חרדה היא מצב פסיכולוגי ו/או פיזיולוגי של אי-שקט שנובע מהאמונה או החשש שסכנה עתידה להתרחש. מצב זה נועד להכין את הפרט להתמודדות עם הסכנה, ויש לו ערך אבולוציוני מכיוון שהוא תורם להישרדות. למשל, כאשר אדם ניצב מול סכנה מידית, למשל מול חיה מסוכנת או אדם שעלול לפגוע בו, הוא מגיב בחרדה שמובילה לפעולה מידית (בריחה או לחימה) שמגבירה את סיכוייו לשרוד את האיום.
הפרעות חרדה, לעומת זאת, הינן אוסף של מצבים שבהם קיימת חרדה שאינה תואמת בעוצמתה ובתדירותה לסיטואציה. קיימות הערכות שבין חמישה ל-10 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות חרדה.
התקף חרדה
התקף חרדה הוא מצב עם תסמינים פיזיולוגיים של היפר-ונטילציה, שהיא נשימה מואצת ומהירה, בדומה לנשימותיו המואצות של בעל חיים החש בסכנה. אלא שבעוד בעלי חיים מגיבים גם בכיווץ הגוף ובבריחה מהירה ממקור הסכנה, את נשימות היתר של האדם לא מלווה פעילות פיזית נוספת.
נשימות היתר מלוות גם בנשיפת יתר של פחמן דו חמצני, בעקבותיה יש ירידה של רמת הפחמן בדם, ושינוי באיזון חומצת הבסיס (pH). ספורטאים מקצועיים מכניסים את עצמם במכוון למצב של היפר ונטילציה, מאחר ששינוי רמת חומצת הבסיס מביא להתכווצות השרירים, דופק מואץ, רמת אדרנלין מוגברת ומצב דמוי התקפה של בעל חיים על טרף, כשהמנגנון ה"קפיצי" מסובב עד הסוף ומשתחרר בבת אחת. כך אצל הספורטאי המעלה את רמת ביצועיו, אך תהליך דומה מתרחש גם במצב של התקף חרדה.
רבים ממי שחוו התקף חרדה מדווחים שהיה נדמה להם שעברו התקף לב (לא יכלו לנשום, לחץ בחזה, סחרחורת, רעד שרירים ועוד). התקפי חרדה חוזרים ותחושת המטופל שהוא ב"ציפייה להתקף הבא" והחרדה ממנו, גוררים שורת תופעות כאובדן ריכוז, פאניקה, תחושת נתק ועוד (Lum, 1987).
אנגל, ר' (8 בדצמבר 2019). היפנוזה ורפואת הגוף והנפש. פסיכולוגיה עברית.
תסמינים פיזיים של חרדה
חוויה של חרדה לעתים קרובות מלווה בחוויה פיזית, שיכולה לכלול את התסמינים הבאים:
- דופק מהיר
- הזעה מוגברת
- תחושת נימול בגפיים
- תחושה של חולשה ועילפון
- קוצר נשימה
- צורך מוגבר לגשת לשירותים, בחילה
- סחרחורת
- צמרמורת או גלי חום
- רעד
- כאבים בחזה
על אף שהתסמינים הפיזיים של חרדה עשויים להיות מפחידים ומלחיצים (ולהגביר את החרדה אפילו יותר כתוצאה מכך), חשוב לדעת שבמידה שנשלל מצב רפואי אחר שעשוי להוביל לתסמינים דומים, חרדה אינה מסוכנת, ואינה יכולה לגרום למוות, לחולי או לשיגעון. התסמינים הפיזיים של החרדה נועדו למעשה לסמן לגוף שהוא מצוי במצב חירום ושעליו לפעול. לכן, למשל, הדופק עולה, כדי להכין את הגוף לפעילות פיזית, ויש תחושה של בחילה וצורך ללכת לשירותים, מכיוון שהדם מוזרם ממערכת העיכול אל הגפיים, כדי להכין את הגוף לפעילות פיזית.
אילו הפרעות חרדה ישנן?
הסוגים השכיחים של הפרעות חרדה:
- פוביה ספציפית: הפרעה שמתבטאת בפחד חריף שמתעורר כאשר נוצר מגע עם אובייקט ספציפי (למשל: עכבישים, כלבים, מחטים, מעליות, טיסה, נהיגה וכדומה) או בציפייה להיתקלות באובייקט זה. התסמינים שמתעוררים בעקבות הפחד עשויים לכלול דופק מהיר, סחרחורת, הזעה, קוצר נשימה, פחד מפני אובדן שליטה ועוד.
- הפרעת פאניקה: הפרעה שמתבטאת בקיומם של התקפי פאניקה חוזרים ונשנים, כאשר הסיבה להופעתם אינה ברורה (למשל, הם אינם מופיעים רק בעקבות מגע עם כלבים – במקרה כזה, לאדם יש פוביה ספציפית מכלבים שמובילה להתקפי פאניקה), וכאשר נוצר מצב של ״פחד מהפחד״ – פאניקה מתחילה להתעורר בשל ציפייה ודריכות לחוויה נוספת של התקף פאניקה. במקרים מסוימים מתלווה להפרעת הפאניקה גם אגורפוביה, שמתאפיינת בפחד ממקומות שבהם האדם עשוי שלא לקבל עזרה (למשל, מקומות צפופים, אזורים מבודדים ומרוחקים) במקרה חירום נפשי או רפואי בעקבות התקף פאניקה.
- הפרעה טורדנית כפייתית (או: הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, OCD): הפרעה שמאופיינת במחשבות חודרניות וטורדניות שמעוררות חרדה, ובביצוע טקסים פיזיים (למשל: שטיפת ידיים חוזרת ונשנית, בדיקות) או מנטליים (למשל: חשיבה של מחשבות שנועדו לבטל את המחשבות מעוררות החרדה, ספירה) שנועדו להרגיע את החרדה. הטקסים מפחיתים את החרדה לזמן קצר, אך ככל שעובר הזמן נדרשים יותר ויותר טקסים כדי להרגיע את החרדה, כך שהטקסים עצמם עלולים לגזול זמן רב ולעורר סבל, והחרדה רק הולכת ומתעצמת.
- חרדה חברתית (או: פוביה חברתית): הפרעה שמאופיינת בפחד או חרדה ממצבים חברתיים או מהופעות בפומבי, למשל דיבור בפני קהל או אכילה בפומבי. החרדה מתאפיינת בעוצמה שאינה פרופורציונלית לאיום החברתי עצמו, ומובילה פעמים רבות להימנעות ולפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי ובתפקודים נוספים.
- הפרעת חרדה מוכללת: הפרעה זו מתאפיינת בדאגות מוגזמות, חוזרות ונשנות ובלתי נשלטות בנוגע למגוון רחב של נושאים וכלל תחומי החיים. החרדה מאופיינת בתחושה של חוסר מנוחה, קושי בשינה, קושי בריכוז, עייפות ועוד.
גורמי סיכון להפרעת חרדה
- טראומה בילדות – ילדים שסבלו מטראומה או חוו אירועים טראומתיים בילדותם הם בסיכון גבוה יותר לחוות הפרעה/ות חרדה בבגרותם.
- לחץ – גורמי לחץ כמו פיטורים, מוות במשפחה, עבודה לחוצה או חולי מעלים את הסיכוי להתמודדות עם הפרעה/ות חרדה.
- הפרעות נפשיות נוספות – אנשים בעלי אבחנות נוספות של הפרעות נפשיות הם בעלי סיכוי גבוה יותר להיות מאובחנים עם הפרעת חרדה.
- קרובי משפחה עם הפרעת חרדה – אנשים בעלי קרובים שסובלים מחרדה הם בעלי סיכוי גבוה יותר לסבול גם הם מהפרעת חרדה.
- שימוש בסמים או באלכוהול – שימוש בסמים או באלכוהול עשוי לגרום או להחריף הפרעת חרדה.
טיפול בהפרעות חרדה
טיפול בהפרעות חרדה לרוב מערב טיפול בפסיכותרפיה, וכן טיפול רפואי-פסיכיאטרי באמצעות תרופות. בהפרעות חרדה מסוימות, כדוגמת הפרעה טורדנית כפייתית והפרעת פאניקה, הטיפול הפסיכולוגי המומלץ הוא קוגניטיבי התנהגותי, שמשלב חשיפה לגורמי החרדה ולהפחתת ההימנעות. עם זאת, ישנם סוגים נוספים של פסיכותרפיה שנמצאו יעילים לטיפול בהפרעות חרדה.
הפרעות חרדה בקרב ילדים
הפרעות חרדה הן בין ההפרעות הנפשיות הנפוצות בקרב ילדים עד גיל 12. שכיחות הפרעות החרדה השונות בקרב ילדים נעה בין 2.4% לבין 17% והן נפוצות אף יותר מדיכאון ומהפרעות התנהגות. החרדות הנפוצות בגילאים אלה באות לידי ביטוי בפחדי לילה, בחלומות מפחידים וסיוטים, בסימפטומים פיזיולוגיים הקשורים לחרדה, בהתקפי פאניקה, בטקסים כפייתיים ועוד. ללא טיפול מתאים בילדות, החרדות עלולות להפוך לכרוניות ולהמשיך עד לבגרות. ברשימת קריאה זו מופיעים מאמרים שעוסקים בשיטות שונות לטיפול בחרדה אצל ילדים מגילאי גן ועד לגיל ההתבגרות, וכן בתמות ובאופנים השונים שבהם מתבטאת חרדה בקרב ילדים.
