כיצד מרפאת הביבליותרפיה? כתיבה, ילדוּת, שיר – הספר כאן !

ד"ר ליאור גרנות | 19/11/2020 | הרשמו כמנויים

"בריאיון להלית ישורון – שפורסם בספרה "איך עשית את זה?" הכולל ראיונות עם סופרים ומשוררים על אודות כתיבתם – אומרת הסופרת והמשוררת נורית זרחי: "אני רק רוצה שיהיה 'אני' במה שאני כותבת, שאשמע את הקול שלי" (זרחי, בתוך: ישורון, 2016, עמ' 500). מהו אותו "אני"? מה פירוש "שמיעת הקול שלי"?

הלית ישורון שאלה בין השאר את מרואייניה: "איך אתה מגיע לשיר" או "מה פצע אותך אל השירה", ואילו אני מבקשת לגשת אל נושא הכתיבה מן הכיוון ההפוך, ולשאול כיצד הכתיבה משפיעה על הכותב ואילו תהליכים רגשיים היא מכוננת בו.

במקום השאלה "איך עשית את זה", אני מבקשת לשאול "מה זה עושה בך", כיצד משפיעה הכתיבה על האני וכיצד היא מאפשרת לכותב לשמוע באמצעותה את קולו."

*

השורות המצוטטות כאן פותחות את הדיון שלי בכתיבה ובקישורה למושג ה"עצמי האמיתי" הויניקוטיאני – מתוך הספר החדש שלי: "כיצד מרפאת הביבליותרפיה? כתיבה, ילדוּת, שיר" (הוצאת פרדס בשיתוף עם הוצאת אוניברסיטת בר אילן, נובמבר, 2020) המבוסס על עבודת הדוקטורט שכתבתי, בהנחיית ד"ר דורית למברגר, בתוכנית לפסיכואנליזה ופרשנות באוניברסיטת בר אילן.

אֶת אותה שאלה שניסחתי כאן ביחס לכתיבה – "מה זה עושה בך" ביקשתי בעצם לשאול בספר לגבי הקסם של המפגש בין ספרות ובין הנפש בכלל: מה זה עושה בנו ואיך זה עושה בנו: איך מרפאת הביבליותרפיה?

הספרות המחקרית שנכתבה עד כה על ביבליותרפיה מדברת על ההשפעות התרפויטיות של טקסט ספרותי ועל התהליכים הנפשיים שמאפשר המפגש עמו. אותי עניין לחקור באופן ספציפי את הייחודיות של ההשפעות התרפויטיות של קטגוריות ספרותיות-טיפוליות שונות: כיצד פועלת על הנפש שפת השירה ? אלו תהליכים רגשיים מאפשר לאדם המבוגר מפגש עם ספרות ילדים? מה מחוללת בנו הכתיבה? – בבסיס כל אחת מהקטגוריות הללו, כך ביקשתי לטעון, עומד מבנה פסיכולוגי אחר שמאפשר תהליכים נפשיים ייחודיים: את שפת השירה קישרתי ליכולתה לתמלל אזורי נפש ראשוניים, בלתי ניתנים לתמלול; ספרות ילדים בטיפול במבוגרים קישרתי למושג המרחב הפוטנציאלי הויניקוטיאני וטענתי שהיא מאפשרת למבוגר הנפגש עמה שהות במרחב ילדי ובוגר בה בעת, באופן שיאפשר התמרה של עמדות רגשיות שהתבססו בנפש בילדוּת; ואת הכתיבה קישרתי, כאמור, למושג ה"עצמי האמיתי".

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

את דבריי ביססתי על דעותיהם של הוגים שונים ומרתקים [ויניקוט, ויטגנשטיין, קריסטבה, לאקאן, ביון, אוגדן ועוד] וחקרתי אותם באמצעות שיטוט בשירה של דליה רביקוביץ, אלחנדרה פיסארניק, תרצה אתר, חדוה הרכבי, בספרות הילדים- מבוגרים של נורית זרחי בעיקר, ובאמצעות קריאה פרשנית צמודה בראיונות שלי עם סופרים ומשוררים על אודות כתיבתם, וביניהם יהודית קציר, אסתי ג.חיים, רוני סומק, נורית זרחי.

אם אני מתבוננת על תהליך הכתיבה שלי את הספר, אני חושבת שהכתיבה אפשרה לי ללטש את ההבנה של "מה עושה" כל אחת מהקטגוריות האלו – למה כשאני קוראת שיר שנוגע בי – לעתים העיניים מתמלאות דמעות והנפש נרעדת, כמו ברגעים אינטימיים ביותר של הבנה וקרבת לב בין שניים; למה נהגתי לרכוש *לעצמי* ספרי ילדים, לא רק עבור מטופלים ועוד לפני שהפכתי בעצמי לאמא ולאפשר לנפש שלי בקריאה אותם להיות שוב ילדה וגם גדולה ושוב ילדה וזאת וגם זאת יחד; ולמה כשאני כותבת – אחרי שאני כותבת – לפתע אני מבינה מה רציתי להגיד בכלל, ולא ידעתי, מה זה הדבר המופלא (והמפחיד) הזה שהמילים שנכתבות ממני כאילו מגלות לי אותי, מה הן עושות שם המילים האלה, איך הן מספרות לי על עצמי, מה שכאילו לא ידעתי, לפני שאני עצמי כתבתי אותן.

והכתיבה של הספר ופרסומו משמחת אותי, כי הוא מניח – כך אני מקווה מאד – תשתית תיאורטית נוספת למקצוע הקסם הזה שבחרתי בו, ושהוא בחר בי; תשתית שמאפשרת – זאת תקוותי – למטפלים מכל התחומים להיחשף אל הפלא שבהבאת טקסט ספרותי לטיפול ובשילוב כתיבה בפגישות טיפוליות; אל רבדי העומק הנפשיים – הן אלו התוך אישיים והן אלו המתהווים בברית הטיפולית – שהשילוב של טקסט ספרותי במפגש טיפולי מחולל.

את הספר ניתן לרכוש – במכירה מוקדמת – באתר של הוצאת פרדס (בקישור ניתן לקרוא את גב הספר וגם את תוכן העניינים שלו):

https://www.pardes.co.i...-61838-540-6

ואת הדברים האלה – שמזמינים אתכם לפגישה עם הספר – אני רוצה לחתום, איך לא, בשיר: "שיר במתנה" מאת תרצה אתר:

"האדמה והשמיים נשארים כאן לעולם

על כן אסור לתת אותם במתנה

אבל תוכל לתת לי פרח

אם תרצה לתת לי פרח

ותוכל לגעת בי בשתי ידיים

שנולדו מאדמה.

ידיים שנוגעות

גם זוהי מתנה

גם זאת, כן גם זאת

מתנה.

הכוכבים והירח נשארים כאן לעולם

על כן אסור לתת אותם לאוהבים

אבל מותר לכתוב שיר זֶמֶר

אם רוצים לכתוב שיר זֶמֶר

ומותר לשיר אותו, כשהשמיים,

מלאים בכוכבים.

שמיים מלאים

כוכבים ולבנה

גם זאת, כן גם זאת

מתנה.

המנגינה ושיר הזמר נשארים כאן לעולם

על כן צריך לתת אותם במתנה

וגם מותר לומר בשקט

אם רוצים לומר בשקט

שהשיר לנֶצַח הוא לשתי עיניךְ

היפות במתנה.

עיניךְ היפות ושיר ומנגינה

גם זאת, כן גם זאת מתנה".

*

אני מקווה שמפת המילים-נפש שביקשתי לשרטט בספר, השירים, הסיפורים והדברים המרגשים שכתבו המשוררים והסופרים על אודות הכתיבה שבנבכי הלב – הקריאה שלי בהם והפרשנות שלי אותם – יאפשרו למטפלים ולמטופלים לשמוע את עומק הקולות שלהם; יהיו מתנת מנגינה ושיר זֶמר, ידיים נוגעות בְּרֹךְ בשמי הנפש, ואור נצנוץ כוכב.

*

קישור לפתח הדבר ולחלק מן הפרק השני מתוך הספר, שפורסמו ב"פסיכולוגיה עברית":

https://www.hebpsy.net/....asp?id=4068