מכון טמיר 2020
מכון טמיר 2020

מאמרים של מכון טמיר

ויסות חושי אצל תינוקות

מהרגע שהתינוק נולד אנו רוצים ללוות את ההתפתחות שלו, לוודא שמתפתח כהלכה ומממש את מלוא יכולותיו כתינוק. על מנת לאפשר התפתחות תקינה אנו צריכים לעבוד על פי מספר עקרונות בסיסיים בהתפתחות התינוק בשלבי חייו הראשונים. קראו״
תאריך פרסום: 1/1/2020

מהו ליווי התפתחותי לתינוקות?


 

הענקת בטחון לתינוק  


התינוק שלנו נמצא מרגע היווצרותו ברחם במקום הכי עוטף, בטוח ומגונן שיש. הוא גדל ומתפתח בסביבה שמסננת עבורו גירויים חושיים רבים.  

הוא נולד פתאום לעולם ומיד מוצף באורות, קולות, ריחות, שינויים בטמפרטורה, סוגי מגע שונים ועוד.

אנו רוצים לאפשר לו להרגיש בטוח ומוגן כמו ברחם לפחות בחודשים הראשונים של חייו. מתחושת בטחון זו תוכל להתממש התפתחות אופטימלית.                                                                                                           

איך מערסלים תינוק?

אחת הדרכים היעילות ביותר לספק לתינוק תחושת בטחון ומוגנות היא ערסול. ערסול בידיים, במנשא בד, בפוף, בערסל. הערסול צריך להתבצע בצורה מסוימת המארגנת את גופו במנח אורטופדי מותאם שהוא הכפיפה הפיזיולוגית אותה תרגל בעודו ברחם אמו. הראש והרגליים באותו הגובה, האגן שוקע, הסנטר קרוב לבית החזה ושתי הידיים שלו בקו האמצע של גופו, כאילו מחבק את עצמו. בצורה זו מתאפשרים מספר דברים: תחושת בטחון ומוגנות, יכולה סינון גירויים, הרפייה פיזית ורגשית, סימטריה בגוף, ארגון השלד והשרירים, תחילת הכרת הידיים שמובילה בקרוב למימוש השלב האוראלי.

איכות התפקוד הסנסומוטורי (חושי ותנועתי)                                                                           

 יש חשיבות גבוהה בכך שנאפשר לתינוק לממש את הפוטנציאל המלא שלו על מנת לתת לו את הבסיס הנכון לחייו. דבר זה יכול לקרות רק בתנאי שנעזור לו לפתח את המערכת החושית ואת המערכת התנועתית שלו כאחד.  בתנועה הכוונה למוטוריקה גסה וכן למוטוריקה עדינה המתבססת עליה. במערכות חושיות הכוונה לא רק לחמשת החושים המוכרים לכולנו: ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש, אלא למערכות חושיות נוספות החשובות ביותר להתפתחותו: מערכת מגע עמוק, מערכת מגע עדין, מערכת שיווי משקל ומערכת תנועה במרחב.

בעידן הנוכחי אנו דואגים רבות לנוחות של התינוק, אנו מגוננים עליו ומוותרים לו על התמודדויות שונות שנרצה "לחסוך" ממנו. ממקום של כוונות טובות אנו עלולים בעצם לייצר אצלו קשיים או להשריש קשיים איתם נולד במקום לעזור לו להתמודד ולהתחשל. הרבה תינוקות כיום נולדים עם קושי בויסות חושי, במערכות שונות, מסיבות שונות שלא  תמיד תלויות בנו. אך ביכולתנו לשפר, לעזור, לפתח ולווסת מערכות אלו בצורה אופטימלית ע"י הדרכה נכונה ועבודה עם התינוק.

 

מעבר נכון על כל שלבי ההתפתחות                                                                                                     

כל תינוק בריא ונורמטיבי יילך ויידבר בסופו של דבר. השאלה היא כמה מרכיבים התפתחותיים חיוניים ויעילים הוא ייאסוף בדרך. מרכיבים אשר יישפיעו על חייו כילד וכמבוגר. לכל שלב התפתחותי יש את טווח הזמן הנכון שבו הוא אמור לקרות וטווח הזמן שעליו לממש אותו. גם תינוק שמעוכב בהתפתחותו וגם תינוק שממהר בהתפתחותו או מדלג על שלבים - הם שני צדדים שונים של אותו המטבע, שניהם לא משרתים אותו נכון. בנוסף כל שלב התפתחותי נשען על מרכיבי השלבים שקדמו לו. ככל שתינוק אוסף יותר מרכיבים בדרך היכולות שלו משוכללות ויעילות יותר. ולכן צריך לעבוד איתו על מנת שיממש כל שלב בזמן ובצורה נכונה ומאורגנת.

בניגוד לבעלי חיים, תינוקות זקוקים לתיווך וללמידה בכדי להתפתח נכון. סייח של סוס נולד עם היכולת להיעמד ולעשות צעדים ראשונים תוך זמן קצר מאוד. לעומתו לתינוק נדרשת כשנה עד שנה וחצי לבצע פעולה זו. והרבה לפני שהוא מצליח לבצע פעולה משוכללת שכזו הוא נדרש לבצע פעולות נוספות רבות המשתכללות בהדרגה משלב לשלב.

ישנו, כאמור, חלון הזדמנויות לכל שלב בהתפתחות התינוק. להלן טווחי הזמן הרצויים לכל שלב לפי גילאים בחודשים:

  • 0-3 שכיבה על הבטן והרמת ראש, חיוך בגיל 6-8 שבועות,

  • 0-6 התהפכויות, קשר עין-יד-פה, רפלקסים פרימיטיביים הופכים לרצוניים ומערכת שיווי משקל מתפתחת, תחילת התפתחות התקשורת ומלמולים

  • 6-9 זחילת גחון, התמצאות במרחב, הברות חוזרות

  • 9-12 זחילת שש, מעבר לישיבה, מעבר לעמידה, מילים ראשונות

  • 12-16 עמידה עצמאית, תחילת הליכה

 

סביבה התפתחותית                                                                                                         

התינוק מגיע לעולם ונדרש לפתח מיומנויות רבות, שונות ומגוונות. ע"מ לאפשר לו את כל אלה אנו צריכים להיות מודעים למה יכול לתרום להתפתחותו התקינה ומה עלול לעכב אותו, להפריע לו ואפילו להזיק לו.

הצפה חושית אל מול גרייה מספקת.

מתוך מודעות זו אנו ניצור לו סביבה מתאימה ומאפשרת למימוש ההתפתחות האופטימלית שלו. 


 

ההורים כסביבה התפתחותית                                                                                          

התינוק שלנו מכיר את העולם דרכינו ואנחנו אחראיים ללמוד להכיר אותו כדי שנוכל לענות נכון על צרכיו. אנו צריכים להעריך את אופיו, אישיותו ואת יכולות הלמידה שלו וליצור סביבה מתאימה על פי צרכיו האישיים.

בנושא הסביבה ההתפתחותית נרחיב מעט מכיוון שחל שינוי מאוד משמעותי בכך בעשורים האחרונים ובייחוד בשנים האחרונות. העולם שלנו הולך ומתפתח בקצב מסחרר, אנו חיים בדור השפע ורוצים להעניק לילדינו מכל טוב. מה שנלווה להתנהלות החברתית הנוכחית הינו הצפה חושית.  

 

מהי הצפה חושית?

מה זו בעצם אומר הצפה חושית?

 העולם שלנו מלא בגירויים אינסופיים ולעיתים אנחנו עוברים מדבר לדבר מבלי לעצור לרגע או לסיים את מה שהתחלנו. כהורים, אנו בעיקר רוצים לתת לילדים שלנו הכל ודואגים שיתפתחו בצורה התקינה ביותר אך לעיתים, ללא הנחייה נכונה אנחנו נותנים להם יותר מדי גירויים ובכך עלולים לתסכל אותם ולגרום להם לחוסר יכולת להתמקד.

ההתפתחות של התינוק הינה סנסומוטורית - חושית ותנועתית. הגוף מייצר תגובה תנועתית לגירוי חושי. כאשר תינוק מוצף בגירויים הוא אינו מסוגל לסנן אותם ולמקד עצמו, הוא מגיב בצורה לא יעילה וכאן עלולה להתפתח הפרעת קשב וריכוז.

אמנם כל תינוק מתפתח בקצב משלו אך יש טווח נכון של שלבי התפתחות בו התינוק אמור לפתח את החושים שלו בהתאם לרמת הגירוי שהוא מקבל וגם לווסת את הרגישות לגירויים ולהגיב אליהם נכון. אם נציף אותו כשמוחו עדיין אינו מסוגל להתמודד,  הסיכוי להפרעת קשב וריכוז גדול יותר.

אם נדע לסנן ולמנן עבור התינוק את כמות הגירויים סביבו אנחנו כבר מצליחים לספק לו סביבה התפתחותית ראויה לתחילת דרכו המאפשרת יכולות מיקוד והעמקה טובות ויעילות יותר.

 

ראיון עם לילך עזרא, מאבחנת ומדריכה התפתחותית

 

צרו קשר עם לילך עזרא - עם המלצות חמות מאיתנו.

 

ראיון עם לילך עזרא – מאבחנת ומדריכה להתפתחות תינוקות, מנחת סדנאות התפתחות, הדרכת הורים, ייעוץ וליווי התפתחותי החל מגיל לידה. אמא לשלושה ילדים.

מראיינת: מור צח מוכתר, מכון טמיר 

 

התייחסת לחשיבות בסינון ומיתון כמות הגירויים כדי למנוע הצפה אצל התינוק. איך הצפה יכולה להיגרם?

אחד הגורמים העיקריים הוא שיש לתינוק יותר מדיי גירויים. הורים קונים הרבה יותר דברים ממה שהתינוק צריך ובטח הרבה יותר ממה שהוא מבקש. ילדים כמובן לא מבקשים כל כך הרבה דברים, ההורים הרבה פעמים קונים כי הם מרגישים שהם צריכים לתת כל הזמן והנתינה הזאת מתבטאת בדברים חומריים. השפע הזה גורם להצפה של החושים ואין לילד דבר אחד שהוא מתעמק בו לאורך זמן.

 

אילו דברים לדוגמה?

זה מתחיל בצעצועים, תינוק צריך שיהיו לו 3 צעצועים בממוצע בכל שלב התפתחותי, זה אומר שבערך כל 3 חודשים בשנה הראשונה הוא זקוק לשלושה עד חמישה משחקים. לא יותר מזה. במציאות לכל תינוק היום יש לפחות עשרה צעצועים. יש בתים שיש בהם ארגז שלם של צעצועים, יש בתים שיש בהם ארון שלם של צעצועים ויש בתים שיש בהם חדר שלם של משחקים – כל הדברים האלה הם דברים שיוצרים את התינוק כתינוק/ילד שלא מסוגל להתמקד לאורך זמן בדבר אחד, כי הוא כל הזמן עובר מדבר לדבר. יש לו כל כך הרבה דברים שהוא לא נעצר ולוקח משהו אחד ובודק אותו לעומק. למשל את הגודל שלו, את המשקל שלו, את המרקם שלו, מה אפשר לעשות איתו, איך אפשר לדמיין איתו. למשל אם יש לי מקל אני יכולה לדמיין שהמקל הזה זה חרב, או אני יכולה לדמיין שהמקל הזה זה שרביט קסמים, אולי אצייר איתו ואוליי אעיף אותו באויר.  זה מאפשר לפתח את הדמיון של הילד ולהתעמק. כל מה שיש לו זה משהו מוחשי באותו רגע שאחרי מעט מאוד זמן הוא מאבד בו עניין, הוא לא ישחק בו לאורך זמן כי כל הזמן יש לו עוד ועוד, משהו אחר, חדש יותר, גדול יותר, צבעוני יותר.

 

יש מי שאומר שילדים צריכים כמה שיותר גירויים כדי לפתח את עצמם. כלומר, שדווקא להרגיש ולראות מרקמים חדשים, כמו דשא למשל, זה דווקא מפתח אותם, את אומרת שלהפך? שצריך להגביל את כמות הגירויים שהם נחשפים אליהם?

מה שאמרת עכשיו זה בהחלט נכון, הם צריכים גרייה חושית!

אך לא לזו הכוונה בהצפה חושית.  

אלה שני דברים שונים לחלוטין. דיברתי על עודף במשחקים, בצעצועים, בחשיפה לרעשים רבים מדי, צפייה מרובה במסכים וכדומה בגילאים הרכים.

בעניין הוויסות החושי הכוונה היא לגרייה חושית. כלומר חשיפה לכל מני מרקמים, סוגים שונים. למשל דשא, חול, להיחשף לכל מיני סוגי מגע. זה נושא אחד שמטרתו לווסת את מערכות המגע שיש לנו בגוף ולמנוע קשיים בהמשך ההתפתחות. תינוקות בהחלט זקוקים לחשיפה מרובה למרקמים שונים להבדיל מחשיפה לעודף גירויים. אני ארחיב עוד קצת: הצפה חושית יכולה להתבטא בזה שתינוק הולך עם ההורים לקניון. "טיול" בקניון עבור תינוק זה לא כמו טיול בטבע. בקניון הוא נחשף בו זמנית להמון אורות, צבעים, רעשים, דברים שונים שהוא רואה שלא מאורגנים בצורה הגיונית, המוח לא יכול לעבד את כמות המידע שהוא מקבל באותו הזמן. הוא פשוט מוצף. זה כמו שניקח אדם בוגר, לא תינוק, ונשים אותו מול טלוויזיה קורב, בווליום גבוה ונפציץ אותו בדימויים, בתמונות, רעשים ורעיונות. כל הזמן נקרין אותם בלי הפסקה ואחר כך נבקש ממנו לספר מה ראה. אין סיכוי שיוכל לזכור את הכל. הוא יזכור מספר דברים שבלטו לו במיוחד וזה מכיוון שיש לו יכולות גבוהות יותר של עיבוד נתונים מאשר לתינוק או לילד. מה שקורה לתינוק זה שאין לו אפילו את היכולת שיש לנו לסנן את מה שהוא רואה. זאת אומרת, גם את הכמה דברים האלה יהיה לו קשה לזכור כי הוא לא מצליח לעבד את כל המידע שהוא קולט, יש לו יותר מדיי דברים לעבד. אנחנו מצד אחד קולטים ומצד שני צריכים לעבד מידע, הזמן שהתינוק יכול לעבד את המידע הזה, לא רק לקלוט, הזמן הזה הוא לרוב בזמן השינה. כלומר, כשיש תדר שקט. יש תדר פעיל ותדר שקט. התינוק נמצא במהלך שעות הערות שלו בתדר פעיל, הוא מקבל וקולט מידע, בין אם זה מידע שמיעתי, מידע חזותי, מידע חושי, כל היום הוא מקבל מידע. הזמן שהוא מעבד אותו זה לרוב כשהוא בתדר שקט, כשהוא בעצם נמצא במצב שינה. אחת הדרכים לגרום לתינוק לעבד מידע בצורה יעילה זה ללמד אותו לעשות את זה במהלך היום בזמן ערות, והתדר הזה שבעצם הוא יכול לעבד דרכו מידע נקרא תדר ביניים. במקום תדר פעיל או תדר שקט אנחנו רוצים להביא את הילדים לרוב לתדר ביניים.

 

ואיך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו מביאים את התינוק לתדר ביניים?

אנחנו עושים את זה על ידי כל מני תרגילים ספציפיים כמו למשל הפסקות יזומות במהלך היום: חשוב לשעמם את התינוק במהלך היום מדי פעם. לא לפחד מהשעמום הזה. לתת לו פשוט לבהות בחלל, לא כל היום, אבל לזמנים מסוימים ביום כן לתת לו קצת להיות גם קצת בחוסר מעש, לא כל היום להציף אותו במידע. לא כל הזמן צריכים להיות סביבו מוזיקה, אורות, שינויים בתנועה, מלא משחקים, מלא גירויים, ממש לא. לתת לו קצת מנוחה מכל המידע שהוא קולט. יש תרגילים מובנים ויש תהליכים ספציפיים שעובדים איתו על מגע, מגע שמרפה וממקד אותו. התוצאה של תהליכים אלה היא פיתוח יכולת קשב וריכוז.

 

איך מעניקים ביטחון לתינוק?

אחד הדברים שקשה להורים איתו כיום הוא זה שרוב הזמן מה שהתינוק עושה מרגע שנולד זה או לבכות או לישון. הרבה פעמים קשה להורים להתמודד עם השלבים הראשונים האלה, הם פשוט לא יודעים איך לספק לתינוק את המענה הנכון לצרכים שלו, והדרך של התינוק לתקשר זה לבכות. הוא אומר "קשה לי", "אני מפחד", "קר לי", "אני רעב", "אני עייף", "אני לא מבין מה קורה סביבי", הכל הוא אומר דרך בכי. כהורים אנו צריכים להבין קודם כל שאנחנו אלה שצריכים לספק ביטחון לייצור הקטן הזה שעכשיו הגיח לעולם. הוא הגיח מהמקום הכי מגונן ועוטף, מהרחם שבו בעצם הוא כל הזמן שחה במים חמימים שעטפו אותו, כל האורות היו מסוננים, כל הקולות היו קולות עמומים שהוא שמע דרך המים, כל התחושות שהוא הרגיש, הכל מסונן. הכל מאוד מינורי, הכל מסונן בשבילו ואז פתאום הוא יוצא לאור, לטמפרטורה חדשה, רעשים, אין משהו שעוטף אותו באופן קבוע, אין משהו שמסנן עבורו גירויים באופן קבוע והוא מאוד זקוק לזה, לפחות בחודשים הראשוני. זה משהו שהרבה הורים לא כל כך מודעים אליו. אחת הטעויות הנפוצות היא שהורים משכיבים תינוק ישר על הגב והרבה. זה קצת כמו לקחת ג'וק ולהפוך אותו על הגב – הוא פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמו, אין לו דרך להתהפך אחורה, הוא חסר אונים.  תינוק בשכיבה על הגב  לא יודע לסנן גירויים וכך אם למשל אם קר לו הוא לא יודע לחבק את הגוף שלו ולהתערסל, הוא לא יכול לכסות את פניו ולהסתתר, הוא לא מסוגל להגן על עצמו מפני איום, הוא עדיין מאוד מאוד קטן, הוא צריך מישהו שיסנן עבורו את כל הדברים שפתאום באים מעליו. הוא צריך את הכפיפה הפיזיולוגית שהייתה לו ברחם, שנתנה לו גם תחושת מוגנות. אנחנו צריכים לסנן עבורו גירויים ואחת הדרכים הכי חשובות ויעילות לעשות את זה לערסל אותו תוך הקפדה ששתי ידיו נמצאות בקדמת גופו, בקו האמצע שלו, כאילו מחבק עצמו.

 

את מדברת על זה שיש חשיבות בכך שההורים יעזרו לתינוק. תינוקות לא נולדים עם מנגנון פיזיולוגי שעוזר להם להתמודד עם הגירויים בעולם?

לעומת בעלי חיים אשר נולדים עם יכולות מסוימות וצריכים זמן מאוד קצר כדי לבצע פעולות, כמו סייח של סוס שנולד עם היכולת להיעמד ולעשות צעדים ראשונים תוך זמן קצר מאוד, לתינוק נדרשת בשביל עמידה והליכה לפחות שנה עד שנה וחצי ללמידה וביצוע. זאת פעולה מאוד משוכללת והוא צריך לעשות עוד לפני כן כמה פעולות יותר פשוטות כדי להגיע אליה. המוח של תינוק שרק נולד הוא הרבה פחות משוכלל ממוח של בעל חיים, אבל מה שמאוד טוב במוח של התינוק זה שהמוח האנושי הוא מוח שמשתכלל, לעומת מוח של בעל חיים שלא משתכלל הרבה. המוח של התינוק הוא מוח לומד והוא חייב ללמוד דרך הסביבה ההתפתחותית שלו, שזה ההורים בדרך כלל, בשביל להתפתח. הוא חייב לקבל הרבה מגע בכדי להתפתח כראוי.

 

פרידריך השני מלך סיציליה ערך ניסוי בתינוקות- הוא רצה לבדוק באיזו שפה יתחילו תינוקות לדבר אם לא ישמעו שום שפה בתחילת הדרך.

הוא גידל כל תינוק בחדר מבודד בארמון ודאג לצרכיהם: הם קיבלו מזון, שתייה ותנאי אסתטיקה אך לא קיבלו מגע והיתה שתיקה מוחלטת.

אף תינוק לא שרד! זאת אחת ההוכחות הקשות ביותר, לצערנו, בעקבות ניסוי כזה אכזרי, שבעקבותיו אנחנו יודעים בוודאות שבלי מגע ובלי תקשורת ובלי תיווך תינוק אנושי לא יכול להתפתח.

 

איך אפשר להביא את התינוק למימוש הפוטנציאל המלא שלו מבחינה שכלית?

חשוב לדבר איתו הרבה, חשוב להסתכל עליו פנים מול פנים, ממש לתקשר איתו כדי שיתחיל להכיר הבעות פנים של בני אדם, יתחיל להכיר את הדרך שבה מדברים, את האינטונציה.

חשוב לתקשר איתו המון, זה משמעותי להתפתחותו. יש הורים שזה בא להם טבעי, הם וורבליים ויש להם פתיחות לדבר עם תינוק , זה לא זר להם.

ויש הורים שהם קודם כל בעצמם מאוד שקטים וזה ממש לא טבעי להם ונראה להם מוזר לדבר לתינוק שלא מבין כלום.

אבל אחד הדברים שבאמת הכי חשובים לעשות זה לדבר ולתקשר עם התינוק. זה צריך להיות באמצעות דיבור וזה יכול להיות בנוסף באמצעות שירים: לשיר לו שירים בשפה שאנחנו רוצים שהוא ילמד,  זה יכול להיות גם בשפות אחרות, לדקלם לו דקלומים, לשבת עם תינוק מאוד קטן ולקרוא לו ספר מותאם גיל, אבל גם אם הוא לא מבין מה אנחנו אומרים, הוא מתחיל לקלוט לאט לאט, יום אחרי יום את השפה וככה לאט לאט מתחילה להתפתח בעצם התקשורת. תקשורת זה משהו שחייבים מההתחלה לעבוד עליו כי אם לא עובדים עליו מההתחלה יהיה קושי בהמשך להגיע למימוש מלא של הפוטנציאל התקשורתי. זה לא שהתינוק לא ידע לדבר, זה לא שהוא לא יסתדר בחיים אבל הוא יוכל הרבה יותר אם עובדים איתו מההתחלה.

 

ומה לגבי התפתחויות אחרות? כמו מוטוריקה וחושים?

לגבי התפתחות תנועה, או התפתחות חושית, זה מצריך בהחלט עבודה. התפתחות חושית זה לספק גרייה חושית. להבדיל מגירויים, גרייה חושית זה לחשוף אותו לדשא, לחול, לכל מני מרקמים, לסוגי מגע על העור שלו, על השרירים שלו, יש מגע שהוא עדין יותר, יש מגע שהוא חזק יותר והוא חייב להרגיש את שניהם בשביל להתפתח נכון.

הוא חייב לווסת את החושים שלו בצורה הזו. אחרת, היום יש המון ילדים שיש להם קושי בוויסות חושי, זה לא סתם. זה נובע מזה שאנחנו לא חושפים אותם מספיק למרקמים שונים, פחות נעימים. מבחינת תנועה אנחנו צריכים הרבה לעבוד איתם ולכוון אותם. אי אפשר שתינוק יתפתח לבד. הוא יכול ללמוד ללכת ולשבת בסופו של דבר לבד אבל השאלה היא מה הוא לומד בדרך. זאת אומרת, מאוד חשובה הדרך ולא רק התוצאה. במרחק של זמן הורים בדרך כלל לוקחים את השאלה "מתי הילד התחיל ללכת" כנקודה שהיא משמעותית להתפתחות. הם לא מדברים על מתי הילד התחיל לזחול או לשבת, זה תמיד "מתי שלך התחיל ללכת?", אז יכול להיות שהתינוק מתחיל ללכת בגיל שנה ושלושה, שזה פחות או יותר הגיל הממוצע להליכה, אבל מאוד חשוב איך הוא התחיל ללכת, איך הוא למד ללכת. למה זה חשוב? יש לזה הרבה השפעות בילדות אבל גם בגיל 30, 40, 50 הרבה אנשים מתחילים להרגיש כאבי גב, או כאבים בברכיים, כאבי מפרקים, אנשים מתחילים אחרי כמה עשורים שהם הולכים בצורה מסוימת מגיל הינקות להתחיל להרגיש כאבים ולא תמיד יודעים להסביר מאיזה מקום הם נובעים. רוב האוכלוסייה חווה איזשהו כאב גב בגיל מסוים וזה מאוד מאוד קשור לדרך שבה התחלנו ללכת ולשבת.  רובנו לא למדנו ללכת נכון כי לא היה מי שילמד אותנו ללכת נכון. הורים לא יודעים ללמד את הילד שלהם ללכת נכון בלי הדרכה. צריך לדעת בדיוק איך ההליכה צריכה להתבצע ולכן צריך לדעת בדיוק איך לכוון תינוק כדי ללכת. הוא לא יכול לעשות את זה לבד בצורה נכונה. הוא יכול בשלב מסוים לדעת לבד לקום וללכת, השאלה היא איך הוא ילך. מדובר באיכות התנועה שלו.

 

תוכלי לתת כמה טיפים להורים כדי שידעו איך ללמד את הילדים ללכת בצורה נכונה?

כן. קודם כל למנוע מתינוקות הליכונים, כי זה כמו קביים.

בנוסף, לא לתת לילד לגרור הרבה חפצים ולהתהלך איתם, זה בסדר אם הוא עושה את זה מדי פעם אבל להשתדל שזה לא יהפוך למשהו קבוע.

מה שכן אפשר לעשות זה הרבה לעבוד איתו על כפות הרגליים שלו, לגרות את כפות הרגליים במרקמים שונים ולתת הרבה מגע לכפות הרגליים כי זה הבסיס של ההליכה, כדי שיהיה מאוד מודע לכף הרגל שלו ושיהיה מסוגל ללכת יחף על כל משטח ולא להימנע ממנו.

דבר נוסף חשוב, שהייתי רוצה לשים דגש עליו, הוא שאם כבר נותנים לתינוק יד בשביל לעזור לו ללכת חשוב שהיד שלו תהיה נמוכה מגובה הכתף שלו.

הוא לא יכול להרים יד ולהישען עליי כשאני נותנת לו יד, אני חייבת להוריד את כף היד שלו מתחת לגובה הכתף שלו ואז כשאני עוזרת לו ללכת הוא בעצם צריך להיעזר בגוף שלו כדי לייצר שיווי משקל. בגלל שהם גבוהים לרוב מה שקורה הוא שההורים נותנים לילד יד מלמעלה ואז הוא נשען לעברם, כל הגוף שלו מוטה קדימה לכיוון היד הזו והוא לומד ללכת דרך עיוות של הגוף. אלו הדברים העיקריים בהליכה נכונה. לסיכום כמובן שחשוב לקבל הדרכה התפתחותית כדי שיוכל לבצע פעולות אלה בצורה האיכותית והנכונה ביותר, זה יתרום לו רבות להמשך חייו.

 

 

 

תגובות

הוספת תגובה

צרו קשר

מוזמנים ליצור קשר עם מכון טמיר: https://www.tipulp...co.il


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.