פוסטים

מסופר על וילמקירטי, חכם בודהיסטי שחלה. תלמידו בא אליו לבקר אותו ודפק בדלת ביתו. כשוילמקירטי פתח לו את הדלת, נעלמו קירות הבית. פרוש הדבר שנעלמו...

כֵּיצַד מִתְרַחֶשֶׁת גְּאֻלָּה? כְּשֶׁאַתָּה חוֹמֵל אֶת הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה אֲרֻכָּה. מייקר רָצוֹן עַל פְּנֵי מַעֲשִׂים וּמְבַקֵּשׁ...

תמר דביר מטפלת בתנועה, מתמחה בפסיכותרפיה הורה-ילד. עובדת עם ילדים, הורים ומשפחות בקליניקה פרטית בזיכרון יעקב. הקליניקה שלי ממוקמת במרתף...

בזמן האחרון מופיעים הרבה פרסומים מעניינים שעוסקים בתרופות נוגדות דיכאון. הראשון הוא פרסום שמגיע ממדינת אוהיו בארה"ב, ולפיו חוקרים...

יום השואה צוין השבוע, קצת אחרת - בלי טקסים מרובי משתתפים, וכשניצולי שואה רבים, אלה הנותרים, מסוגרים בבתיהם, מבודדים ממשפחותיהם. ניצולת שואה...

© קורין זאבי וייל בואו להציג גם אתם מיצירותיכם בדף הבית

זויה האחות, מודדת לנטע  לחץ דם. יש לה משקפיים ענקיות על הפרצוף הדק שלה,  היא נוגעת בנטע בעדינות.  "ראית אותה כבר ?" האחות שואלת...

כל שנה לקראת יום הזיכרון גילי מייזלר פותח לצפייה את הסרט הדוקומנטרי 'גחליליות' (2009), שהוא כתב, ביים, ערך, ומצולם בו בתור אחד מגיבוריו. הסרט מתחקה...

בשיר 'קורונה', של פול צלאן ( 1920-1970), מגדולי המשוררים במאה העשרים, הוא כותב: ״אֲנַחְנוּ מִסְתַּכְּלִים זֶה בַּזֶּה, אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים זֶה...

"חייבים לשמוע. יש לי דודה שעובדת במשרד הבריאות,  היא קיבלה מידע וודאי ומהימן מראש הממשלה.  בסוף מרץ... בוודאות! איך שנגמר מרץ...מתחיל...

צליל טיפות מונוטוני של טל על מצע עלים חדר אל החלום המתפוגג, ובישר על הבוקר החדש, על קץ המנוחה ועל תחילת העבודה. קרני השמש החדות פילסו את דרכן...

דורית נוי-שרב פסיכולוגית קלינית, מוסמכת האוניברסיטה העברית בירושלים. מטפלת במבוגרים, עובדת עם זוגות בגישת האימגו. במהלך השנים עבדתי רבות...

בחודש האחרון  ההרגשה היא כי העולם השתנה בלי היכר. ההגנות ששימשו אותנו היטב בעבר, נפרצו והקרקע מאיימת להישמט תחתינו. יסודות שלא ערערנו עליהם-...

© שחר בודניק בואו להציג גם אתם מיצירותיכם בדף הבית

כמו רבים , גם אני מוצאת את עצמי חושבת על משמעותו של הקשר הטיפולי דרך התווך החדש הזה של פגישה אונליין. התחברתי מאוד לפוסט שקראתי לא מזמן בפייסבוק-...

[מוזיקת רקע מומלצת: שיר של יום חולין - https://www.youtube.com/watch?v=_Sx3he4ABw0] יש משהו בחווית הקורונה הזו שהותיר אותי ללא מילים וגם ללא מרחב מנטלי או ממשי...

כשאלון בן צור מת, הודיעו על זה בחדשות. אני ישבתי באוטובוס, לבוש במדים החדשים, שקיבלתי לא מזמן בבקו"ם, בדרך לעוד יום משמים בקריה בתל-אביב....

הוא ביקש באופן ענייני לקבוע פגישה תוך שמסרב להגיד לי את שמו ואת נושא הבעיה. למרות זאת הסכמתי וקבענו. רק אחר כך חשבתי שמן הסתם הוא "הציץ"...

יש לי חדר מקסים, רחב ידיים. רצפתו מצויירת, תקרתו גבוהה. הקירות הלבנים עוד חשופים בחלקם. לאט לאט מתמלאים בתמונות. רק כאלו שאני אוהבת, שאומרות...

כתבתי את נייר העמדה כמי שחובשת כמה כובעים, כל אחד בנפרד, ובעיקר אחד על גבי השני. תפקידיי הרבים בתחום האישי, המשפחתי-קהילתי והמקצועי משיקים...

בתקופה זו של הסגר הקורונה הנמשך מבלי לדעת עד מתי, ומעורר תלונות רבות על הבדידות ועל חסר המעש הפוקדים ומטרידים רבים מאתנו, מהדהדות שורותיו...