לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
שכחת את הסיסמה? הקלידו אימייל ולחצו כאן אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
פסיכואנליטיקאים, רועים ונערי חוות על הר נבו | יורי סלע

פסיכואנליטיקאים, רועים ונערי חוות על הר נבו | יורי סלע

יורי סלע | 19/11/2026 | 5 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

סיור של פסיכואנליטיקאים ממכון ת"א לפסיכואנליזה בת-זמנינו בקהילות רועים בבקעת הירדן

מיניבוס שחור, פנים מוכרות, פנים חדשות.

בשלטי הדרכים מתחלפים השמות משמות מוכרים לשמות שמוכרים יותר משיעורי תנ"ך, או משירות בסדיר או במילואים או מ'הותר לפירסום' או מסתם חדשות.

והנוף האורבני-ציוני של שלמת בטון ומלט משתנה איתם.

קודם כל המדבר.

המדבר חשוב כי המיתוס המכונן של האומה הישראלית-עברית מתרחש במדבר. המדבר מלמד אורך-רוח ונחישות כי ארבעים שנה, כי דור המדבר התחשל בו. המדבר הצח, הצחיח, כונן את האומה בסיפור שיש בו כמה וכמה פרשות מים: המים מהם נמשה משה, נביאה המגמגם של האומה, והמים הגועשים של הים שהעוברים בו הם עברים והנספים גויים, ומי הירדן לפניהם ניצב משה באחרית ימיו, הפעם שלא על מנת להינצל, לא להימשות, לא לעבור בחרבה.

שם הוא מוצא את נבו.

לא סתם נכתב "מנהר הפרת עד החידקל". לא לשווא נכתב "עד נהר מצריים". לא סתם מונעים המתנחלים את המים מן העדרים וצינור 'מקורות' שעובר ליד מכלאות הצאן משמש יהודים בלבד בעוד הישמעאלים  - שהוגלו למדבר כבר ב'בראשית' – משלמים עבור כל קוב מים 25 שקלים, פי עשרה מאיתנו.

מים חיים, מי-מרים, מי-מריבה, מים מן הסלע.

"אין אדם מקבל את התורה אלא אם משים עצמו מִדְבָּר". נערי החוות יודעים את זה, חווים את זה. גיבורם -  אנקמה-נקם-אחת-שמשון  - נצרף בשמש, נצרב בעיוורון, לא עבר במים, לא נמשה בחסד. אנחנו במיניבוס הממוזג יורדים כמו תיירים בקרוז, פוקדים – כך אני מרגיש – ארץ לא נודעת ששפתה לא מוכרת לנו, שמנהגיה זרים. בארץ הזאת, כך נמסר לנו, כך הודגם לנו, תפקיד המשטר והמשטרה הוא להגן על פלח אחד של האוכלוסייה, למנוע הגנה מחלק אחר. ולב השליט כבד.

לאיזה חלק אנחנו משתייכים ועם מי אנו חולקים את גורלנו? הורינו וסבינו חלקו את גורלם עם הורי וסבי אותם נערי-ריינג'רים הנוגשים בנו עתה, אלו המבטיחים לישמעאל שגלותו רק החלה, שהוריהם המתנחלים ייסרו אותם  בשוטים ואילו הם – כך הם מבטיחים ומקיימים – ייסרו אותם בעקרבים. קוטנם הנאחזת בחמוקי הגבעות של המאחזים אכן עבה, עבה ממתני הוריהם השוכנים בטח במצודותיהם הרחוקות, ההתנחלויות הבורגניות, מוריקות, מושקות היטב במֵי-מָרִים.


- פרסומת -

בקרוב, כך מעידות המפות המוצבות בפתחי המאחז, יוכלו המאחזים החדשים ליהנות ממי הארץ המובטחת כולה: פרת, חידקל, נהר מצריים. על היאור הגדול נוותר בינתיים אבל מצרים היא, כידוע לכל מי שבקיא במקרא, משענת קנה רצוץ. אין אמונה בגויים.

והארץ המובטחת הנפרשת לעינינו היא ארץ זית ותאנה – ארץ החקלאים – וגם ארץ חלב ודבש, כלומר, ארץ הרועים והדבוראים, ארצם של קיין והבל, עשיו ויעקב, יצחק וישמעאל:  שוכן-הקבע והנווד, זה שנבחר וזה שמוגלה, זה שחי וזה שדינו נחרץ.

האם אנחנו נוסעים אל קהילות הרועים על מנת לחרוט אות קיין על מצחינו? לפדות את מוסריות-עצמינו בכך וכך שקלים? יורדים אל מאהל סוכות אחד, מאהל שנבזז, שֶׁבֹּעָר ושתושביו הוגלו ונפוצו, שקלים מחליפים ידיים, זאת חליפתנו, חוזרים למיניבוס הממוזג, מחלונותיו השקופים רואים צעירים, תמיד צעירים, תמיד רבים, תמיד נושאי נשק, מקימים, מקיימים.

אבותיהם ואבותינו. סביהם וסבינו.

"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". גדרות מקיפות עכשיו את האוהלים הטובים, את הסוכות הארעיות שהופכות קבע, ועלינו לשמוח שקֶבַע כי קשה לדור במאחזים של סוכות ובאוהלים ולהיות, כמאמר המצווה "אך שמח". ולכן כדאי שנירש את הארץ ונעשה כמפורש בכרזת הבחירות שמופיעה נגד עיננו במסע הפנימי-חיצוני הזה שלנו "כיבוש. גירוש. התיישבות", או, כפי שציטט לי חבר פעיל-שלום שפועל במרחב מסאפר יטא שנים רבות:  החל מה 8.10.23  "זה או אנחנו או הם".

אוטובוס של פסיכואנליטיקאים נורמטיביים, לא צעירים, מקיימי חוק-האב, מכילי חוק האם, מכילים, מחזיקים, מתקשרים, אמפטיים, נשמרים מפיצולים ובכל זאת לא ברור אם אפשר בלי פיצולים, בכל זאת נדרשים על-ידי בחורינו הטובים (ילדינו, או חבריהם, נכדינו או חבריהם) לשאלה "לאן חבר'ה?" ולא יוצאים מגדרנו ומייד עונים "הביתה" כאילו רק עברנו כאן במקרה ובכל זאת מוגדרים בקשר הצה"לי כאנרכיסטים ופורעי-סדרים. ושואלים את עצמינו - האם אנחנו פורצי הגדרות – אנרכיסטים? או שפורצי כל גדר ומקיימי הַפְּרִיצוּת הם המגדירים-המגדרים החדשים זה מקרוב באו,  מציבי הגדרות?

היתכן שעל הדרך המסמנים נותרו בעינם אך השתנו המסומנים?

"כיצד היו חייכם לפני ה 7.10?" מתעניינת בערבית הפעילה המארחת אותנו בסיור, ומתרגמת, כי רק מעטים מאיתנו מבינים.

"דבש" – משיב בעברית מי שמחייתו, כבודו וחייו תלויים בדבורים, במרעה, בצאן, הנגנב, הנבזז, הנשחט, בלא אבחנה בין נקודים לעקודים.

הסיור מתקרב לסיומו. חם. בחמאם אל מליח אנחנו עוצרים לצפות בדקלים וירק, באתר מעיינות חמים שבעבר שימש ביית לסדרות-אימון מייסרות לצנחנים, אתר שפונה, שיושב, שהוקם בו בית-ספר משגשג, שעלה עליו הכורת בצורת בולדוזר ורק שתי נעלי ילדה קטנות – שפונתה, שיושבה -  נותרו מאחור, בולטות על רקע הבטון שעוד מעט יתיישבו עליו מי שיתיישבו, חד-גדיא, חד-גדיא.

את אחי אני מבקש: בחמאם אל מליח אני נזכר בסדרות צבאיות מיוזעות, בחברי לגרעין; מול השלט בצומת  'קדומים' אני נזכר בקרובי משפחתי, שכניה של דניאלה וייס; ובמאהל בו התארחנו – זיכרון טרי -  הותרנו מאחור משוררת פלסטינית שכתבה  - וקראה לנו בקול משיריה -   ש"האנושות אינה שייכת לדת, אומה או גזע מסוים".

אנחנו שוב במיניבוס בדרך הביתה.

רחל המשוררת כתבה:

אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.

שבת שלום, אנחנו מאחלים זה לזה בסוף הסיור; בחירות מוצלחות; נסיעה בטוחה.

 


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: הפרעות אישיות, מצבי משבר ולחץ, דת ואמונה, אובדן ושכול, אלימות, חמלה
תמר גיסין קדוש
תמר גיסין קדוש
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה
יהב גואטה
יהב גואטה
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
דניאל בן טוב יהושע
דניאל בן טוב יהושע
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
יעל זקש
יעל זקש
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, חולון והסביבה, רמת גן והסביבה
גלית אופיר
גלית אופיר
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
אביטל גנקין
אביטל גנקין
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)

עוד בבלוג של חברי הקהילה

"מכתב שלא נפתח" היום זה הוורט שלי, אימי האהובה לא תהיה איתי לשבור את הצלחת. הייתי חסרת מנוחה, אני...
אִמִּי מְדַבֶּרֶת אִתִּי  בְּעִבְרִית וּכְשֶׁהִיא נִזְכֶּרֶת בְּדִבְרֵי חֲכָמִים הִיא מוֹרִישָׁה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.