על ,doomscrolling גלילת-אסון אצל מתבגרים מחוננים
ד"ר חנה דויד | 11/6/2026 | 9 צפיות | הרשמו כמנויים
Doomscrollingהוא מונח שטרם נמצא לו תרגום עברי הולם, אבל לדאבון הלב הוא מוכר להורים רבים של מתבגרים – מהם שאותרו כמחוננים ומהם שלא אותרו ככאלה, מזה מספר שנים. התרגום המילולי שלו הוא "גלילת אבדון"; התרגום המקובל – גלילת אסונות, ולדעתי תרגום הולם יותר, אף אם לא על טהרת העברית, יהיה "גלילת קטסטרופות".
גלילת קטסטרופות פירושה צריכה כפייתית של חדשות מדאיגות באינטרנט. למעשה גם צריכה של "חדשות רעות" נעשית בכל אמצעי התקשורת, והיא צברה תאוצה אצלנו עם פרוץ הקורונה, הבידוד והסגרים, והמשיכה ביתר שאת מאז ה-7.10.22. מאז ועד היום לא נראה שצריכה זו נסוגה, אבל היא עשויה להיות אצל בני גילאים שונים באמצעים שונים: אצל בני הגיל השלישי, למשל, הצריכה המוגזמת של אסונות נעשית עדיין לפעמים בטלוויזיה. אצל מתבגרים היא כאמור כמעט כולה באינטרנט, בעיקר דרך הטלפון.
על פי בוק (2025Bock, ) אנחנו "מחווטים" לדאוג בגלל מנגנונים אבולוציוניים ונוירוביולוגיים עמוקים. הסיבות העיקריות לכך הן:
הטיית השליליות: המוח שלנו פיתח הטיה אבולוציונית שגורמת לו לשים לב הרבה יותר למידע שלילי או מאיים. זה היה יתרון הישרדותי: למי שהיה ערני יותר לסכנות, הן מבני אדם והן מהטבע, היה סיכוי גבוה יותר לשרוד ולהעביר את הגנים שלו. כתוצאה מכך כותרות שליליות וחדשות רעות מקבלות יותר תשומת לב מטובות, ומעוררות פעילות מוחית גבוהה יותר.
מעורבות המערכת הלימבית והאמיגדלה: כשאנחנו נתקלים בחדשות מדאיגות, האמיגדלה, שהיא מרכז הרגשות, כולל רגש הפחד, "נדלקת", שולחת אותות לחץ ומעודדת אותנו להמשיך "לסרוק" איומים. גלילת הקטסטרופות מספקת סיפוק זמני לערנות-היתר, ולהרגשה הכוזבת שאם נישאר מעודכנים, נוכל להגן על עצמנו.
לולאת דופמין (מעגל התגמול): כמו בהתמכרויות אחרות, כל עדכון חדש משחרר דופמין שנותן תחושת סיפוק ומהווה "פרס". כך נוצרת לולאה: חרדה מובילה לחיפוש מידע חדש, שבתורו נותן תחושת סיפוק זמנית, שאחריה מגיעה חרדה חדשה, שמובילה להמשך גלילה. זה הופך את ההתנהגות לקשה לעצירה.
על פי בוק, חשיפה מתמשכת לחדשות שליליות גורמת לגוף להגיב כאילו אנחנו בסכנה מתמשכת: לעלייה בהורמוני הלחץ, דופק מוגבר, לתחושת עייפות או "על הקצה". תחושות אלו "תורמות" לתחושות ולהפרעות שנצפות לעיתים קרובות אצל "גוללי אסונות", כמו חרדה, דיכאון ובעיות שינה.
עבור אנשים מחוננים הצריכה הכפייתית של חדשות מדאיגות באינטרנט עלולה להיות מסוכנת במיוחד. מוח שרגיל ואף זקוק לניתוחים מעמיקים, לגירויים רבים ואינטנסיביים, לזיהוי מהיר של דפוסים, לרגישות גבוהה לזולת ולא אחת גם ליכולות אמפתיות גבוהות, עלול להיקלע בקלות-יחסית ללולאות אובססיביות של איסוף מידע. איסוף המידע – במקרים של אסונות טבע, מגפות או מלחמות עלול בקלות להפוך לצריכה מוגברת של קטסטרופות. בני נוער, שמוחם עדיין לא סיים את תהליך הגדילה שלו, עלולים להיות מושפעים יותר ממבוגרים, ועם זאת – להשתמש ביעילות פחותה במנגנוני הגנה שמבוגרים מחוננים למדו להשתמש בהם, ולכן הם חשופים לצריכה כפייתית של אסונות יותר מבני גילם שאינם מחוננים וגם יותר ממבוגרים מחוננים.
עוררות היתר האינטלקטואלית של מחוננים מגיעה לשיאה בגיל ההתבגרות. עוררות זו היא בעלת תכונת פיפיות: מתבגרים מחוננים שמשתמשים בה לעיסוקים בתחומי עניין שונים מגיעים להישגים גבוהים בגיל צעיר, דבר המקנה להם יתרון בהשגת יעדיהם המקצועיים, אבל בעיקר – סיפוק, הנאה, אמונה ביכולות ומילוי של הצרכים האינטלקטואליים. אלא שהקוץ שבאליה הוא הסיכון: הרשת בנויה ליצירת התמכרות. וככל שעולה רמת הסיכון המוצגת במידע ה"אסוני", כן הצריכה שלו מפתה יותר. עומס המידע עלול לגרום תשישות רגשית, שכן, כאשר "לוקחים ללב", כפי שעושים מתבגרים מחוננים בעלי רמת עוררות רגשית גבוהה ויכולות אמפתיה מפותחות, קשה מאוד לתפקד בתחומי חיים אחרים באופן מיטבי.
עדיין אין בספרות המקצועית התייחסות לשאלה "כיצד ניתן לטפל במחוננים גוללי-אסונות", אבל יש כבר התחלה של ניסויים כמותיים בהפחתת גלילה כזאת בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים. לדוגמה: אדלה וסירגאר (Adella & Siregar, 2025) מציעים במאמרם הדרכה קבוצתית בטכניקה של עיצוב התנהגות הדרגתי להפחתת גלילת אסונות בקרב תלמידי חטיבת ביניים. ההדרכה נעשית בארבעה שלבים:
זיהוי הטריגרים שגורמים להתנהגות, כמו שעמום, חרדה, הרגל של בדיקת טלפון לפני השינה; תיאור מדויק של ההתנהגות הבעייתית: גלילה אינסופית של חדשות קטסטרופליות; זיהוי התוצאות, שהן, למשל, תשישות, חרדה, או ירידה בריכוז.
קביעת יעדים משותפת עם המשתתפים: הגדרת התנהגות יעד ריאלית. למשל: הגבלת זמן הגלילה, או מעבר לתכנים חיוביים יותר.
בחירת חיזוקים חיוביים: פרסים או תגמולים מתאימים על כל התקדמות קטנה, למשל: פעילויות מהנות, שבחים קבוצתיים, תוספת זמן פנוי.
תכנון שלבים הדרגתיים: פירוק השינוי לשלבים קטנים ומתקדמים, כך שהמשתתפים לא ירגישו המומים. לדוגמה: מודעות והפסקה קצרה של גלילה; הגבלת זמן, החלפת תכנים, בניית הרגלים חלופיים.
ההמלצה של המחברים היא שבקבוצה יהיו 10 תלמידים; המחקר המתואר כלל חמישה מפגשים בלבד: אחד לכל אחד מארבעת השלבים שתוארו, והחמישי – להערכה. התוצאה הראתה ירידה של כ-60% בזמן גלילת האסונות בקרב המשתתפים.
לסיכום: ניתן אפוא לראות, ש"יש מה לעשות": על אף העובדה שתופעת גלילת האסונות ידועה ומוכרת, ואין [עדיין] בעברית מחקרים אודותיה, ניתן להילחם בה בעודה באיבה. הטכניקה המוצעת כאן ניתנת ליישום בתוך בית הספר, על ידי מורים שקיבלו הדרכה מינימלית וכמובן יועצות. כמו בכל טיפול קבוצתי גם בקבוצה כזאת אפשר ליהנות מהיתרונות של תמיכה הדדית ו"רצון להצטיין", וכמו כן – יש יתרון גדול בכך שהקבוצה לא חייבת להיות הומוגנית. ניתן לנבא הצלחה של התערבות כזאת אם כל חבריה מגיעים מתוך רצון לצמצם במידה רבה את התופעה שמקשה על חייהם וטורדת את מנוחתם של כל המבוגרים סביבם.
מקורות
Adella, M., & Siregar, A. (2025). Effectiveness of Group Guidance Services Using Shaping Techniques to Reduce Student Doomscrolling Behavior. Journal of Social Work and Science Education, 6(3), 1184-1199.
Bock, S. (April 9, 2025). Doomscrolling Again? Expert Explains Why We’re Wired for Worry. Retrieved from San Diego Today https://today.ucsd.edu/...ed-for-worry
