פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים: מבט פסיכואנליטי על התמודדות עם פרידות ועם שינוייםאם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים: מבט פסיכואנליטי על התמודדות עם פרידות ועם שינויים
אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים: מבט פסיכואנליטי על התמודדות עם פרידות ועם שינויים

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים: מבט פסיכואנליטי על התמודדות עם פרידות ועם שינויים

מאמרים | 17/5/2020 | 1,527

מדוע פרידות, שינויים ומעברים קשים לנו כל כך? ומה מסביר את ההבדלים הרבים באופן בו כל אחד מאיתנו מגיב לחוויות מסוג זה? המאמר מתייחס לשאלות הנוגעות להתמודדות עם פרידות ועם שינויים, כמו גם להבדלים בין אישיים ביכולת ההסתגלות, תוך שילוב של תיאוריות פסיכואנליטיות יחד עם הניסיון הפרטי של טלי פרנקל-הוכמן, מחברת המאמר, בנסיעה לרילוקיישן עם משפחתה.

טלי פרנקל-הוכמןטלי פרנקל-הוכמן
פסיכולוגית קלינית מומחית. בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של המבוגר (MA) ותואר ראשון בפסיכולוגיה...

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

מבט פסיכואנליטי על התמודדות עם פרידות ועם שינויים

מאת טלי פרנקל-הוכמן

 

 

בהצלחה! / הגיע היום / אתה יוצא למקומות נפלאים !/ אז שלום.

עם רגלים בנעלים, / עם שכל בראש -/ תמצא את הדרך שלך, / אל תחשוש.

אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן, / ואתה הוא זה שיחליט לאן.

 

במילים אלו נפתח סיפורו של דוקטור סוס, "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". בכתיבתו הרגישה והמדויקת, מזמין דוקטור סוס את הקורא להציץ לרגע פרטי ומיוחד במערכת היחסים בין הורה לילד, רגע בו עומדים השניים לפני פרידה. על פניו מעודדת הדמות ההורית את הילד לצאת אל העולם, לחקור אותו ולהגשים את משאלותיו. אולם בין השורות, מחזיק בתוכו הסיפור עולם ומלואו של פנטזיות, חרדות ורגשי אשמה, גם של הילד היוצא אל העולם וגם של ההורה, המשלח לשם את ילדו.

כאשר יצאתי מבית הוריי והתגייסתי לצבא קיבלתי במתנה את ספרו של דוקטור סוס. לימים קיבל הסיפור תחייה מחודשת בתוכי כשנסעתי עם בן זוגי ועם שלושת ילדינו לרילוקיישן, מעבר שהתגלה כהרפתקה לא קטנה. תקופת המעבר הייתה מטלטלת וסוערת וכל אחד מבני הבית הגיב לשינוי בהתאם לאישיותו ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. בתקופה זו התעוררו בי שאלות על היכולת של הנפש להתמודד עם פרידות ועם שינויים.

לאורך מעגל החיים, כל אדם מתמודד עם שינויים ופרידות, חלקם קיצוניים וחלקם יומיומיים: סיום תיכון, התחלת לימודים באוניברסיטה, מעבר דירה, נישואין, לידה, יציאה לפנסיה, או פרידה ממישהו קרוב.

למה פרידות ומעברים הם כל כך קשים? כל אחד מתמודד אחרת עם אתגרים אלו. חלקנו נמנעים משינויים, אחרים נמנעים מיצירת קשרים קרובים, יש המתנתקים מבחינה רגשית ומפתחים תסמינים גופניים בתגובה לשינויים ולפרידות. כל אחד אחרת, אבל נראה שעבור כל אחד זה מרגיש כאילו משהו בתוכו קצת מת כשהוא נפרד.

 

תמריא לגבהים / בנופים רחוקים, / עם המעופפים / מרקיעי השחקים.

אתה לא תישאר אחרון בשורה, / תעבור את כולם בטיסה מהירה. /

לאן שתעוף - תעוף טוב יותר. / תגיע ראשון! תגיע מהר!

 

כך מבטיח ההורה לילדו בתחילת הסיפור. בדבריה של הדמות ההורית ניתן לשמוע את פנטזיות הגדלות של ההורה, אותן הוא משליך על ילדו. שינויים ומעברים נולדים לעתים מתוך אזורים נרקיסיסטיים באישיות, המייצרים פנטזיות של גדלות והצלחה. לפעמים אלו הן המנוע לתנועה, לצמיחה ולהתחדשות. היכולת של הדמות ההורית להאמין ביכולתו של הילד, ובהמשך יכולתו של הילד להפנים את אותה האמונה, היא גורם חשוב ביכולת של הילד לגדול, להיפרד ולסמוך על כוחותיו שלו (ויניקוט, 1960).

 

חוץ מ... אם אתה לא. / לפעמים אתה לא.

מצטער לספר, / האמת היא פשוטה,

נתקלים, / נכשלים, / לפעמים גם אתה.

תתקל במקל / קוצני במיו - חד.

הקבוצה תתקדם, / תשאר שם לבד.

תקפוץ מן הקוץ, / קצת יכאב, לא נורא,

קרוב לוודאי / שתהיה בצרה.

 

אלא שבסיפור, כמו בחיים, המציאות לא מאחרת לדפוק על הדלת. לאחר שצלח את השלב האומניפוטנטי פוגש הילד במורכבות של הקיום. העמדה האומניפוטנטית מתחלפת עתה בעמדה מורכבת ומציאותית יותר, המכירה גם במגבלות ובסכנות. אך לא רק הילד אמביוולנטי ביחס לפרידה. ההורה, שקודם לכן הציג רק את החוזקות של ילדו, מתייחס עתה גם לחולשותיו. ההורה והילד אם כן נפרדים זה מזה ברגשות מעורבים. פרידה מאובייקט אהוב כוללת בתוכה רגשות אמביוולנטיים עמוקים. על פי פרויד, הקושי בפרידה ובאובדן נובע מהאמביוולנטיות ביחס שלנו אל האדם ממנו נפרדים. מה שמבדיל בין תגובה נורמטיבית לפרידה מאובייקט אהוב לבין מלנכוליה, על פי פרויד, הוא המידה בה הקשר שלנו אליו היה נגוע ברגשות שליליים ובתוקפנות. פרויד מבחין בין אבל נורמלי בתגובה לפרידה מדמות אהובה וקרובה לבין אבל פתולוגי, אותו הוא מכנה מלנכוליה:

"התקיימה בחירת אובייקט; התקיימה התקשרות של הליבידו לאדם מסוים; הזיקה הזו לאובייקט התערערה בזכות השפעתה של פגיעה או אכזבה ממשית שנגרמה על ידי האדם האהוב. בניגוד לתוצאה של משיכת הליבידו חזרה מאותו אובייקט והתקתו אל אובייקט חדש, התקיימה כאן תוצאה שונה מהצפוי, הדורשת כנראה תנאים מסוימים להגשמתה... הליבידו הפנוי לא הותק על אובייקט אחר, אלא הושב חזרה אל האני... צלו של האובייקט נפל, אם כן, על אני, שעמד עתה תחת שיפוטה של רשות מיוחדת בתור האובייקט העזוב... בדרך זו הומר אובדן האובייקט לאובדן של האני, והסכסוך בין האני לבין האדם האהוב הומר לקרע בין ביקורת האני לבין האני שהשתנה באמצעות ההזדהות." (פרויד, 1917, עמ' 15).

כך מסביר פרויד את הקושי והסיבוך הטמונים בתהליך הפרידה. פרויד מתייחס לפרידה מאובייקט, שיכול להיות דמות אהובה אך גם מולדת או מקום מגורים. האבל מסתבך והמלנכוליה מתפתחת כאשר האובייקט ממנו נפרדים נחווה כמאכזב. לדוגמה, מות הורה יכול להיחוות כקשה וסבוך במיוחד דווקא אם היחסים עמו היו עכורים. פרידה מבית ספר בעקבות מעבר דירה עלולה להיחוות כקשה במיוחד לעתים דווקא עבור ילד שלא השתלב חברתית בבית הספר אותו עזב. פרויד מסביר שהחלקים המאכזבים של האובייקט ממנו נפרדנו, מופנמים בגלל הקושי להיפרד, ועל כן מתפתחת אצל המלנכולי תחושת ביקורת פנימית המכוונת למעשה אל האובייקט המאכזב (פרויד, 1917).

פסיכואנליטיקאית נוספת שחקרה את נושא הפרידה היא מרגרט מהלר. בשונה מפרויד, מהלר לא התמקדה בדחפים והייתה חדשנית בכך שהתייחסה גם לתגובת הסביבה כלפי התהליך שעובר הילד. היא חילקה את התהליך לששה שלבים, בתחילתם מתרחשת נפרדות (ספרציה) מההורה ובהמשך מתאפשרת אינדיווידואציה, עצמאות. מה שמבחין בין השלבים הוא המידה בה הילד תלוי בדמות ההורית, ממוזג עמה או חווה עצמו כנפרד ממנה. פתרון לא מוצלח של כל אחד מששת השלבים עלול להוביל לדפוס פתולוגי ולקשיי הסתגלות בהמשך החיים, ולהתבטא בקשיים סביב תלות ונפרדות בתוך קשרים (מהלר, 1975).

 

אולי תתבלבל, / ותרוץ, ותדהר, / בשביל מתעקל, שובר ראש וצוואר,

דרך שטח מוזר, בין צורות ארוכות, / שמוביל לכיוון מדרגות רחוקות, /

למקום רע מאוד: מקום לחכות. ... כי שם רק מחכים. /

מחכים לרכבת, לגשם, לקור, / מחכים בישיבה או עומדים בתור, /

מחכים למכתב, מחכים לבשורה, מחכים שתצמח על ראשם שערה, /

מחכים ל"כן" מחכים ל"לא", / כל אחד מחכה לעניין שלו.

 

ההורה החכם והמנוסה אינו משלה את ילדו. הוא ממשיך להכין אותו לבאות, אינו מסתיר ממנו את הקשיים בהם ייתקל בדרכו, ובכך הוא מצייד אותו בכלים להתמודד עמם. שינויים והתחלות חדשות אינם קלים. השתלבות חברתית, הסתגלות למקום, לשפה, געגועים למקום ולדמויות מהן נפרדנו. מה שמכונה על ידי ההורה "מקום לחכות" – אפשר להבינו כמבטא קשיים של התחלה המלווים בציפייה שתקופה זו תחלוף.

רבים מהמשברים הנפשיים מתעוררים סביב מעברים ושינויים בחיים, ואחת הדרכים להגדיר בריאות נפשית היא היכולת להסתגל לשינויים. מדוע חלק מהאנשים מפתחים הפרעת הסתגלות ואחרים מסתגלים בקלות יחסית? כמו לתופעות פסיכולוגיות אחרות, ההסבר המקובל בתאוריות הפסיכואנליטיות הוא שילוב בין גורמים מולדים, כמו טמפרמנט, לבין גורמים סביבתיים. הסבר אפשרי אחד להבדלים בין אישיים בעניין זה הוא ההסבר של אסתר ביק אודות התחושה המגינה של העור ביחסי אובייקט מוקדמים. על בסיס תצפיות קליניות בתינוקות מסבירה ביק כיצד כשל בהחזקה ההורית המוקדמת עלול להוביל לקושי סביב תלות ונפרדות ביחסי אובייקט. כשל שכזה עלול להיווצר אם אין התאמה מספיקה בין הצרכים של הילד לבין הטיפול לו הוא זוכה. למשל, תינוק עם מזג סוער זקוק למגע חזק, לעומת ילד עם מזג רגיש שזקוק למגע עדין; ילד עם מזג סוער יזדקק ליותר עזרה מהסביבה כדי לווסת ולהרגיע את עצמו, לעומת ילד שיוכל להרגיע את עצמו בקלות רבה יותר. בחלק מהמקרים הסביבה ההורית אינה מותאמת לצרכיו של התינוק, למשל, אמא דיכאונית או חרדתית עלולה להתקשות לווסת ולהרגיע תינוק עם מזג רגיש וסוער, אמא בעלת מזג סוער תספק גירויים חזקים שעלולים לא לפגוש את צרכיו של תינוק רגיש. על פי מודל זה, האינטראקציה בין הטמפרמנט של הילד לבין ההחזקה וההגנה שהוא מקבל מהסביבה ההורית בראשית ההתפתחות, משפיעים בהמשך החיים על יחסי האובייקט שלו ועל יכולתו להתמודד עם שינויים. במצבים בהם לא הייתה התאמה מספיקה לצרכיו של התינוק, תתחלף התלות באובייקט בעצמאות מדומה, נטייה של התינוק ליצור לעצמו מעטפת בניסיון להחליף את המעטפת הראשונית החסרה, מנגנון המכונה "תצורת עור משני" בשפתה של ביק. הגנה זו מאפשרת לתינוק לשרוד ולהתפתח אולם ההתפתחות עלולה להיות לקויה. על פי ביק, תצורות עור משני יכולות להתבטא בצורה קונקרטית כמו בעיות עור, אגזמה או פריחה או בצורות סמויות יותר כמו למשל אדם שיפתח "עור של פיל" (ביק, 1968).

 

ילד, אתה עוד תזיז הרים. / אז... /

אם שמך פוקסי, בוקסי, הושע, /

אחמד, עומר, נטע, לאה או זשל"ב. /

המקומות נפלאים! / זה היום שלך! / ההר מחכה!

אז... צא לדרכך! בהצלחה! / הגיע היום /

אתה יוצא למקומות נפלאים! / אז שלום.

 

לבסוף, הדמות ההורית משלחת את הילד אל העולם באהבה ובחמלה וללא נקמנות, מה שמאפשר לילד לגדול ולהתרחק. חוויות של פרידה, אובדן ומעבר למקום חדש, מעוררות חרדות מוקדמות ומערערות על תחושת הזהות. הן מפגישות אותנו עם חולשותינו ועם איזורים מוקדמים ופגיעים בנפש. לצד זאת מבטיח לנו המספר שאם נצא מאיזור הנוחות נגיע למקומות נפלאים. אבל זו אינה הסיבה היחידה לצאת מאיזור הנוחות: התגברות על מכשולים, התמודדות עם פרידות ועם אובדנים הן מה שמפתח את האגו ואת האישיות. הכינון של הסופר אגו והיכולת להיות בקשר עם המציאות מתפתחים מתוך חוויות של אובדן ושל פרידה (קליין, 1958; פרויד,1917). בסופו של יום, אם כן, כשנפרדים מתים קצת מבפנים אך גם נולדים קצת מחדש, ופותחים בתוכנו מרחב חדש שבו יכולים לצמוח דברים חדשים.

 

 

מקורות

דוקטור סוס, אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, הוצאת כתר, 1990.

ויניקוט, ד' ו' (1960). התאוריה של יחסי הורה-תינוק. עצמי אמיתי, עצמי כוזב. תל אביב: עם עובד, 2009.

פרויד, ז'. "אבל ומלנכוליה" (1917 [1915]). בתוך זיגמונד פרויד, מבחר כתבים ד' [תרגום: אדם טננבאום, עורך הסדרה: יצחק בנימיני], תל אביב: רסלינג, 2008.

Bick, E. (1968). The Experience of the skin in Early Object-Relations. Int. Journal of Psycho-Analysis, 49: p. 484-486.

Klein, M. (1958). On the Development of Mental Functioning . Int. J. Psycho-Anal., 39:84-90

Mahler M., & Pine F. (1975) The Psychological Birth of the Human Infant: Symbiosis and Individuation. New York: Basic Books, Inc., Publishers,

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

פרנקל-הוכמן, ט. (2020). אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים: מבט פסיכואנליטי על התמודדות עם פרידות ועם שינויים. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3972

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.