כיבוש הדמוקרטיה

כיבוש הדמוקרטיה. זה לא פוליטיקה, זה קיומי.

   2020. מדינת ישראל נכבשה לא במלחמה אלא על ידי שלטון יחיד. 

   ברגעי סכנה ואיום קיומי, עם מחפש מנהיג חזק. בישראל אחרי מלחמת יום כיפור, הפחד הקיומי התקבע בלבבות. אנשים חיפשו ביטחון בכוחות עליונים, או חיפשו מנהיג חזק "אריק שרון מלך ישראל", או חיפשו לעשות דרכון זר, או היגרו לארץ אחרת. 

   המנהיג החזק יציל אותנו. ניתן לו את הכוח הבלתי מוגבל, לא נפריע לו לשמור עלינו. אבל המנהיג מבצר את שילטונו על ידי שלוקח מכל הבא ליד. התהליך הוא הפרטת המדינה והמשך גביית מיסים כדי שישמשו את המנהיג להמשיך לבסס את שלטונו. במקום דאגה אמיתית לעם הוא בונה לכידות על ידי שנאת אחרים שהיא לאומנות וסיסמאות  וסמלים של אהבת הארץ, אדמה, חופש הפרט, אנחנו מעל כולם. גם מפזרים שעשועים שונים וטורחים להדגיש את ההנאות ולא את המשמעות. כל מוסדות המדינה הדואגים לאזרח מתפוררים לאט לאט: חינוך, בריאות, רווחה, משפט, פרלמנט. הצבא והמשטרה לא מתערבים בהרס המוסדות הדואגים לעם. חופש הדיבור ניפגע. דעות נגד המשטר הם בגידה. אנשים נעשים עניים ומאבדים כוח להתנגד. במסווה של חופש הפרט נגזלים זכויות הפרט. אין אפשרות להגיע לדירה, יש אבטלה, אין אפשרות לחסוך כסף.

   דוגמאות מההסטוריה העולמות: צפון קוריאה, רומניה בעידן צ’אושסקו, נתניהו, טראמפ, מוסוליני, פוטין,  ארדואן, אירן, פרנקו בספרד, סלזאר בפורטוגל, היטלר.

   דמוקרטיות בסוף מנצחות, אבל אחרי תקופה ארוכה של אפילה שבה אנו מצויים כיום. נכדנו ונינו יזכו מחדש במדינת ישראל שיש בה ערבות הדדית ודאגה לאזרח (סוציאליזם דמוקרטי). היום עלינו לזכור את הדמוקרטיה, לחנך אליה את ילדנו, להדגיש בפניהם כי מה שיש היום לא חייב להיות.