פוסטים

הוא ישב בקצה המטבחון על כיסא משרדי זוהי הכורסא שלו, נראה עלוב יותר מתמיד, עירום למחצה, מטונף ומסריח. היא פילסה את דרכה, בניסיון להתקרב אל מקום...

החרדות שכל בני האדם חווים בחודשים האחרונים מעצימות את התהליכים הפרנואידיים. כולנו מתמודדים עם אויב חיצוני מובחן, אומנם בלתי נראה וערמומי...

© שירלי אוסקר בואו להציג גם אתם מיצירותיכם בדף הבית

שוב, כמו נס המתרחש פעמים כה רבות עד שכבר אין מבחינים בנפלאותו, הגיע הבוקר. פקחתי את עיני, והפניתי את ראשי הצידה כדי לראות מבעד לשלבי התריס שבחלון...

הוא פתאום חזר לה בתשובה. טוב, לא ממש פתאום. זו היא שהציעה לו את הדִיל הזה עם אלוהים, העבירה אליו את הפיקדון שהיה שמור אצלה כל-כך הרבה שנים. היא...

יומנה של אישה, שהיא אשת מקצוע המיטלטלת עם אהובה בין עולמות החיים ומעבר להם ולעיתים מצליחה ללמוד דברים חדשים תל השומר, המחלקה לטיפול נמרץ...

כשהייתי בן עשר אהבתי את אורית ריזל. היא גרה ברחוב ז'בוטינסקי, לא רחוק מעידן ליבוביץ' שגם אהב אותה. אני לא יודע אם היא אהבה אותו. שנאתי את...

מזה זמן מה שאני מתעורר בחרדה. אני לא הולך למות. שמי עדיין יואל, קצב הנשימות שלי סדיר ואני רק חושש להיאבד. כל חיי הרגלתי את עצמי להירדם ולהתעורר...

"סולדטקה?" פנה אלי האיש הזקן כשפתח את דלת דירתו הקטנה והצפופה, מבטו חשדני אך משווע לעזרה. הסטתי את מבטי מהפצע הגדול שיצר הנמק ברגלו בשל...

השבוע חגגו רבים את ליל הסדר בביתם, רחוקים מבני משפחתם - מי בזוג, מי בקרב משפחה מצומצמת ומי לגמרי לגמרי לבד. בצד הצער העמוק שכרוך בלא פעם בהימנעות...

עכשיו היא כבר רגועה. כמעט הצליחה שלא לחשוב על הריב אתמול בלילה במשך כל היום. בדרכה הביתה, חשבה לאסוף את הבגדים מהניקוי היבש והבחינה שבסמוך...

היום פורסמה באתר "הארץ" כתבה מאת שירה מייקין על השינוי שחולל משבר הקורונה בעולם הטיפול הנפשי, ובעיקר: על המעבר של הטיפולים...

ההרצאה 'בבידוד עם כל העצמיים שלי - התערבויות מרובות נמענים פנימיים בעידן הדיסוציאציה' התקיימה באמצעות zoom, בתאריך 5.4.2020   בחשיבה הפסיכואנליטית...

© ענת משה בואו להציג גם אתם מיצירותיכם בדף הבית

חזרנו הביתה. בבית כבר חיכו הרבה אנשים. גילה, אחותי פיזרה בקבוקי שתיה קרה ודאגה שהכל "יהיה בסדר". ישבתי על אחד מכסאות הפלסטיק הרבים שהיו...

(מבוסס על סיפור הילדים - איה אאוץ' ואווה( הסיפור על איה ואאוץ' הוא סיפור קצר, שמוסר ההשכל שלו מעט אכזר. על אחת ששמה אאוץ' ואחד ושמו איה, שיום...

עוד 750 מטר. רק עוד שבע מאות וחמישים מטרים. קטן עלי המרחק הזה. זה ברור לי כמו שברור לי שיוני יעמוד שם וישרוק מנגינה לא מוכרת לי בעוד שבע מאות...

יצאתי הבוקר לצעידה היומית שלי. מין סדר בסיסי שכזה ששומר על שפיותי. העיר ריקה לגמרי. יכולתי לצעוד באמצע רחוב דיזנגוף מבלי לסכן את חיי. העיר חדלה...

לי לא הפריע שאמא שלי נראתה זקנה לגילה. לא הפריעו לי השערות הלבנות על ראשה. גם לא כשהן בהקו מלובן אחרי שהפסיקה לחפוף רק בגלל שמועה ששמפו מגביר...

בחלומה היא עפה. שועטת לעבר שקיעות, מתגוללת בקרני האוב. היא נוסקת, הנה כי כן, אף על פי כן.   תריסי העיניים נפקחים לאיטם. קרני הבוקר מכזיבות...

אחרי דקות ארוכות של שקט ביננו פנתה אלי ואמרה "כל הזמן חשבתי שהפסקול לא מתאים". המשכתי לשבת מולה, מול השקט שעטף אותה. תולה בה עיניים שואלות. כן,...