פרידה היא סיום של מערכת יחסים עם אדם, קבוצת אנשים או מקום. פרידה עשויה להוביל לתחושות של אובדן, צער, געגוע וגם לתחושות ורגשות נוספים, כמו סיפוק, שמחה, גאווה והשלמה.
התמודדות עם פרידה
״לאורך מעגל החיים, כל אדם מתמודד עם שינויים ופרידות, חלקם קיצוניים וחלקם יומיומיים: סיום תיכון, התחלת לימודים באוניברסיטה, מעבר דירה, נישואין, לידה, יציאה לפנסיה, או פרידה ממישהו קרוב.
למה פרידות ומעברים הם כל כך קשים? כל אחד מתמודד אחרת עם אתגרים אלו. חלקנו נמנעים משינויים, אחרים נמנעים מיצירת קשרים קרובים, יש המתנתקים מבחינה רגשית ומפתחים תסמינים גופניים בתגובה לשינויים ולפרידות. כל אחד אחרת, אבל נראה שעבור כל אחד זה מרגיש כאילו משהו בתוכו קצת מת כשהוא נפרד.
"התקיימה בחירת אובייקט; התקיימה התקשרות של הליבידו לאדם מסוים; הזיקה הזו לאובייקט התערערה בזכות השפעתה של פגיעה או אכזבה ממשית שנגרמה על ידי האדם האהוב. בניגוד לתוצאה של משיכת הליבידו חזרה מאותו אובייקט והתקתו אל אובייקט חדש, התקיימה כאן תוצאה שונה מהצפוי, הדורשת כנראה תנאים מסוימים להגשמתה... הליבידו הפנוי לא הותק על אובייקט אחר, אלא הושב חזרה אל האני... צלו של האובייקט נפל, אם כן, על אני, שעמד עתה תחת שיפוטה של רשות מיוחדת בתור האובייקט העזוב... בדרך זו הומר אובדן האובייקט לאובדן של האני, והסכסוך בין האני לבין האדם האהוב הומר לקרע בין ביקורת האני לבין האני שהשתנה באמצעות ההזדהות." (פרויד, 1917, עמ' 15).
כך מסביר פרויד את הקושי והסיבוך הטמונים בתהליך הפרידה. פרויד מתייחס לפרידה מאובייקט, שיכול להיות דמות אהובה אך גם מולדת או מקום מגורים. האבל מסתבך והמלנכוליה מתפתחת כאשר האובייקט ממנו נפרדים נחווה כמאכזב. לדוגמה, מות הורה יכול להיחוות כקשה וסבוך במיוחד דווקא אם היחסים עמו היו עכורים. פרידה מבית ספר בעקבות מעבר דירה עלולה להיחוות כקשה במיוחד לעתים דווקא עבור ילד שלא השתלב חברתית בבית הספר אותו עזב. פרויד מסביר שהחלקים המאכזבים של האובייקט ממנו נפרדנו, מופנמים בגלל הקושי להיפרד, ועל כן מתפתחת אצל המלנכולי תחושת ביקורת פנימית המכוונת למעשה אל האובייקט המאכזב (פרויד, 1917)״.
מתוך: פרנקל-הוכמן, ט. (2020). אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים: מבט פסיכואנליטי על התמודדות עם פרידות ועם שינויים.
סיום טיפול
״הקשר הטיפולי הינו קשר ייחודי ומורכב. הוא מבוסס על מערכת יחסים עמוקה, קרובה ואינטימית, אך כזו שעתידה להסתיים. הפרידה אינה נמצאת תמיד במודעות של המטופל ושל המטפל, ויש בכך כדי לאפשר מרחב רגשי בטוח ופנטזיה של זמן ילדי נמשך, אשר מהווה פלטפורמה לקרבה ולאינטימיות. אולם בד בבד עם 'הדחקה' בריאה זו, חשוב שהמטפל יצליח ליצור בתוכו דיאלוג מתמשך על נושא הסיום, ובהמשך, לקראת סיום הטיפול הממשי, חשוב שהוא יקיים דיאלוג זה גם עם המטופל, כדי שלא לאפשר 'ריצת התחמקות' מהנושא כפי שקרה לקובי ולי. המטופל, לעומת זאת, יכול עד לפרק הפרידה להתמסר לחוויית הזמן הנצחי ולהכחיש את הפרידה ואת גבולות הטיפול״.
מתוך: פלגי, ש. (2017). סיום טיפול פסיכולוגי: הצעה לנקודת מבט התייחסותית. פסיכולוגיה עברית.
אובדן ושכול
אובדן ושכול הם מצבים אוניברסליים שעשויים לעורר תגובות שונות. אובדן יכול להתרחש בעקבות פטירה של אדם יקר, פרידה, פיטורין או מצבי חיים אחרים, למשל אובדן עצמאות בעקבות מחלה, תאונה או זקנה. אבל היא תגובת צער נפוצה בעקבות אובדן.
