים אמיתיים להחריד, עד שאנו מבינים שוב שמדובר בשחזורים. פילדר מצהיר שהוא חקר בדקדקנות אלפי עמודי תחקירים של תאונות תעופה והסיק שרובן נבעו מהעדר תקשורת פתוחה בין הטייס לטייס המשנה שלו (פילדר סיפר בראיון הנ"ל שהוא עצמו גילה עניין מיוחד ב-20 השנים האחרונות בחקר תאונות טיס, כשעצם העיסוק החרדתי באסונות והחקירה היסודית אופייניים לאוטיסטים). פילדר שם לו למטרה לנסות לפתור בעיה זו באמצעות יצירת הכשרות לשיפור התקשורת בין הטייסים לטייסי המשנה, ובכך עוסקת העונה כולה, הגולשת שוב ושוב לדיגרסיות מפתיעות - כמו אימון טייסי משנה במתן ביקורת אסרטיבית למועמדים בתחרות שירה בסגנון "הכוכב הבא" שנוצרה בהיקף גרנדיוזי על ידי ההפקה; ניסיון לשפר את התקשורת הרגשית של טייס מסוים באמצעות ניסיון לשדכו לאחת השחקניות; ניסיון לשחזר את חייהם של שלושה כלבים משובטים רק כדי לבדוק אם ניתן לשחזר את סביבת הגידול שבה גדל טייס בשם סאלי שכנראה תקשר היטב עם טייס המשנה שלו; הדמיה מפורטת של שלבי חייו השונים של סאלי, כולל סצנה בלתי נשכחת שבה פילדר מגלח את כל שערות גופו ומתחפש לתינוק שסאלי היה כביכול, ואף מעורסל בידי בובה ענקית כדי לדמות חוויה של הנקה, אך ורק כדי לעמוד על המנגנונים הנפשיים של סאלי; בניית סט שלם של שדה תעופה לפרטי פרטיו, עם שלל חנויות ועשרות שחקנים שמגלמים עובדים בו, רק כדי להתחקות כביכול אחר התקשורת בין הטייסים לטייסי המשנה בשדה התעופה. כל אלה נעשים באופן מוגזם ואקסטרווגנטי - כשאנו משתאים שוב ושוב מתקציבי העתק שהוקדשו לכך - באופן הממחיש את הנטייה האוטיסטית לחשיבת יתר, הכנת יתר ותשומת לב רבה לפרטים.
בפרק החמישי של העונה פילדר מהמם את הצופים כשהוא מתייחס באופן מפורש לנושא האוטיזם - לכאורה כדי להגיע אל לב חבר קונגרס שעוסק בתחום הבטיחות בתעופה ושגם נושא האוטיזם קרוב ללבו – ומציג במפתיע למצלמות שורת כתבות מהמרשתת שבהן נטען שהסדרה "חזרה גנרלית" משקפת חוויות אוטיסטיות. פילדר ממשיך להתייחס לנושא האוטיזם באופן כפול-פנים וחמקני לאורך כל העונה: הוא נפגש עם מנהלת מרכז בתחום האוטיזם שמשוחחת עמו על נושא האוטיזם ואף עורכת לו מבחן לזיהוי הבעות פנים שבו הוא נכשל באופן בולט, אך אינו מגיב על כך. בהמשך הוא נאות לבקשתה לאפשר לילדים אוטיסטים להשתמש בסט שדה התעופה שבנה כדי להתמודד עם חרדותיהם מטיסות. הוא מצליח להגיע לשיחה המיוחלת עם אותו חבר קונגרס, ולפניה מצהיר במפגיע ובמפתיע שהוא "יכול לתפקד טוב ללא חזרות", כביכול כדי להדוף את האפשרות שהוא אוטיסט – אך הצהרתו נתפסת כמוגזמת ואירונית כאשר לקראת מפגש מכריע שכזה אף מי שאינו אוטיסט היה מן הסתם עושה חזרות – ובשיחה הוא אכן מתנהל באופן מגומגם ומסורבל ואף מתעלם מרמזים חברתיים ברורים כמו התעסקותו של חבר הקונגרס בטלפון כדי לסיים את הפגישה. פילדר במכוון משדר לצופים מסרים כפולים כדי להותירם עם השאלה לגבי היותו אוטיסט.
הפרק השישי והאחרון בעונה השנייה הוא מופת של יצירה טלוויזיונית (כפי שכתבו גם מבקרים רבים): בתחילת הפרק אנו מופתעים לגלות שפילדר טרח לעבור הכשרה ארוכה בת כשנתיים כדי לקבל רשיון טיס אך ורק כדי להבין כביכול את החוויה הרגשית בתא הטייס. פילדר מראה כיצד במסגרת התהליך היה עליו להשיב על שאלון לגבי מצבו הנפשי, ולכן החליט לגשת לבדיקת FMRI שאמורה היתה לגלות אם הוא סובל מחרדה ומאוטיזם (יש לציין שבדיקות מסוג זה למעשה אינן יכולות לקבוע בוודאות אם מדובר באוטיזם, שכן מהימנותן היא בשיעור 70-90% בלבד ולכן הן אינן משמשות ככלי אבחון כיום, אך הן משמשות את פילדר ככלי כביכול לבחינת שאלת האוטיזם שלו בסדרה). לפני קבלת תוצאות הבדיקה פילדר מחליט להתעלם ממנה ומצהיר בטופס שהוא אינו סובל מבעיות נפשיות, וכך מתעתע שוב בצופים לגבי שאלת האבחנה. כדי לבחון באופן סופי את שיטתו לשיפור התקשורת בתא הטייס פילדר בוחר להטיס בעצמו מטוס שבו 150 שחקנים שבחר, ומחפש מטוס כדי לשפצו על חשבון ההפקה, כשבדרך לכך ישנן אתנחתות קומיות לא מעטות, לדוגמה כשהוא שואל את אחד המוכרים האם החור הגדול בדופן המטוס הוא קן של ציפור וזה משיב לו בנונשלנטיות. בסופו של דבר פילדר מצליח למצוא מטוס בואינג 737, משפץ אותו ויוצא לטיסה מלחיצה בת שעתיים. לאורך דקות ארוכות המלוות במוזיקה דרמטית אנו צופים בפילדר מטיס את המטוס, כשהנוסעים ישובים בכיסאותיהם, ומטוס נוסף של ההפקה מצלם את המטוס מבחוץ, ואנו דרוכים לדעת האם וכיצד הוא יצליח במשימה, בייחוד לאחר שהוא העלה במיוחד את רמת המתח של הצופים כשתיאר כיצד נאלץ לקחת שיעורי טיס רבים בהרבה מהרגיל, התקשה במיוחד בנחיתות וקיבל את רשיון הטיס עם הרבה פחות שעות ניסיון מהדרוש הודות למעקף שמצא בחוק. במהלך הדקות המותחות מתעוררות בנו כצופים שאלות רבות: האמנם הוא טס באמת או שמא הוא שוב יוצר אצלנו פיקציה? הכיצד אדם שחרד כל-כך מאסונות אינו חושש לסכן חיי 150 נוסעים? כיצד הם ניאותו לתת את הסכמתם לכך? מה עלות הביטוח האסטרונומית שנדרשה לכך? בסופו של דבר פילדר מצליח להנחית את המטוס בשלום אך אנו נותרים עם תחושות בלבול ותעתוע. נראה שכמוני גם צופים רבים נוספים התחבטו בשאלות כאלה, ושמחתי למצוא להן ברשת תשובות מדהימות: ראשית, מעריצי הסדרה מצאו שפילדר אכן השיג רשיון טיס ושהטיסה המצולמת בסדרה אכן נערכה ב- 16.2.25 (Reddit, 2025). מעבר לכך, באתר של פורבס (Forbes, 2025) מצאתי הסבר מופלא -אך -במחשבה -שנייה -כה -פשוט -ומשכנע למה שנראה בפרק, לפיו הנוסעים למעשה לא נכחו בטיסה עצמה אלא הסצנות שבהן הם נראים במטוס שולבו מאוחר יותר בעריכה! המשכתי בתחושת הגילוי בעצמי כשהבנתי שזו מן הסתם הסיבה לכך שנבחרו לטיסה 'שחקנים' ולא נוסעים רגילים. הבנתי שפילדר יצר אצלנו אחיזת עיניים, ובדיעבד הבנתי שהוא אף רמז לכך לאורך הפרק כשתיאר את ניסיונותיו בקוסמות בנעוריו, כולל שילוב סרטון וידאו אותנטי של ניסיונות אלו.
מעבר לאחיזת העיניים, האירוניה והתחכום הרב שבסדרה ניתן לזהות בה מסרים עמוקים: המסר העיקרי טמון בשורת הסיום, שבה פילדר אומר "הם נותנים רק לחכמים ביותר ולטובים ביותר להטיס מטוס בגודל זה - כך שאם אתה כאן, סימן שאתה בסדר גמור" - שניתן להבינו גם בהקשר של עיסוק הסדרה באוטיזם, שלפיו מה שחשוב הוא ההישגים בפועל ולא האבחנות הפסיכולוגיות. חבויה בכך גם התרסה נגד החברה שעלולה לשלול מאוטיסטים את האפשרות לטוס (או לעסוק במקצועות שונים אחרים), כשללא ספק הם מסוגלים ואף ראויים לעשות זאת. חיזוק נוסף נגד הצורך באבחנות ניתן לראות לקראת סיום הפרק, כשפילדר מקבל לכאורה הודעה על הגעת תוצאות בדיקת ה-MRI שלו, אך מחליט במופגן למחקה, אולי כמסר נוסף לכך שגם אם הנך אוטיסט אינך נחות. יש להדגיש שהמסר הקורא להתעלמות מאבחנות עשוי להיות שנוי במחלוקת בקרב הקהילה האוטיסטית, מכיוון שקולות רבים בה כיום מדגישים שיש מקום ואף חשיבות בקבלת האבחנה של אוטיזם דווקא מתוך תחושת "גאווה אוטיסטית"; קולות שכאלה עשויים לבקר את פילדר על כך שהוא נמנע מלצאת עם האבחנה שלו בגלוי ואף כמסר לאחרים.
מסר עמוק נוסף בסדרה הוא בדבר חשיבות התקשורת הגלויה של אדם עם עצמו ועם אחרים. מסר זה מועבר בעונה השנייה בעיקר בהדגשת החשיבות שבתקשורת פתוחה בין הטייס לטייס המשנה, שיש בה כדי למנוע אסונות ממש. פילדר אף מבקר את העובדה שטייסים אינם מעודדים לעבור טיפול פסיכולוגי, מחשש שרישיונם יישלל, על אף שטיפול כזה עשוי היה לגרום להם להיות מחוברים יותר לרגשותיהם ולבטאם. הסדרה מציגה אפוא מצד אחד את הדחף האוטיסטי למסך מאפיינים ורגשות כדי לשפר את ההסתגלות לכאורה, אך מצד שני מתריעה על אלמנט המחיקה שבכך, כשבעומק הסדרה חבוי הרצון והדחף לביטוי עצמי אמיתי שעשוי אף לקדם את החברה.
פילדר מעביר בסדרה באופן מתוחכם חווית תשתית עמוקה נוספת של אוטיסטים, שקשורה לקושי שלהם לדעת האם להאמין לדברים – היות שלעתים קרובות הם חווים את העולם החיצוני ואף את עולמם הרגשי כבלתי ברור, ומעבר לכך חשים לעתים קרובות שגם אחרים אינם מאמינים להם ואינם מתקפים את חוויותיהם הפנימיות, ואף זה גורם להם לפקפק בהן בעצמם. פילדר מעביר נושא זה באמצעות תעתועים שונים בין אמת לכזב, ובכך יוצר אצל הצופה תחושת תעתוע הדומה לזו שיש לאוטיסטים (בתהליך שמכונה בפסיכולוגיה 'הזדהות השלכתית'). תעתועים אלה מתקיימים לאורך הסדרה כולה, כשאנו עסוקים ללא הרף בשאלה אם מה שאנו רואים הוא מתוסרט, אמיתי או ערוך – כמו החיבה שמפתח הילד כלפי פילדר, מבחן זיהוי הפרצופים, הדיאלוג בין פילדר לטייס המשנה בתא הטייס ועוד - כשפעמים רבות מה שתפסנו כאמיתי מתגלה כמבוים או להפך, כבמין גרסה עכשווית של "עליזה בארץ המראות" (שגם היא וגם מחברה נתפסים בקהילה האוטיסטית כאוטיסטים). פילדר אף מרבה להשתמש בסדרה באירוניה שבה יש אמירת דבר וכוונה להיפוכו, כמו בדוגמאות שהובאו לעיל. המשחק בין מציאות לכזב מתבטא גם בעיסוקים קודמים של פילדר - כמו משיכתו לקוסמות בנעוריו, משיכתו למתיחות בסדרות הטלוויזיה הקודמות שעשה, ובמוטיב של ליצן שחוזר כמה פעמים בסדרה הנוכחית; הליצן יוצר במשחקיו השונים תעתועים בין אמת וכזב, ומעורר בצופים קושי לדעת אם להאמין או לא. כמו כן, אנשים הלוקחים לעצמם את עמדת הליצן עלולים שלא להילקח ברצינות, כפי שפילדר מעיד על עצמו - "כל הזדמנות ציבורית בחיי שבה התכוונתי לשדר כנות הפכתי לבדיחה" (בפרק 5). אימוץ תפקיד הליצן עשוי לשמש גם ככיסוי למוזרות אמיתית, ולא מעט אוטיסטים שהכרתי תיארו שהם אימצו לעצמם לא פעם תפקיד של 'ליצן' כדי להצדיק את מוזרותם או את אופן החשיבה השונה שלהם (ניתן לכלול בכלל זה גם סטנדאפיסטים אוטיסטים כמו האנה גדסבי או ג'רי סיינפלד שהעיד שהוא כנראה אוטיסט), כנראה מתוך חשש שלא יילקחו ברצינות כשהם מנסים להעביר מסרים עמוקים, כפי שפילדר מנסה בסדרה זו. מוטיב הליצן ממחיש אפוא שוב את המתח בין הרצון בביטוי מסרים עמוקים לבין החשש לעשות כן ואת המתח בין אמת לכזב שיוצר תחושת תעתוע לא נעימה שאוטיסטים רבים חווים.
לסיכום, "חזרה גנרלית" היא סדרה מבריקה שמעבירה מסרים עמוקים על התמודדות עם שונות נוירולוגית ועל הערך של תקשורת אמיתית תוך שימוש באמצעים אמנותיים מתוחכמים כמו הגזמות היפרבוליות ומשחקים בין אמת לתעתוע באמצעות אחיזות עיניים, אירוניה ומוטיבים כמו של קוסם או ליצן. הסדרה חשובה בכך שהיא מציגה מאפיינים עמוקים של חווית התשתית האוטיסטית, עם אתגרים כמו חרדה קיומית וחברתית, קושי לתקשר רגשות וחזרתיות לצד איכויות כמו עומק רעיוני, הומור, אנושיות, תשומת-לב לפרטים, קריאת תגר על קונבנציות ושאיפה לעזור לאחרים. החוויה האוטיסטית מוצגת בסדרה באופן מקורי, עמוק ומורכב, בשונה מסדרות אחרות שבהן אוטיסטים מוצגים לרוב באופן יותר שטחי-חיצוני או פטרוני. הסדרה עשויה לספק לאוטיסטים הדהוד ותיקוף חשוב לחוויותיהם ולספק לנוירוטיפיקלים חלון הצצה מרתק לדרכי חשיבתם. הסדרה אף ממחישה כיצד יצירה עם מאפיינים אוטיסטיים לוקחת את התרבות הטלוויזיונית למקומות מקוריים, מבריקים ומשעשעים, כשם שאוטיסטים באופן כללי מקדמים את עולמנו בתחומים רבים כמו מדע, מחקר, טכנולוגיה ואמנות.
מקורות
DiPlacido, Dani. "Nathan Fielder's 'Flight' and 'The Rehearsal' S2 Finale Explained." Forbes, 30 May 2025, https://www.forbes.com/...le-explained/.
Greene, Andy. "15 Things We Learned Hanging Out with Nathan Fielder." Rolling Stone, 15 Sept. 2017, www.rollingstone.com/tv...w-1235349515/.
Mknlsn. "I Found Nathan's 737 and the Camera Plane. Here's the Flight Track. Filming Took Place on 2/16/25." Reddit, 26 May 2025. www.reddit.com/r/TheReh..._plane_heres/.
R/AutismInWomen. "Nathan Fielder's "The Rehearsal" as an allegory for the autistic experience?". Reddit, 2022. http://reddit.com/r/Aut...allegory_for/
Rodrick, Stephen. "Everything Could Have Been a Huge Disaster: Nathan Fielder on Making ‘The Rehearsal’ Season 2." Rolling Stone, 29 May 2025, archive.md/2025.05.29-164343/https://www.rollingston...w-1235349515/.
