פוסטים מאת ד"ר ליאור גרנות

את כבר יומיים מרגישה את התחושות המוזרות האלו בגוף; את ממש רוצה ללכת לבדוק. אבל גם בפעם שעברה הרגשת אותן, חכי, אל תמהרי לקוות. אולי זה לא סימן....

'כְּבָר יָבְשׁוּ עֵינֵינוּ מִדְּמָעוֹת/ וּפִנּוּ כְּבָר נוֹתַר אִלֵּם בְּלִי קוֹל/ מָה עוֹד נְבַקֵּשׁ, אֱמֹר מָה עוֹד/ כִּמְעַט בִּקַּשְׁנוּ...

בתוך הסמיך הזה, הרועד, הלא רוצה לדעת, הלב הנופל עם ההותר לפרסום, בתוך החושך הסמיך המואר בלילה על-ידי הטלפון המרצד והיד המגששת לגלול חדשות לוודא...

כאשר בתי היתה בת כמה חודשים – לימדתי באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. בתום השיעור מיהרתי להספיק את הרכבת לתל-אביב, הביתה, אליה. הבטתי בשעון...

דברים להשקת הספר 'ראשן' (עולם חדש, 2022) מאת עמית מתתיה * 'מישהו התאפק לא לצחוק. לא היה שם שום דבר מצחיק,...

באחד הימים, התפנתה לי שעה בבוקר, והחלטתי ללכת לשחות לפני עבודתי בקליניקה. עוד כשנכנסתי למים הרגשתי בכאב ראש הולך ומתפתח, אבל התעלמתי ממנו....

כמה חודשים לוקח לה להגיע אלי – לאנתולוגיה החדשה 'אַתְּ כל הרצון – מבחר שירה לסבית עברית עכשווית' (הו!, 2022). אורית נוימאיר פוטשניק, עורכת האנתולוגיה,...

'זה שבועות שאיש אינו פונה אלי בשמי, וזה פשוט מאד: התוכיים שבמטבח ביתי עוד לא למדו אותו, האנשים בכל רחבי העיר אינם יודעים אותו. והוא קיים רק...

ילדה יושבת על הארץ בבית שבחיפה, בהרצליה פיתוח, אשה יושבת בביתה בתל-אביב. הילדה על הרצפה מוקפת פיסות בד, מחוספס ורך, צבעוני, חלק, עם דוגמה, ללא...

1 בספטמבר עֶרֶב קַיִץ נִשְׁפָּךְ עַל רֹאשִׁי כְּמוֹ מַיִם חַמִּים מַשֶּׁהוּ עוֹלֶה בָּאֵשׁ חֶדֶר קוֹרֵס אֶל חֶדֶר הוֹפֵךְ לְאֵפֶר הַכּל...

'בריאיון להלית ישורון – שפורסם בספרה 'איך עשית את זה?' הכולל ראיונות עם סופרים ומשוררים על אודות כתיבתם – אומרת הסופרת והמשוררת נורית זרחי:...

יֶלֶד מֵכִין בַּסָּלוֹן שִׁעוּרִים בְּהִיסְטוֹרְיָה/ הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ צִלְצוּל פַּעֲמוֹן/ בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאָתוּנָה פּוֹלֶשֶׁת לִטְרוֹיָה/...

הַמֶּרְחָק הַכֹּה פָטָלִי לַפְּסִיכוֹאָנָלִיטִיקָאִית טַלִּי ומפגש ביבליותרפויטי עם האנתולוגיה – נפש – בעריכת דורית ויסמן לאחרונה...

אֶת השורות האלה אני כותבת כשהתינוקת שלי ישנה בחדר השני. (כתבתי רק שורה וכבר אני מפסיקה, הולכת לרגע לחדר להקשיב לקול נשימתה, להיטיב שמיכה. הנה...

לאחרונה הנחיתי מפגש כתיבה שבו ביקשתי מהמשתתפים לכתוב זיכרון ביוגרפי שמתבסס על מכתב/ פתק/ הודעה שקיבלו, ואחר-כך לכתוב אֶת ה'אילו' – מן תרחיש...

'קוראים לי מרים כהן. אני בת 16. אני גרה ברחובות. אני מאד רוצה להיות כמו כולם ולא מצליחה (...) אני כתבתי סיפור על ממלכה של אוטיסטים. האוטיסטים בממלכה...

'ואף על פי כן נועי תנועי, נני. אף על פי כן. למרות עינויי העולם הזה. למרות הפחד. תקיצי בבוקר, תמתחי את גופך, את ידייך, את רגלייך, תזיזי את ראשך מ

'בְּכּוֹחוֹת עַצְמִי פֵּרָקְתִּי וְהִרְכַּבְתִּי מֵחָדָשׁ אֶת הָעוֹלם' – על הספר 'חמש אבנים' מאת יהודית דריגס 'קראתָּ לי?/ כשקוראים בשמ

אנו, מטפלים ומטפלות בתחומי האומנויות, סטודנטיות ומרצות למקצועות הטיפול באומנויות קוראות לעצור את גירוש מבקשי המקלט ולמצוא פתרון הולם

גַּם עֵצִים נויה גופמן מָחָר אֲנִי אֵלֵךְ לְתַקֵּן אֶת הָאוֹפַנַּיִם מָחָר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ נְשִׁיקָה בִּכְאִלּוּ, שְׁנִיָּה לִפְנֵ

'השכם בבוקר אשה יוצאת מביתה, נוסעת ברכבת. מסתכלת מבעד חלון הרכבת. חולמת את חלון הרכבת. חיה דרך חלון הרכבת, יום יום, הלוך ושוב. הרכבת מתקדמת ו