מכון טמיר 2020
מכון טמיר 2020

מאמרים

טיפול נרטיבי- על פסיכותרפיה מפרספקטיבה נרטיבית

הגישה הנרטיבית  רואה את האדם כמוביל את חייו על פי הידע, הכוונות והייחודיוּת שלו, ערכיו, מחויבויותיו, חלומותיו ושאיפותיו. הגישה מכירה בהשפעות של נורמות חברתיות, תרבותיות ומשפחתיות על חיי אנשים ומאפשרת בחינה של עמדת האדם כלפיהם. הגישה רואה ביחסים מוקד השפעה מרכזי על האדם ומכירה בחשיבותם בטיפול . הנחת הבסיס של טיפול נרטיבי היא כי בני אדם נוהגים לספר לעצמם סיפורים בכדי לתת משמעות למציאות בה הם חיים. סיפורים אלו נבנים לאורך חיינו על סמך התנסויות ועל סמך פידבק שאנו מקבלים מהסביבה. סיפורים אלו הם בעלי משמעות רבה מאחר והם לא רק מתארים את התנסויות חיינו אלא הם אף מנחים את האופן בו אנו מרגישים, חושבים ופועלים  (וויט ואפשטיין, 1999).

תאריך פרסום: 24/8/2017

לפי עומר ואלון (1997), בטיפול יש  ליצור סיפור הגולל הן את החיובי והן את השלילי ומקנה לכל אחד מהם את המקום הבולט והראוי לו- ביטוי מלא לכל אחד מן הצדדים. מטופלים לעיתים משלמים מחיר כבד על עמדותיהם החד צדדיות. כאשר הם רואים את עצמם או את זולתם כטובים בשלמות או כרעים בשלמות, בראותם את העבר או העתיד כאפל או בהיר לחלוטין, בראותם התנהגות כלשהי כראויה לתשואות בלבד או לגינוי בלבד, הראייה הקיצונית היא פתח לצרות.

הפיצול הטיפולי הוא תמונת ראי של הפיצול הפתולוגי: היחיד הנעדר יכולת להתייחס לאובייקט כאל טוב ורע כאחד מפצל את האובייקט לשתי דמויות מנוגדות. כך למשל מתפצלת דמותה האנושית של האם, על מעלותיה ומגרעותיה, לדמות אם אחת שהיא כולה מיטיבה ולדמות אם שנייה שהיא כולה רעה. תכופות נעלם כליל צד אחד של האובייקט: למשל המטופל יכול לפגוש רק את האם הרעה. הפיצול הטיפולי פועל בצורה המנוגדת- כשהמטופל מבטא עמדה חד צדדית קיצונית מביא המטפל לתודעתו את שני הצדדים המשלימים. אולם הפיצול הטיפולי הוא לא רק להראות את צדו השני של המטבע אלא המסר צריך לאפשר להחזיק בשתי נקודות מבט בו זמנית וזה נעשה על ידי סיפור אמפתי.

החצנת הבעיה - אקסטרנליזציה

הרעיון של החצנה מתבסס על ההנחה שהאדם איננו הבעיה, אלא הבעיה היא הבעיה . על פי רעיון זה ניתן לחשוף את מידת ההשפעה של סיפור-רווי-הבעיה על חייו של המטופל דרך מיפוי ההשפעות של הבעיה על חייו. מיפוי ההשפעות מתבצע ע"י שאילת שאלות לגבי ההשפעה של סיפור-רווי-הבעיה על תחומי החיים השונים של האדם: מחשבותיו, רגשותיו, תחושותיו, פעולותיו, דימויו העצמי ויחסיו עם אחרים. בחלק האחרון של פרקטיקת ה"החצנה" האדם מתבקש להעריך ולנמק את עמדתו לגבי ההשפעות שנחשפו (וויט ואפסטון, 1999).

עומר ואלון (1997) טוענים כי המטרה הראשונה בטיפול היא לדעת להאניש את הבעיה לכדי דמות מרכזית בעלילה, הלא היא דמות הנבל אשר כנגדו על המטופל לגייס את כוחותיו.  לעיתים נדרש לפצל את דמות הנבל על דרך הפיצול הטיפולי- לסייע למטופלים לזרוק את קליפת הרוע של הנבל לכאורה ולאכול את התוך החיובי במקום שתמשיך לראותו כרע בתכלית הרוע. למשל מטופלים התובעים מעצמם שלמות מרגישים תכופות שהם נרדפים על ידי קול פנימי ביקורתי ומחמיר. הקושי בטיפול בהם נובע מכך שהם יסרבו להשתיק את הקול הפנימי הזה כי הוא מייצג גם את החלק היותר טוב שבהם. המטפל יוכל להגיע באומרו שמטרותיו של הקול חיוביות אבל שיטותיו פגומות.  פיצול טיפולי מאפשר לברוא נבלים מפוצלים בעלי צד חיובי ועי כך לטעון סיפוריים עשירים.

לקריאה נוספת:

הנחיית קבוצות בגישה נראטיבית <

הגישה הנרטיבית בטיפול קבוצתי <

כתבה: מיה גינסברג

 

ביבליוגרפיה

וייט, מ. ואפסטון, ד. (1999). אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות. תל-אביב: צ'ריקובר.

עומר, ח., אלון, נ. (1997). מעשה הספור הטיפולי. תל-אביב: מודן.

 

תגובות

הוספת תגובה

צרו קשר

מוזמנים ליצור קשר עם מכון טמיר: https://www.tipulp...co.il


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.