מה AI מבינה ביחסים בין אישיים?
על מגבלת ה-AI בטיפול מעמיק ומקיף
אורנה אפק
בימינו, קיים שימוש גובר והולך ב- AI (בינה מלאכותית) לשם טיפול נפשי והוא ללא ספק, ילך ויגבר יותר בשנים הבאות. בצד היתרונות הרבים שטיפול כזה מציע, כמו נגישות, עצות יעילות המתבססות על בסיס נתונים רחב מאוד, תקשורת אמפתית ומכילה כלפי המטופלים ועוד, ישנן חסרונות שונים בהשוואה לטיפול, ע"י מטפלים אנושיים בעיקר בטיפולים פסיכודינמיים מעמיקים. בטיפולים כאלה, יש צורך בקשר אנושי, הן להנעת תהליכים משמעותיים, בתוך המרחב הטיפולי והן להנעת תהליכים חיוניים, הקשורים ביחסים בן אישיים, מחוץ למרחב הטיפולי.
בתוך המרחב הטיפולי, נדרש שימוש בקשר הטיפולי, לתובנות לגבי מצבם המנטלי של המטופלים, עיבוד תכנים רגשיים, זיהוי קונפליקטים ומיתונם, שימוש בתקשורת לא ורבלית, הכרה בהשפעותיו של המטפל כסובייקט באינטראקציה הטיפולית ועוד. מחוץ למרחב הטיפולי, קיימות מערכות היחסים השונות בחייו של המטופל, הדורשות לפי תפיסתי, תשומת לב מיוחדת בתהליך הטיפולי, היות ומעורבות ביחסים אנושיים מצויות בבסיס הארגון הנפשי של כולנו. אציין כי בשונה מהדגש של הזרם הפסיכואנליטי, המתמקד לרוב בתהליכים המתרחשים במרחב הטיפולי, אני מאמינה כי קיים צורך לפעול ולטפל בנוסף בזיהוי דפוסים בין אישיים אצל המטופל, מחוץ למרחב הטיפולי, להניע ולעודד למעורבות בין אישית, כאשר קיימת הימנעות הגנתית, לסייע לו להתחבר לכמיהות מוכחשות העולות מול אדם ספציפי ועוד.
מורכבות כזו, הדורשת יכולת לנוע בין חוץ ופנים, לזהות ניואנסים ביחסים הטיפוליים ומחוץ להם, כזו שאינה נשענת רק על חשיבה ועל שיח ורבלי, רציונאלי, מודע, אלא על הבנה עמוקה ומקיפה על הנפש האנושית, אינה נראית לי אפשרית, ע"י AI, לא בהווה וגם לא בעתיד הנראה לעין.
הקדמה
בשנים האחרונות, קיים שימוש הולך וגובר, בטיפול נפשי דרך AI, דרך מציאות מדומה ודמויות וירטואליות ובעיקר דרך תקשורת באמצעות צ'טים (ChatGPT). תקשורת כזו, מייצרת אשליה, כאילו השיחה מתקיימת עם מטפלים אנושיים, היות והאפליקציה מגיבה באופן מכיל, תומך, אמפתי, משקפת רגשות שונים ואפילו מעניקה עצות מועילות. בעתיד, כנראה הלא רחוק, יהיה קרוב לוודאי, שימוש תדיר ברובוטים הנראים כבני אדם, כולל מראה חיצוני, הבעות פנים, תנוחות גוף או גווני קול. דבר שללא ספק, יגרום לבלבול רב יותר, באשר ליתרונותיו של מטפל אנושי על פני AI. כשהטכנולוגיה מתקדמת, אני מאמינה כי יש להצטרף אליה, אך עם זאת, חיוני להכיר לעומק הן את מגבלותיה והן את יתרונותיה.
אם נשרטט באופן כללי מספר יתרונות מרכזיים של ה-AI, בסוגיית הטיפול הנפשי, נוכל למשל להצביע על יכולתה לייעץ על בסיס מסד נתונים רחב ביותר, לספק אינטרפרטציות מעניינות לתופעות מנטליות מסוימות (למשל פתרון חלומות), באופן שלא היה מבייש אנשי מקצוע מנוסים. תגובותיה האמפתיות והמכילות בכל מצב ובכל זמן כלפי הפונים לעזרה ("בוודאי קשה לך מאוד בסיטואציה הזו"), יכולות להוות תמיכה רגשית לא מבוטלת, בניגוד למטפלים אנושיים שעלולים להיות לא זמינים רגשית, לעיתים חסרי סבלנות ולרגעים מתקשים להכיל את המטופל. כמו כן, למטפלים אנושיים אין אפשרות להעניק תמיכה פסיכולוגית נגישה בכל שעות היממה כמו ל-AI, בכל זמן ומקום כשנוצר מצב משברי חריף, דבר שלעיתים נדרש מאוד, בסיטואציות קריטיות מסוימות.
נקודה נוספת היא ה-AI מאפשרת גישה לתמיכה נפשית, גם למעוטי יכולת. מחקרים שנערכים בשנים האחרונות מצביעים על יעילותה של ה-AI, בטיפול ובאבחון של מצבי סכיזופרניה, דיכאון וחרדה (Zhang Spytska, 2024, 2025), טיפול בילדים על הספקטרום האוטיסטי, קשישים הסובלים מדמנציה (Grodniewicz, 2023) ועוד. עם זאת, כאמור, לטיפול ב-AI ישנן מגבלות שונות. למשל יש לזכור שלמרות תגובותיה האמפתיות של הבינה המלאכותית, התגובות הן לא אמיתיות ואין הבנה עמוקה אמיתית, לעולמו הפנימי של המטופל. כמו כן, היא אינה יכולה לקלוט מסרים לא מילוליים ובכך להבין טוב יותר את המתרחש אצל המטופל ויכולתה להגן על סודיות ופרטיות המטופל מוטלת בספק (Zhang, 2024). הבינה המלאכותית לא תוכל לזהות תהליכים אצל המטופל או סיכונים להתדרדרות במצבו (Frankfeldt, 2025) והאם למשל, קיים צורך להפנותו לטיפול מסוג אחר המתאים יותר למצבו (למשל הפניה לטיפול תרופתי במצב של התדרדרות פסיכוטית).
יתרונות וחסרונות כלליים אלה, נכונים עקרונית לרוב סוגי הטיפול הנפשי. ניתן לומר, שככל שהטיפול ב-AI, מכוון לתחום הקוגניטיבי-חשיבתי, ככל שהוא מתמקד בהכלה ותמיכה בלבד, בייעוץ, בטיפול סימפטומטי ובתחום צר וממוקד באישיותו של המטופל, כך הוא צפוי להיות קרוב יותר ביעילותו למטפל אנושי. עם זאת, ככל שהתהליך הטיפולי עוסק במטופלים כבני אדם שלמים, מורכבים, הדורשים התייחסות טיפולית לעולמות רגשיים, מורכבים לא בהכרח מודעים ובין אישיים, כך המגבלה של הטיפול דרך הבינה המלאכותית תבלוט יותר. על כן בשורות הבאות אתייחס ספציפית לחסרונות הבאים לידי ביטוי בעיקר בטיפול בעל אוריינטציה פסיכואנליטית, בטיפול הפסיכודינמי.
מגבלות ה-AI בטיפול פסיכודינמי
המפגש בין שני בני אדם, בין שני סובייקטים, הפך להיות בשלושת העשורים האחרונים, יותר ויותר מרכזי ובסיסי, בטיפול הפסיכואנליטי, לאור פריחתו של הזרם ההתייחסותי האינטרסובייקטיבי. לאור זאת, הטיפול דרך AI, בסוג כזה של תהליך, נראית כלא רלוונטית כלל, היות ומדובר בקשר עם מכונה, עם אובייקט לא עם סובייקט. התיאורטיקנים מזרם זה, מדגישים את ההשפעות ההדדיות של מטפל על המטופל, כמו גם המטופל על המטפל, השפעות חשובות שיש לחקרן ולתעלם לכיוונים המאפשרים למטופל לצמוח ולהבשיל (מיטשל, 2012) מושגים כמו השלישי האנליטי (אוגדן, 1994), המתארים תופעה של היווצרות מרחב משותף לא מודע, בין המטפל למטופל, אינה אפשרית בטיפול ע"י בינה מלאכותית. המטפל אינו עוד דמות אנונימית המעניקה אינטרפרטציות חכמות, אלא בן אדם, סובייקט, המשתתף כל כולו במפגש, רגשית ומחשבתית, דבר העשוי אפילו לכלול במצבים מסוימים חשיפה אישית ושיתוף בתכנים מעולמו האישי.
Frankfeldt (2025) בחנה את יתרונותיה וחסרונותיה של ה-AI בטיפול בעל אוריינטציה פסיכואנליטית. במאמר מרתק, הבוחן את ההבדלים בין AI, לבין מטפלת אנושית, היא מדגישה את הלקונה הבסיסית, הקיימת בטיפול ע"י בינה מלאכותית, דרך תוכנות צ'טים טיפוליות, באשר לתקשורת רגשית בדיאדה הטיפולית, תקשורת רגשית שהיא חיונית לתהליך הטיפולי היעיל במטופל. היא מציינת כי התקשורת הרגשית, נשענת על תהליכים סאב-קורטיקליים ראשוניים, שאינם מילוליים או מודעים למטופל ולעיתים אף למטפל. תהליכים כאלה מאפשרים לגעת ברבדים עמוקים בנפשו של המטופל, להבינו, באופן שלא ניתן להבין דרך שיח ורבלי, רציונאלי, מודע ועל פני השטח בלבד, כפי שניתן לקיים עם בינה מלאכותית. היא ממחישה זאת באמצעות דוגמאות שונות. אחת הדוגמאות הקליניות שהיא מציגה במאמר היא מטופל בשם חיים - יהודי חרדי שהחל לסבול מחרדות עקב התגלותה של מחלת הסרטן בגופו. תוך זמן לא ארוך, חיים החליט שהוא רוצה לסיים את הטיפול, היות וחש אשם על כך, שהוא נהנה ממרחב טיפולי, העוסק בו ובבעיותיו וזאת במקום לתמוך במשפחתו ובילדיו ובעיסוק בפרויקט חשוב בחייו: המלחמה באנטישמיות ההולכת ומתפשטת בארה"ב. Frankfeldt הציגה את קשייו בפני הבינה המלאכותית ואת רצונו לסיים את הטיפול והשוותה בין תגובותיה הטיפוליות של ה-AI, לבין התערבותה שלה כמטפלת אנושית. היא מצטטת במאמר את תגובותיה של AI ואפילו טוענת שהן עשויות להיות טובות ויעילות במצבים מסוימים. עם זאת, לדעתה הן גנריות מדי ולא יכולות לקחת בחשבון, את חיים הייחודי, עם היסטוריית חייו ותחושותיו האישיות. לעומת זאת, היא תיארה כיצד במפגש הטיפולי עמה, התרחש תהליך ביניהם, שעודד אותו לפתור את הדילמה שהיה בה ולהישאר בטיפול: כאשר דיברו שוב על האפשרות של סיום טיפול, היא הוצפה בתמונות של הפצצות בלונדון, ממלחמת העולם השנייה, תמונות שכנראה ראתה בסרט תיעודי. עקב האסוציאציה הזו היא אמרה לחיים: "כשהפצצות נופלות מי יכול לשבת בנינוחות ולחשוב על עצמו?" האמירה הזו הייתה נקודת מפנה שגרמה לחיים לרצות להמשיך את הטיפול. כנראה כי חש מובן לעומק ע"י המטפלת לגבי חווית הסכנה והדחיפות שחש לגבי שרידותו ומחויבותו העמוקה לדורות הבאים. כמו כן, נוצר מרחב שבו יכול היה לשאול את עצמו, אם מותר לו לא רק לשרוד, אלא גם לשפר את איכות חייו, להתפתח ולשגשג. Frankfeldt מציינת במאמר תופעות ותהליכים נוספים, שהבינה המלאכותית אינה יכולה להיעזר בהם לטובת המטופל, בניגוד למפגש עם מטפלים בשר ודם: רק מטפלים אנושיים יכולים לחוות דרך תהליך של הזדהות השלכתית, חומרים מנטליים המושלכים עליהם, לעבדם או לאפשר להם להבין באופן העמוק ביותר את חוויותיהם של המטופלים. רק הם יכולים לייצר אינטימיות אמיתית ביחסים הטיפוליים, לסייע למטופלים להתמודד עם גבולות ועם תסכול, לחזק את יכולת הנפרדות והאוטונומיה, לחקור תהליכים לא מודעים, לבטא תגובות ספונטניות ומפתיעות העשויות לייצר פריצות דרך, לזהות את משמעותן של תגובות סומטיות (הן אצל המטופל והן אצל המטפל), לשים לב לשתיקות ארוכות ולהבין את משמעותן. Frankfeldt מסכמת ואומרת ש:
"נראה שבשלב זה, לא משנה כמה טוב מתוכנת הצ'ט בוט ו"כמה כוונות טובות" יש לו, הוא אינו יכול לתפוס את העומק הרגשי, המנעד והעדינות הכרוכים בעבודה אנליטית פורייה. המורכבות והעושר של האינטראקציה האנושית הם יופייה של עבודת הריפוי הזו."
על טיפול בממד היחסים הבין אישיים בחייו של הזולת
בלאט (2008) רואה את הנפש כמאורגנת סביב שני ממדים מרכזיים: העצמי ומערכת היחסים עם הזולת. בספרי The Psychoanalysis through the -Lens of Narcissism (2025) הצבעתי על התמקדות יתר של התיאוריה והפרקטיקה הפסיכואנליטית בעצמי, וזאת על חשבון מתן הכרה לחשיבותן של מערכות יחסים מציאותיות בחייו של המטופל, גם כשאינן פונקציונאליות או מספקות בהכרח צורך כזה או אחר (שיקוף, סיפוק צרכים פיזיים, תמיכה בערך העצמי ועוד). עיסוק מוגזם בעצמי של המטופל, בעולמו הסובייקטיבי, ביחסי מטפל מטופל וכדומה, עלול לעודד השתקעות נרקיסיסטית של המטופל בעצמו, על חשבון מעורבות קהילתית, תחושת ערבות הדדית כלפי הסובבים אותו, עיסוק במשאלות לגבי מערכות יחסים, היכולת להנות מקשרים הדדיים קרובים ורחוקים ועוד. מעורבות חיובית במערכות יחסים עם האנשים הסובבים אותנו חיונית לרווחה הנפשית, ומצויה בלב הארגון הנפשי של כל אדם ואדם. מיטשל (2009) כתב את הדברים הבאים בהקשר להיותנו יצורים חברתיים, כך אנו בנויים, כמו בעלי חיים רבים:
"באיזה מובן מחפשת הדבורה דבורה אחרת? באיזה מובן מחפשים השועל או הזברה חברים אחרים בלהקה או בעדר שלהם? נדמה כי יהיה זה בעייתי ובלתי סביר להתייחס לעדריות זו, או לחיפוש אובייקט זה, כאל ביטוי של צורך מובחן כרעב או כמין, המגיח מעת לעת כאשר הדבורה היחידה, השועל או הזברה מרגישים בודדים וזקוקים לחברים אחרים מסוגם לשם סיפוק. בעלי חיים רבים הם, מעצם טבעם, יצורים חברתיים אשר יכולים להתקיים כיצורים נורמליים של המין המסוים שאליו הם משתייכים רק כחלק מקבוצה". ע. 148.
- פרסומת -
לא במקרה, אנו מצוידים באופן טבעי, ביכולת לחוש אמפתיה וקרבה לאנשים סביבנו. ניתן למשל לראות במישור הנוירו-ביולוגי, את תופעת נוירוני המראה. תאים אלה מופעלים במוח, כאשר הזולת עושה פעולה מסוימת, באופן זהה להיותם מופעלים כאשר האדם עצמו עושה את אותה פעולה. הורמון האוקסיטוצין המופרש לגוף באינטראקציות חברתיות או ביחסים קרובים מגוונים, מתאר אף הוא את נטייתנו הביולוגית להתחבר לזולת. Bowles למשל, מצא כי שיתוף פעולה בין פרטים בקבוצות פרימיטיביות של בני אדם, הן חיוניות ותומכות בהשרדותם (Bowles, 2006). על כן, הדבר מסביר מדוע תיאוריית האבולוציה שהדגישה את הברירה הטבעית, עוברת שינוי תפיסתי באשר לתכונות הקבוצתיות החיוביות, כתכונות המאפשרות הישרדות ולא בהכרח תכונותיו הטובות של האינדיבידואל (בלאט, 2008).
תחושת הסולידריות האנושית, הפתיחות האלטרואיזם והאכפתיות כלפי אחרים, מובנית במי שאנחנו כבני אדם. לא מדובר בתופעה הגנתית, או תוצאה של פשרה שאנשים נאלצים לעשות, בין צרכיהם האגואיסטיים לאלה של האחרים, כפי שהתיאוריה הפסיכואנליטית האמינה בעבר, אלא בתכונה פנימית בלתי נפרדת ומרכזית (קוגן, 2022). תופעת ההתקשרות אף היא, מצביעה על הדבק המקשר בינינו לבין האחר ועל כך שמדובר בתופעה מרכזית המארגנת את הנפש האנושית (בולבי, 2016). ניכור חברתי, תחושת בדידות, אובדן אדם אהוב, הן תחושות בסיסיות קשות המייצרות סבל אנושי רב. כאשר אדם לא חש צורך, ביחסים עם זולת מציאותי, הדבר מצביע לדעתי, על תהליכים הגנתיים אל מול איום בסיסי, הקיים מבחינתו במעורבות ביחסים קרובים. Symington (2018) למשל, מספר על אדם, הבוחר בחירה פתולוגית (נרקיסיסטית סכיזואידית), להישאר בסוג של גן עדן שבו מסופקים לו כל צרכיו, על חשבון יצירת חיים אמיתיים עם זולת מציאותי: בחור צעיר בשם קסיוס, אובד במדבריות ומוצא את דרכו בנווה מדבר, בו הוא מוצא שפע של מזון, משקה ונימפות המספקות לו את כל צרכיו. מנגנות בפניו, מקריאות לו סיפורים מעניינים ואף מספקות את צרכיו המיניים. באחד הימים, הוא פוגש אישה אמיתית בשם מרים, החותרת בסירה ומציעה לו לבוא עמה לעבר הנהר השני, להקים בית, משפחה וילדים. התנאי היחיד שהיא מציבה בפניו: לא תהיה לו אפשרות לחזור לגן העדן, בו הוא חי. קסיוס מחליט שלא להסתכן ובעצם לא להצטרף לחיים האמיתיים. כאשר הוא מתחרט על כך, הוא מגלה שמאוחר מידי, כי מרים נישאה לאחר ויש להם ילד משותף.
בחירה זו, להפנות עורף ליחסים מציאותיים ואמיתיים על מגבלותיהם, מאפיינת צעירים רבים היום, הנסוגים לתוך יחסים וירטואליים, בדרכים שונות, כפי שמתוארים באופן מרתק בספרה של Turkle "לבד ביחד" (2011), החוקרת את השפעת הטכנולוגיה העכשווית על זהותנו כבני אדם. בצד יתרונותיו הרבים של המרחב הווירטואלי, שאותם היא מציינת, עלולות להיות למרחב זה, השפעות הרסניות על האופן בו אנו רואים את עצמנו, את הזולת ובכלל על האופן בו אנו תופסים קשרים אנושיים. פט, גבר הנשוי לאשה עם שני ילדים, יצר לעצמו עולם וירטואלי, בו הוא חי כדמות וירטואלית, בעלת תכונות מסוימות שונות, מדמותו המציאותית. במרחב וירטואלי זה, הוא נשוי לדמות אחרת, איתה הוא מנהל חיים שלמים, נוספים ומורכבים וכל זאת, בצד חייו הרגילים והשגרתיים עם אשתו וילדיו המציאותיים. הוא רואה את צורת החיים הזו, כחיובית וכמעשירה את חייו. דוגמאות רבות נוספות מאכלסות את ספרה. למשל, היא מתארת רובוטים שונים המשמשים כחיות מחמד חברתיות, או כאלה הנראים בדמות של בני אדם, המצליחים לייצר קשרים אמוציונאליים ממשיים עם ילדים ומבוגרים. Turkle מצביעה ובצדק רב, על הסיכונים שעלולים להיות בהתמכרות יתר, למערכות יחסים וירטואליות. למשל קושי להתמודד עם תסכולים או עם תהליכים ממושכים בתוך יחסים (כשמישהו ברשתות החברתיות או במרחבים אחרים וירטואליים מתסכל אותנו, אנחנו פשוט לוחצים על כפתור "next"). יחסים עם דמויות וירטואליות, רובוטים או כל צורה אחרת של בינה מלאכותית, מעולם לא יהיו כמו עם בני אדם, היכולים להבין אותנו באמת לעומק (הם רק יכולים להיות שחקנים מעולים ולשחק ב"כאילו"). Turkle שואלת, איך למשל בינה מלאכותית, תוכל להבין את המשמעות של לחיות בגוף ביולוגי, להתמודד עם סופיות החיים, או להתמודד עם מצבים של תחושות אמביוולנטיות כשהילדים עוזבים את הבית. היא מצטטת בספרה מחקר שממצאיו הראו על ירידה הדרגתית, אך דרמטית, בעשורים האחרונים, בהתעניינותם של סטודנטים, ביחסים בין אישיים עם אחרים. מדובר למעשה בתהליך העלול לפגוע ברקמה האנושית המחברת בינינו ומהווה מצע נפשי למי שאנחנו. ניתן לראות תהליך כזה, כשייך למגמה הכוללת של התרבות הנרקיסיסטית, המעודדת אנשים לעיסוק התחפרות בעצמי, על חשבון מעורבות אמיתית ביחסים בין אישיים.
על בסיס דברים אלה, אני מאמינה, כי בצד התמקדות במטופל עצמו ובתהליכים העוסקים בעולמו הפנימי, המאפשרים לעצמי שלו לצמוח ולהתפתח (למשל חיבור לתכנים לא מודעים, מיתון של קונפליקטים, טיפוח היצירתיות והעושר המנטלי בעולמו הסובייקטיבי), צריכה להיות מופנית, תשומת לב טיפולית משמעותית, למתרחש בחייו, בתחום היחסים הבין אישיים, עם בני זוג, חברים, אחיות ואחים ולא רק בהקשר ליחסים מוקדמים עם ההורים (Wachtel, 2009). אני מסכימה לגמרי, כי גם כשאין התייחסות ממשית ישירה ליחסיו עם הסובבים אותו, הקשר הטיפולי המיטיב וחיזוק העצמי, עשויים לשפר באופן משמעותי את יכולותיו ליצור ולתחזק מערכות יחסים טובות ומיטיבות. עם זאת, לדעתי אין בכך די. אני מאמינה שתהליכים טיפוליים המתמקדים יתר על המידה בעולמו הפנימי-סובייקטיבי של המטופל ובקשר מטפל-מטופל, מגמה הקיימת בטיפול הפסיכואנליטי, ללא מתן דגש מספיק למתרחש במערכות יחסים מציאותיות בחייו עם האנשים הסובבים אותו, עלולים לייצר כאמור נסיגה מוגזמת לתוך העצמי, בועתיות ממאירה (Afek, 2025), הפוגעת באיזון בין שני הממדים, בין ממד העצמי לבין ממד היחסים (Blatt, 2008).
קשה לי להאמין, שהכלים שיש ואפילו כאלה שיהיו בעתיד ל-AI, בטיפול נפשי, יאפשרו לה לנוע באופן גמיש בין שני הממדים על פי הצורך. כמו כן, טיפול בממד היחסים הבין אישיים בחייו של המטופל, דורש לא רק יכולות קוגניטיביות, אלא גם יכולות רגשיות אינטואיטיביות המבוססות במידה לא מעטה על חוויותינו כבני אדם. זיהוי דפוסים עיקשים והתהליכים המעגליים המחזקים דפוסים אלה (Wachtel, 2009), זיהוי נטייה הימנעותית באשר ליחסים קרובים ועידוד להתמודד עם יחסים אלה, יחס מעריך ומתפעל אמיתי, לנוכח תכונות אנושיות מרגשות, כמו יכולת נתינה לזולת גם כשאינו בהכרח בן משפחה קרוב (קוגן, 2022), עימות עם האחרות של הזולת (הורה, ילד, חבר, בן או בת זוג) והקושי של המטופל להתמודד איתה, זיהוי כמיהה מוכחשת לדמות ספציפית בחייו, זיהוי ביטוי בפעולה כאשר עולה חרדת נטישה (בעת קונפליקט זוגי, נטייה ליצירת יחסים מקבילים) ועוד. מדובר בעולם אנושי מורכב ביותר, שלא ניתן לחיקוי, דרך AI, שתהיה מתוחכמת ככל שתהיה.
סיכום
ה-AI, תסייע ללא ספק בעתיד, באופן משמעותי, בתחום בריאות הנפש - הן כמטפלת ספציפית לתמיכה רגשית ולבעיות ממוקדות והן ככלי נוסף, בעת הצורך, בטיפול הנערך ע"י מטפלים אנושיים. עם זאת, קיימת חשיבות ממעלה ראשונה, להכיר בצד היתרונות, גם את מגבלותיה. במאמר זה, הדגשתי את מגבלותיה בעיקר בתחום הטיפול הדינמי-מעמיק, היות וטיפול כזה, העוסק באישיות הכוללת של המטופל, נוגע ברבדים עמוקים בנפשו של המטופל, באופן שיכול להתאפשר רק במפגש טיפולי עם מטפל אנושי. לא משנה עד כמה ה-AI, תהווה תחליף פונקציונאלי לזולת בסיטואציות כאלה ואחרות, היא לא תוכל להציע את החיבור והחיווט הזה, בין אנשים, שמובנה במי שאנחנו, בני האדם.
מקורות
אוגדן, ת. ה. (1994). האנליטי השלישי: השלכותיו על תאוריה וטכניקה פסיכואנליטית. בתוך ש. מיטשל ול. אהרון (עורכים), פסיכואנליזה התייחסותית: צמיחתה של מסורת (א. צוקר, תרגום; עמ' 57–81). הוצאת אוניברסיטת תל אביב. נדפס 2013
מיטשל, ס.א. (2009) התייחסותיות. היקשרות לאינטרסובייקטיביות. תולעת ספרים
מיטשל, ס. א., & ארון, ל. (עורכים). (2012). פסיכואנליזה התייחסותית: צמיחתה של מסורת. תולעת ספרים.
בולבי, ג'. (2016). בסיס בטוח: היקשרות ובריאות התפתחותית. עם עובד.
קוגן-מטלון, ק. (2022). כוחה המרפא של הסולידריות: מסע פילוסופי, ספרותי ופסיכואנליטי. כרמל.
Afek, O. (2025). Psychoanalysis Through the Lens of Narcissism. Taylor & Francis.
Blatt, S. J. (2008). Polarities of experience. Washington, DC: American Psychological Association.
Bowles, S. (2006). Group competition, reproductive leveling, and the evolution of human altruism. Science, 314(5805), 1569-1572
Frankfeldt, V. (2025, March 29). Beyond the algorithm to Emotional Communication: Why AI lacks the heart of psychoanalysis. Psychoanalysis, Self and Context
Grodniewicz, J. P., & Hohol, M. (2023). Waiting for a digital therapist: three challenges on the path to psychotherapy delivered by artificial intelligence. Frontiers in Psychiatry, 14, 1190084.
Spytska, L. (2025). The use of artificial intelligence in psychotherapy: development of intelligent therapeutic systems. BMC psychology, 13(1), 175.
Symington, N. (2018). Narcissism: A new theory. Routledge.
Turkle, S. (2011). Alone together: Why we expect more from technology and less from each other. Basic Books
Wachtel, P. L. (2009). Knowing oneself from the inside out: The "inner" and "outer" worlds and their link through action. Psychoanalytic Psychology, 26(2), 158–170.
Zhang, Z., & Wang, J. (2024). Can AI replace psychotherapists? Exploring the future of mental health care. Frontiers in Psychiatry, 15, 1444382.
