פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
קונפורמיות עכשיו

קונפורמיות עכשיו

ד"ר ניצה ירום | 30/5/2020 | הרשמו כמנויים

דומה שאנו חיים עכשיו בעידן הקונפורמיות שבו קול דומיננטי משתלט על הציבור, והסימפטומים הם שאין קול מתדיין, יש חנופה וכניעה, מפחדים לחרוג מהעדר ומצטטים את המנטרות. ועל כך ברצוני לדון הפעם.
רבים מבחינים שבארץ נעשה קשה לבקר קונצפציות מדיניות כי כל מי שאומר משהו נגד המצב הקיים - מקוטלג מיד כשמאלני (סמולני) וכל השאר כבר משויך אוטומטית. האווירה הכללית נעשתה בלתי סובלנית כלפי מי שהוא לא חלק מהעדר - יש חשדנות, שמרנות, קונפורמיות ופחד גדול, התקרנפות כללית וצנזורה עצמית לסתימת פה. כמו במדינות מסוג מסוים - הפחד משתק. הרשתות החברתיות ותרבות הטוקבקיסטים שמאפיינת אותה, השיימינג והאיומים - גולשים מלמעלה לכיכר העיר.
בזמן הקורונה אפשר היה, מחמת ההתערערות הכללית וחוסר הודאות, לקבל בלי למצמץ קונצפציה של 'סגר' בבתי אבות - כי הקשישים הוגדרו כקבוצת הסיכון. אלא שהסגר שלהם בבתי האבות הפך למלכודת מוות עבורם. ועדיין - אם השלטונות שוקלים הערכות לגביהם בעתיד - היא עלולה להיראות בדיוק באותו האופן במקום להסיק מסקנות; כשצריך בדיקות מרוכזות, אשפוז החולה והבטחת מרחק פיזי של השוהים תוך תנאים חברתיים-נפשיים-תקשורתיים ראויים. מושג 'ההפנמה' - האחריות האישית כבר עולה ממנכ'ל משרד הבריאות.
כליאה כקונצפט חברתי קביל פרושה שלילת זכויות אדם מקשישים בשם 'הגנתם', 'לטובתם'. זהו פטרנליזם חברתי שהוא בעצם השלטת מרות טוטליטרית.
האם הקונפורמיות והעדריות לא חדרו לתרבות הטיפולית?
כדאי לבחון סוגיה זו דרך תפוצת הפסיכואנליזה, וחשוב להבחין בין ארגון פסיכואנליטי ובין ידע דמוקרטי. זמינות הידע הפסיכואנליטי כיום בתרבות הטיפולית הרחבה - ברורה, אלא שאי-אפשר לבקר, ורווחים הנוהג של ציטוט בכניעה והגאווה על השייכות לז'רגון המשותף (דרך הציטוט). למה אין ויכוח לגבי המהות הפסיכואנליטית? האם המודל של יחסי-אובייקט המייחס כל תופעה לקשר הינקותי אל האם החרות על הדגל הארגוני - יסביר את התגובות של מטופלים ואנשים בעידן הקורונה? אולי משתלטת כאן חשיבותם של אנשי המכונים הפסיכואנליטיים שעמדותיהם נשענות על אבות-העבר כמה שמאפיין נאמנות לארגון - וגוברת על החלטות, אמונות או ראיות של אנשים אחרים, בלי שום קשר לעובדות? זמינות ספריהם ומאמריהם בהתגייסות להערכות לקורונה ובכלל - מחזקת את האינטרסים הארגוניים כשהיא הופכת למחייבת קונפורמיות לאותה השקפה בקרב הציבור המקצועי.
כדוגמא נביא פוסט שדן ב'פרוידקאסט' - המוצג כ'פודקאסט ישראלי חדש שמוקדש לפסיכואנליזה' כאשר הדוברים הם חברים במכון הפסיכואנליטי בירושלים והשתתפותם בפודקאסט נחשבת ל'חידוש פסיכואנליטי' - וכך שמרנות מוצגת כחידוש! היו גם ניסיונות לעזרה ראשונה בהתמודדות עם הקורונה מצד נציגים שונים של המכונים (הארגונים) שהתמידה ברוח יחסי-האובייקט. אלא ששמרנות איננה חדשנות, היא אנטי-חדשנות, וכשהיא ממוחזרת כיום בפי רבים - מדובר בחסידים ששואפים להתמזג בהמון, בלא בקרה של שכל ישר ונסיונם הקליני, וחבל.
אין שום סיבה שציבור המטפלים יסגוד לחברי מכונים ויכתיר אותם כסמכות העליונה של הידע הפסיכואנליטי, בעוד שהידע הוא דמוקרטי ואין שום סיבה שאיש או אישה ממכון כלשהו יזכו בתהילה על כך שהם, סוף כל סוף, מופיעים בפודקאסט או שעמדת יחסי האובייקט הדומיננטית אצלם מתוך אינטרס ארגוני של האדרת אבות - תפגע ביכולת אנשי המקצוע לדון במיניות או בהתמודדות עם הקורונה - כשהיא מוכתבת ע'פ תמות רומנטיות ו'אליטיסטיות' מהעבר, למשל, מטנקיסט במלחמת העולם הראשונה, במושג 'התקפה על החיבורים' (ביון), או בהאדרת היחסים הראשוניים והרגרסיה (ויניקוט).

עוד בבלוג של ד"ר ניצה ירום

נגישותו של המדיום האינטרנטי היא מקור להפתעה נעימה עבורי. מאמר או ספר הרואים אור בכתובים נערכים במשך...
למה נהייתי פסיכולוג ? 'שכחנו לאחל שנה אזרחית טובה גם לפסיכולוגים' נכתב באתר זה בתחילת השבוע, והאיחול...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.