מכון טמיר 2020
מכון טמיר 2020

מאמרים של מכון טמיר

רגישות יתר לקרינה - מה זה אומר?

רגישות יתר לקרינה היא סוגיה רפואית לא מפוענחת. בעקבות הסדרה של רשת HBO, צ׳רונביל, מציג מאמר זה את המחקרים לגבי השפעת קרינה אלחוטית על הגוף והנפש. קראו:
תאריך פרסום: 18/6/2019

רגישות לקרינה סלולרית  - קרינה אלקטרומגנטית

רגישות לקרינה אלקטרומגנטית

אנחנו חיים בעידן של שפע וקדמה, המותחים את הגבולות בכל תחום ומגדירים מחדש סוגיות של יחסים, זמן ומרחב – באופן מוחשי וסימלי כאחד. להגדרה מחדש זו יתרונות רבים ביניהם הנעה וקידום של תהליכים כלכליים, מגוון רב של אפשרויות, וכן נגישות רבה יותר לתרבויות, למוצרים, לרעיונות וכדומה. לצד אלו, נדמה שאנחנו משלמים מחירים כבדים לא מעטים – תרבות של בזבוז, פגיעה אקולוגית, איבוד הקשר והקשב לעצמנו, בדידות, ניכור, הצפה חושית ורגשית ועוד. 

נדמה ש"מגדל בבל" שניסינו ליצור באמצעות היכולת האינטליגנטית האנושית שלנו באה בעוכרינו, היות ואולי קצב הבנייה לא מותאם ליכולת האנושית לעכל, גם כאן, הן פיזית והן נפשית. נוכל למנות רבות ממחירים אלו, אך במאמר זה נרצה לשים את הזרקור ולהעמיק את המבט על תופעה חדשה, יחסית, המכונה רגישות לקרינה או רגישות אלקטרומגנטית. לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), רגישות אלקטרומגנטית (Electromagnetic Hypersensitivity – EHS) , מתבטאת במגוון של תסמינים, המשתנים מאדם לאדם, באופי ובעוצמה, שהם מייחסים לחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית (EMF).  קרינה זו משמעותה, קרינה שאינה מייננת את האטומים של החומר דרכו היא עוברת, והיא מצויה בכל מרחבי חיינו בעולם של היום, כגון קרינת הרדיו- (סלולר וציוד אלחוטי, רשת הויי פי, מיקרוגל) , שדה חשמלי בתדר נמוך, מכמ"ים צבאיים ועוד.

בין התסמינים המיוחסים לרגישות לקרינה אלקטרומגנטית נכללים – כאבי ראש, כאבי מפרקים, הפרעות שינה, בעיות זיכרון, קשיים בריכוז, עייפות כרונית, בעיות עור, צלצולים באוזניים, סחרחורות, קשיי נשימה, בעיות שיווי משקל, הפרעות בקצב הלב, מתח שרירים, אובדן הכרה, דימומים ועוד. תסמינים אלו נעים על מנעד שבין הפרעה קלה לתפקוד לבין פגיעה חמורה המגבילה המשך תפקוד רגיל, ומאלץ שינוי גמור באורח החיים.

בעוד שארגון הבריאות העולמי, וכן גופים שונים בעולם אינם מכחישים את הסבל הנגרם לנפגעים, ההכרה הינה חלקית היות וההכרה בגורמים מאחורי הופעת התסמינים שנויה במחלוקת, ובמקרים רבים מיוחסת לדיכאון ולחרדות והטיפול המוצע הוא טיפול במשככי כאבים ותרופות פסיכיאטריות המטפלות בדיכאון וחרדה. אולם, הנפגעים מעידים כי טיפול זה אינו יעיל וכי צמצום החשיפה לקרינה אלקטרומגנטית מלאכותית הוא המענה היחידי לסבלם. המשמעות היא צמצום המגע עם יתר העולם. מה גם, שברמה הפרקטית, בעולמנו היום, קשה למצוא מקומות בהם הקרינה נמוכה, או לייצר סביבה מוגנת. 

אני מדברת עם גל וייס, פסיכולוגית חברתית, חוקרת התנהגות, מומחית לטיפול בהתמכרויות ולייעוץ אסטרטגי,  ונפגעת קרינה בעצמה מזה שש שנים. היא מסבירה לי שבמובן הפרקטי אפשר לומר שרגישות זו פועלת כמו "אלרגיה", במובן המגביל שלה, אך לא פועלת באותו אופן ברמה הפיזיולוגית. היום קיימת מודעות רבה לאלרגיות ורגישויות מזון שונות בחברה, אך לא כך הדבר בכל הנוגע לרגישות לקרינה אלקטרומגנטית מלאכותית. לדבריה, ההתייחסות כיום לקרינה אלקטרומגנטית מבחינת תקני בטיחות, הינה פיזיקלית ואילו הגוף האנושי ביולוגי, ופער זה, עשוי להסביר את אי ההבנה של ההשפעה האיטית, המתמשכת והמצטברת של קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת, על גוף האדם. ניתן לומר, לדבריה, שהאבולוציה לא הכינה את תאי גופינו לסוג זה של קדמה טכנולוגית. 

אחת הבעיות החמורות לטענתה, המגיעות בעקבות התסמינים הפיזיים הקשים ומגבלות התפקוד, היא הבדידות והניכור. היא מתארת לי את מהלך ההתמודדות עם התופעה – בהתחלה מאוד קשה לרוב האנשים להבין ולזהות את מקור הסבל שהם מתחילים להרגיש, שהולך ומחמיר עם הזמן. כיום ישנו חוסר ידע, הבנה והכרה מקצועי בעולם הרפואה והטיפול, מה שמוביל לתהליכים ארוכים של בדיקות, שימוש במשככי כאבים ותרופות פסיכיאטריות, שלא מקלים על הכאבים והתסמינים הרבים. תהליכים מייגעים אלו אף מחמירים את הכאבים הפיזיים  ועלולים ליצור  התמודדות נפשית לא פשוטה בלשון המעטה. לאחר מכן, כשכבר יש זיהוי של מקור התסמינים, עצמי ברובו כרגע, הנפגעים זוכים לא פעם ללעג, לביטול מוחלט של החוויה הקשה, ולהעדר מענה ברמה רפואית, נפשית, חברתית, תעסוקתית וכלכלית. הכאבים הפיזיים ויתר התסמינים מקשים על התפקוד, ואלו מלווים לעיתים בחוסר קבלה והבנה מצד אנשי מקצוע, מקומות עבודה ולימודים ואף העדר תמיכה בקרב מעגלי משפחה וחברה. התוצאה, היא מעידה, עלולה להיות ניכור כואב מנשוא. 

היא מוסיפה כי העדר המודעות וההכרה, האישית והמקצועית, מתבטאת גם בכך שהמחקר בתחום זה נמצא בחיתוליו ונעשה בצורה שגויה מתוך אי הבנה של מנגנון הרגישות, כשבמקביל ישנה התעלמות מממצאים שעלו במחקרים, דוגמת מחקרו של פרופסור דומיניק בלפום מ- 2015 (*). פרופסור בלפום איתר סמנים ביולוגיים (ביומרקרים) אובייקטיביים לתסמונת הרגישות לקרינה אלקטרומגנטית.  כמו כן, היא מספרת על מחקר נוסף בו נראתה עדות לרגישות לקרינה אלקטרומגנטית בהדמיות מוחיות פונקציונליות   *** fMRI

לצד זאת, היא מדגישה כי עדיין רבים ממשיכים לצטט מחקרים שגויים ששללו את התסמונת, ללא הבנה כי ביצוע המחקרים היה בעייתי בשל שימוש בפרוצדורות ניסוי לא מתאימות, מתוך אי הבנה של מהות התסמונת, של הציוד ושל הפרוטוקול הנדרש לבדיקת התסמונת החדשה. כדוגמא, היא מביאה את מחקרו של ד"ר רובין, בו הנסיין, פסיכיאטר בהכשרתו, וללא הבנה טכנית מספקת, לא ידע שהציוד בו נעשה שימוש במחקר גרם לקרינה גם במצבים בהם הוא חשב כי אין קרינה. ***  

היא מציינת שקושי משמעותי נוסף הוא כלכלי, הקושי לעבוד לצד העדר ההכרה והעדר הסיוע משמעו – שאנשים, בייחוד כאלו שתפקודם נפגע מאוד, מדרדרים לא פעם לחרפת רעב ולהעדר מקום מגורים. מדבריה נראה כי כאב פיזי עצום, בדידות, ומצוקה כלכלית ובעקבותיהם גם התמודדות נפשית יוצרים כדור שלג, היא מספרת על אובדנות בעולם בקרב נפגעי קרינה על רקע זה.  בארץ היא מתארת לי קהילה חזקה ומגובשת, שהיא עצמה חברה בה, שמתאמצת להחזיק את חבריה באומץ, להיאבק על כל אחד ואחת, ולא לתת לאיש ליפול. נראה לי בעקבות השיחה איתה כי במקרה הזה נחמת רבים היא נחמה של חוכמה, נחמה בודדה, אך שיש בכוחה להציל חיים. 

כיום ישנן, לא מעט תופעות נוספות שהמדע והרפואה הקונבנציונאלית מתקשה להגדיר, להסביר, לתת מענה – ביניהן מיגרנות, תסמונת התשישות הכרונית, תסמונת המעי הרגיז, פיברומיאלגיה ועוד, אך נראה שהמכנה המשותף, שהכרחי לסובלים מתופעות אלו, מעבר למניעת חשיפה למפגעים הסביבתיים, הוא צורך בהאטת הקצב, בחזרה לתנאים בסיסיים, טבעיים ופשוטים יותר, בהקשבה מכבדת לגוף ולקצב פעימות הלב האינדיבידואליות כדי לאפשר ריפוי. ואולי מה שנוכל לעשות, כמטפלים וכבני אדם, זה להגביר את הרגישות שלנו להבין ולכבד גם דברים שאנחנו לא מצליחים להבין.


 

 

לקריאה נוספת


* Belpomme, D., Campagnac, C., & Irigaray, P. (2015). Reliable disease biomarkers characterizing and identifying electrohypersensitivity and multiple chemical sensitivity as two etiopathogenic aspects of a unique pathological disorder. Reviews on environmental health30(4), 251-271.

 

https://www.who.int/peh-emf/publications/facts/fs296/en/

 (**)

http://www.norad4u.co.il/ehs-h/ehs-studies-h#TOC-fMRI-

 (***)

http://www.norad4u.co.il/ehs-h/ehs-studies-h#TOC--5

http://www.norad4u.co.il/knowledge-h/emf-studies-list

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/m/pubmed/26372109

https://norad4uh.blogspot.com/2016/09/blog-post.html

 

 

 

כתיבה ועריכה: קרין אמיתי, עו״ס קלינית - מכון טמיר

 

תודה מיוחדת לגל וייס, על הראיון למאמר. 

תגובות

הוספת תגובה

Maya ElhalalMaya Elhalal24/7/2019

. The revision of the article is much appreciated . Maya

דורית סגלדורית סגל24/7/2019

. תודה על סקירה מרתקת! אין ספק שהעולם הזה מתקדם בקצב הרבה יותר מידי מהיר בעבורנו בני האנוש. אולי הטכנולוגיה בסוף תציל אותנו גם מהקרינה ומעצמנו.

gal weissgal weiss24/7/2019

. כדאי לציין כי התוכן שונה בעקבות התגובות לפוסט הקודם, שהיה מלא בשגיאות. תודה על לימוד של נודא מורכב ועל התיקון

gal weissgal weiss8/7/2019

. פרופ' סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות מ- 2019, הינה מומחית לחקר קרינה, אפידמיולוגיה וסרטן ..
בראיון על מחקר ה- NTP הגדול לאחר הפרסום הראשוני ב- 2016
.
מחקר NTP היה מחקר עצום וארוך, שנערך בשירותי הבריאות האמריקאיים, בגוף ממשלתי ( The National Institute of Environmental Health Sciences (NIEHS השייך ל- FDA).
ממצאיו פורסמו לפני גמר ניתוח הממצאים.
הסיבה לפרסום המוקדם נבע מתדהמת החוקרים, שלא ציפו למצוא השפעות מזיקות לקרינה הסלולרית הבלתי מיננת.
התוצאות החד-משמעיות כבר בניתוח הראשוני, גרמו להם לצאת לציבור ולהזהיר במסיבת עיתונאים ובפרסומים רבים, עקב הזעזוע ותחושת האחריות לבריאות הציבור.
.
ציטוטים מדברי פרופ' סדצקי בראיון טלוויזיוני (בקישור)
".. מחקר מאד מאד גדול, מחקר שעבדו הרבה מאד שנים כדי לוודא שהוא יהיה מחקר נכון, שלא יהיה בו אפקט חימום, .. שיבדוק באמת את הקרינה ולכן, זה מחקר שהתוצאות שלו מאד חשובות"
".. עד היום היה מחקר מאד גדול בבני אדם, מחקר האינטרפרון שאמנם בוצע לפני לא מעט שנים, הוא הסתיים בשנת 2005. התוצאות שלו הראו חשד להשפעה מסרטנת, השפעה על גידולי סרטן וגידולים בעצב השמע,.. והמחקר הגדול והטוב שנעשה כעת אישר את ממצאיו והראה השפעות לאותם גידולים בעכברי מעבדה. .. כעת ברור שהטלפונים הסלולריים יודעים לסרטן"
"אם באמת התלבטנו, אנחנו נמצאים היום בהנחת עבודה שאכן הטלפונים הסלולריים יודעים לסרטן.. כעת צריך לחשוב מה עושים מבחינת רגולציה, מבחינת תקינה, מה עושים בבתי ספר"
"בינתיים אני יכולה להגיד לאנשים תרחיקו את הסלולרי.. הטלפון מסרטן"
"הקרינה מזיקה"
"תרחיקו את הילדים, שהם אוכלוסייה רגישה להתפתחות סרטן"
.
.
וכמה מילים על מחקר NTP
במחקר זה נמצאה עלייה בתחלואה, תנאים קדם מסרטנים, ראיות לשברים בדנ"א בחולדות ובעכברים שנחשפו לקרינה מטלפונים סלולריים.
.
בתחילת 2018 פורסמה הטיוטה הסופית והמחקר בוקר ע"י וועדת מומחים חיצונית. בנובמבר 2018 פורסם המחקר הסופי.
בעקבות חוות הדעת של ועדת המומחים החיצונית, הוחמרה הגדרת הממצאים. לדוגמא, הגדרת הממצאים שהקרינה הסלולרית גורמת לסרטנים באזור הלב כ"ראיה ודאית" CLEAR EVIDENCE.
.
תוצאות המחקר שינו את הגדרת הסיכון של קרינת רדיו ושל השימוש בסלולרי.
תוצאות המחקר חשפו כי בקבוצות שנחשפו לקרינה סלולרית:
- ראיות ודאיות לסרטני לב בחולדות
- ראיות לקיום סרטני ראש ויותר סימנים מקדימים לסרטנים
- יותר נזק לדנ"א
- משקל וולדות קטנים יותר
.
זה המחקר הממשלתי הראשון שהראה ראיות לנזקים ביולוגיים של קרינת רדיו, ברמות קרינה שתוכננו כדי לא לגרום לחימום.
ממצאי המחקר מבטלים את התפיסה השגויה כי הנזק היחיד של קרינת רדיו הוא חימום.
.
החוקרים הצהירו כי המחקרים הבאים יתרכזו בתאי חשיפה קטנים של טכנולוגיות חדשות, כדוגמת WIFI, 4G, 3G, ובבדיקות שניתן לבצע גם לאחר חשיפה קצרה יחסית (חודשים ולא שנים), כמו בדיקת שברים בדנ"א לאחר חשיפה לקרינה סלולרית.
.
https://www.youtub...Nw-EU

gal weissgal weiss24/6/2019

. כתבה מעולה של יערה ארגוב באפוק טיימס
https://www.epocht...16449
.
בפוסט זה העליתי ציור של ילד בן 10 שהוא רגיש לקרינה וכתבתי עליו כמה מילים
https://www.facebo...eater
.
בפוסט זה התייחסתי למספר ילדים רגישים לקרינה
https://www.facebo...eater
.
ילדים אינם יודעים על קרינה, אינם מושפעים מאפקט נוסבו, אין זו סוגייה פסיכולוגית אלא רפואית. ותודה שתיקנתם.
ההתמודדות הפסיכולוגית מגיעה לאחר הפגיעה הפיזית (טראומה לימבית) והסבל הפיזי הקיצוני, מתוך צורך להתגבר על נכות תפקודית קשה ובידוד, בעולם שכולו מאד מוקרן כיום. תגובת הנפש היא התוצאה, הנפש אמורה להתמודד עם סבל שקשה לתאר, שנוחת כגזירת גורל לא ברורה ולא מוכרת למטפלים ולעולם הרפואה בארץ (במדינות מסוימות מתחילה הכרה מסוימת), ואין לאן לברוח. התמודדות פסיכולוגית היא השלב השני, התוצאה לא הגורם לנכות תפקודית זו. הגורם הוא הסביבה ולא הנפש. בסביבה נטולת קרינה כולנו בריאים ושמחים.

מיה אלחללמיה אלחלל24/6/2019

. רגישות יתר לקרינה היא תופעה פזיולוגית. הכתבה גם לאחר עריכתה מציגה אותה ללא ביסוס כ״סוגיה פסיכולוגית לא מפוענחת״. רגישות יתר לקרינה היא תופעה פסיכולוגית לא מפוענחת באותה מידה שסרטן הוא סוגיה פסיכולוגית לא מפוענחת. אני מבקשת להסיר את האמירה הזו או את הכתבה כולה עד שתוכלו לתמוך בצורה מספקת באמירה. עד אז, היא עלולה לגרום לטעות ועיכוב באבחון ופגיעה בבריאות הסובלים מנזקי קרינה.

עינתעינת24/6/2019

. משום מה זה נכנס באמצע.. אבל זה דף מלא מחקרים.. כדאי לקרוא את כולו
http://www.norad4u...OC--1

gal weissgal weiss24/6/2019

. לבקשתכם, הנה כמה קישורים לגבי מחקרים על רגישות לקרינה:
.
- מאתר "ללא קרינה בשבילך"
http://www.norad4u...OC--1
.
ועוד..
https://www.ncbi.n...fIkRU
.
על בעייתיות הרגישות לקרינה בהתייחסות הרפואית
https://www.ncbi.n...iH65o
.
ביומרקרים אוביקטיביים שפרסם פרופ' דומיניק בלפום לרגישות לקרינה (ולכימיקלים) ב- 2015
https://www.ncbi.n...B1JjA
.
ויש עוד .. אם תרצו

ענת ברענת בר24/6/2019

. שלום רב,
המאמר המוצג בעייתי. התיוג וההכללה של רגישות לקרינה כבעייה פסיכולוגית חוטא לאמת מבחינה עובדתית.
אבקש שיוסר.

ענת בר, פסיכותרפיסטית

שרה קלשרה קל24/6/2019

. כדאי שתסירו מיד מאמר זה המצביע על בורות-ומסכן חיי אדם!! לידיעתכם רגישות לקרינה מוכרת כנכות לכל דבר ועניין במספר מדינות באירופה. זאת בורות לשמה אנא הסירו זאת בהקדם!!!

gal weissgal weiss24/6/2019

. הודעה ממיה אלחלל:
שלום איתן,
אני מבקשת שתיצור איתי קשר באופן דחוף לגבי מאמר שפירסמת לגבי פוביה מקרינה.
אני פונה אליך בערוץ הזה לבקש ממך להסיר את המאמר מהרשת באופן מידי. הוא מציג מידע שגוי שעלול לפגוע בבריאות הציבור ולעכב אבחנה נכונה ונקיטת אמצעים לצמצןם חשיפה לקרינה. אתה לא ער לנזק שנגרם כשבעיה פיזיולוגית מתוייגת כפסיכולוגית.
כשאמירות כאלה מופיעות במנוע חיפוש הן גורמות נזק רב לנפגעים ולקרוביהם והתנצלותך בתגובות אינה מספקת.
אני זמינה לדבר על הנושא
בברכה
מיה אלחלל
.
מיה שוחחה עם נציגי המכון וממתינה לשיחה מאיתן טמיר היום

איתן טמיראיתן טמיר24/6/2019

. תודה רבה גל.

gal weissgal weiss24/6/2019

. תודה על תגובתך, איתן.
אתה מוזמן לפנות ולבקש מידע נוסף - יש סימוכין רבים.
דר' יעל שטיין מהדסה עין כרם ופעילים נוספים בתחום הרגישות לקרינה מתכננים יחד מחקרים שונים, גם בתחום ההתמודדות הפסיכולוגית ונשמח לשותפים שברצונם להעמיק הבנה.
יש בקהילת הרגישים לקרינה, רבים טובים, מקצועיים מאד, ובעלי הבנה מעמיקה, שנפגעו מהקרינה והפכו לפעילים (אם כי הרוב אנונימיים בגלל הלעג החברתי וההתנכלויות במקומות עבודה, הקשיים עם מערכות רפואה וטיפול). וכולנו נשמח לסייע בהעמקת הידע, במחקר, בהעלאת מודעות לנושא המורכב ובקידום טיפול יעיל לסובלים.
אתה מוזמן לקבוצות רגישות לקרינה לקהל הרחב בפייסבוק:
- רגישות לקרינה ישראל - הקבוצה הפתוחה
- ללא קרינה בשבילך
(יש עוד בארץ, ויש עוד הרבה בעולם)
.
אנחנו שם לכל שאלה.

איתן טמיראיתן טמיר23/6/2019

. הי חברות וחברים,
תודה על התגובות מאירות העיניים וסליחה על חלקיות הסקירה.
החלטתי להקדיש לכך זמן, לעיין בהקדם האפשרי חומרים שהצעתם וחומרים אחרים ולהתעדכן, גם אישית, וגם עבור רבים במקצוע שלי.
התנצלות מיוחדת למי שחווה/תה פגיעה אישית.
איתן


מני בן אריהמני בן אריה23/6/2019

. תוכן המאמר מפתיע אותי . כמי שרגיש לקרינה 5 שנים, ומחוסר ברירה נאלצתי ללמוד את נושא הקרינה והרגישות לקרינה, אני מצטער להעיר כמה הערות: 1. אתם מערבים קרינה מייננת ובלתי מייננת, וכדאי להתייחס אליהם בנפרד, ולו בשל הצורך להיות ברור. 2. המחקרים הבודדים שהראו שכביכול רגישות לקרינה הינה דבר סובייקטיבי - נעשו תוך כשלים מובנים, וכמו כן לא נערכו ע"י בעלי מקצוע מתאימים. באם תבקשו מידע נוסף ומורחב - אעביר לכם. 3. מחקרים בלתי תלויים על נזקי קרינה בלתי מייננת ברמות שאינן גורמות לחימום - מצויים לרוב, ובאם תבקשו - אשלח לכם. 4. החוקר דומיניק בלפום הראה זה מכבר שרגישות לקרינה מלווה במרקרים ביולוגיים, שאינם תלויים בדמיונו של הסובל. באם תבקשו - אשלח לכם חומר ע"ז. 5. אני אישית מכיר עשרות רגישים לקרינהשסבלו עוד לפני שידעו שקוראים לתופעה "רגישות לקרינה", וביניהם רופאים , ואנשי אקדמיה מכל תחומי החיים. 6. מציע לכם להרחיב ולהעמיק בנושא כאוב זה, וגם, לקרוא על כך מזווית נוספת בבלוג שלי "קורא בקרינה", בקישור http://readrad.blogspot.com/

בת-ציוןבת-ציון23/6/2019

. עוד זווית ראייה:
הבעיה מתחילה מהמקצוע של הכותב. כפסיכולוג, הוא מפרש דברים לפי התחום שלו, וכל תופעה יכולה להיראות לו פוביה, במיוחד אם אין לו מושג ירוק בנושא, שזה
בדיוק נראה המצב. על זה ג'יימס רובין בנה קריירה שלמה במימון החברות הסלולריות בבריטניה, ובגלל שהוא פסיכולוג והמנחה שלו לדוקטורט היה פסיכיאטר, הם מפרשים
את השפעות הקרינה בתור פוביה. במיוחד עזר לזה שהם לא השתמשו בשום בדיקה רפואית עם פרמטרים, עם ביו מרקרים כמו פרופ' דומיניק בלפום. זה ההבדל הקריטי
בין מחקרי פרובוקציה כמו שרובין עשה ואחרים- ועליהם מסתמכים בתקשורת כדי לטעון שהרגישים לא מבדילים בין מתי שהם חשופים ומתי שלא - לבין מחקרים שמהם
מתעלמים, שבודקים ביומרקרים. ארגון הבריאות העולמי אימץ את המחקרים של רובין לשמחת התעשייה, ומכאן נובעת הגישה שלהם שאותה ציטטה פרופ' סדצקי בבג"ץ
הווייפיי כדי לנטרל את הטענות על רגישות לקרינה אצל הילדים שחשופים לווייפיי. לג'יימס רובין והמנחה שלו יש מאמר שבמיוחד מלגלג על הרגישים ומשווה אותם
לנזירים.
ה"כתבה" היא שטחית ולא כתוב אפילו על סמך מה הוא הגיע לתובנות שלו. האם בתור פסיכולוג הוא אורים ותומים ולכן הוא לא צריך לציין מקור? ומנין הטענה
שלאור צ'רנוביל רגישים לקרינה פתאום מתעוררים? מה הוא ראה? מה הוא שמע בהקשר הזה? לא ברור. ה"ספק" שהוא אומר שיש ביחס לגורם מראה שהתעשייה
עשתה עליו עבודה טובה. זה מה שמתואר בספר "ספק הוא המוצר שלהם".

Tomer RegevTomer Regev23/6/2019

. מיה אלחלל (Maya Elhalal), היא מנכ"לית חברה לפורמטים עתידניים בטכנולוגיה רפואית
מאיה היא היא הקידמה במדע (הארכת חיים בפרט).
מאיה היא עתידנית ויזמית, מהנדסת בהכשרתה, יועצת למשרד הבריאות, ועורכת אתר החדשות היומי Longevity.Science.
ב-2015 הופיעה מיה ברשימת 50 הנשים המשפיעות של פורבס בישראל וברשימה בין-לאומית של The Next Web – מאה דוברות מומלצות על מדע וטכנולוגיה. יזמות וחדשנות בבריאות בעידן של קדמה טכנולוגית מואצת,
.
מאיה אלחלל היא גם רגישה לקרינה, כן, גם היא.
וגם לה לקח זמן להבין שהיא נפגעת קרינה, שבכלל יש דבר כזה "קרינה".. הרי תמיד היתה הכי בעד טכנולוגיה, הכי לא חששה מקרינה, היא קידמה טכנולוגיות אלחוטיות, כולל למטרות רפואיות. וודאי שהשתמשה בהן.
היום, לאחר מסע של התגברות ולמידה כיצד להתמודד עם היומיום הקשה של רגישות לקרינה, מאיה אלחלל מזהירה מהקרינה, מלמדת איך לצמצם חשיפה כדי לא להיפגע מקרינה, לא להגיע למצבה - רגישות לקרינה.
.
בקישור - מאיה אלחלל בכנס אפוק טיימס.. מדברת על המסע שלה, על השנה הקשה בחייה בה קרסה בגלל רגישות לקרינה ועל ההתגוננות מקרינה.
.
מאיה אלחלל צריכה להתכונן משך ימים לפני יציאה לכנס כזה - הימנעות מחשיפה לקרינה ותוספי תזונה ופעילות גופנית וגראונדינג.. ואחרי כנס כזה עליה להתאושש ימים ארוכים בביתה נמוך הקרינה (שלקח זמן רב למצוא)
.
https://www.facebo...Q5NjU/

sagitsagit23/6/2019

. תוספת והבהרה לתגובתי הקודמת - העזרה המיידית הנחוצה לנפגעי קרינה היא צמצום החשיפה לקרינה.

sagitsagit23/6/2019

. קראתי את המאמר, ונראה כי הוא אינו משקף את כלל הידע הקיים בנושא השפעות קרינה בלתי מייננת. כתוצאה מכך מסקנת הכותבים כי רגישות לקרינה הנה למעשה "חרדה מפני קרינה" שגויה לחלוטין.
המגיבים לפני צרפו מחקרים נוספים, אשר שוללים את המסקנה הנחרצת של הכותבים. נפגעי קרינה בוודאי יכולים, כמו כולם, להיעזר בטיפול פסיכולוגי, אך מכאן ועד להפוך את נזקי הקרינה לנבואה המגשימה את עצמה עבור אנשים החוששים מכך - המרחק גדול.

בת-ציוןבת-ציון23/6/2019

. מה דעתכם על טיפול פסיכולוגי לחולה סרטן למשל? ארגון הבריאות העולמי סיווג את הקרינה הבלתי מייננת - זו שנפלטת מסלולרים, טבלטים, ווייפיי, תנור מיקרוגל, אנטנות סלולר - כמסרטן אפשרי בבני אדם. אז אולי פשוט לטפל בארגון הבריאות העולמי? או אולי במאות המדענים מכל העולם שחתמו על עצומה לעצירת הפריסה של דור 5 בסלולר - שהוא הוספת חטא על פשע בתחום זה של כפיית גורם תחלואה על כלל הציבור ללא הסכמה? אולי לכל המדענים האלה יש פוביה... יש אנשים שלא מרגישים כאב ראש או סחרחורת משימוש בסלולר. יש שכן ולא יודעים ממה זה נובע. גם למי שלא כואב - זכרו שלחולי סוכרת טעים לאכול מתוק, וזה עדיין מזיק להם. למכורים לסלולר ולמי שמרוויח מהתמכרותם מאוד נחמד לדבר על 'פוביה' ולסווג את מי שמרגיש כאב מקרינה כ'קוקוריקו' מסוג זה או אחר. זהו פטנט עתיק שגם חברות הטבק השתמשו בו כדי להמשיך למכור את המוצר המזיק שלהם כמה שיותר. לקח עשרות שנים, מיליוני סובלים ומתים כדי שהאמת תצא סוף סוף לאור. האם גם הפעם ייקח כל כך הרבה זמן, סבל ומוות? לי אישית הגוף אומר שהקרינה האלחוטית מזיקה. כואב לי ממנה הראש כשאני נוסעת באוטובוסים מלאי משתמשים בסלולר. אין לי נייד ולא היה לי, גם לא יהיה, ואני מסתדרת בלעדיו מצוין כאם ואשה עובדת. מי שרוצה לספק פרנסה מיותרת לפסיכולוגים - שייהנה!

gal weissgal weiss23/6/2019

. וואו, איזה בלבול ואי הבנה בסיסית של הנושא.
ראשית, אין בין קרינה מיננת (כמו רנטגן) לבין קרינה בלתי מיננת (כמו סלולר, וויפיי, מיקרוגל וכו') דבר בהתיחסות למנגנוני הנזק.
קרינה מיננת גורמת לנזק פיזיקלי ברור וחד-משמעי (יינון - שחרור אטומים מתוך מולקולות או חומרים), בעוד השפעות הקרינה הבלתי מיננת ברמות נמוכות (שאינן מחממות - כלומר העדר השפעה פיזיקלית) הינן ביולוגיות.
.
השפעות ביולוגיות מזיקות של קרינה בלתי מיננת (סלולר, וויפיי וכו') מוכחות במחקרים רבים ומתרבים - שבירת מחסום דם-מוח (וכניסת רעלים ומתכות למוח), שבירת דנ"א בעיות נוירולוגיות ובראשן זיכרון וערפל מוחי, בעיות פיריון, גידולים סרטניים מסוימים, פגיעה בתעלות הסידן במוח, במעטפת המיאלין על הנוירונים ובמנגנוני החימצון (אנטי אוקסידנטים) ועוד. ..
.
רגישות לקרינה מהווה אתגר גדול מכיון שלא יודעים למדוד אותה ויותר מזה.. רוב החוקרים כלל לא מבינים אותה ולא נעזרים באנשי מקצוע שהפכו רגישים לקרינה כדי להתגבר על בעיה זו. וחבל.
.
נפגעי הקרינה הרבים והמתרבים הם אנשים שהיו מאד מתפקדים, יצירתיים במיוחד ואינטליגנטיים. רובם נמנים על קבוצת HSP - רגישים מאד (חושית, אסתטית-אמנותית, חברתית, אקולוגית ועוד.. בדקתי זאת בקבוצות רבות ברחבי העולם.. ההיענות היתה גבוהה וכל המשיבים זיהו עצמם כרגישים בעוד תחומים. כמעט כולם אמרו שהם אוהבים את רגישותם זאת, שמעשירה את חייהם, למרות הסבל הפיזי שנגרם להם מרגישותם לקרינה)
רבים הם אנשים יוצרים, אמנים ואנשי הי-טק, הרבה מתחומי בריאות הנפש וטיפול.. ורבים רבים טכנופילים, שהשתמשו בשמחה ובהנאה בציוד אלחוטי עד.. עד שהחלו התסמינים, וגם אחרי התפתחות התסמינים הקשים (הם מתפתחים בהדרגה עם החשיפה המצטברת). וזאת, בגלל הקושי הרב לאתר את מקור הסבל.
מערכת הרפואה לא מסייעת באבחון מקור התסמינים (הפיזיים !!) הרבים והמגבילים מאד. כך, במקום "דיאטת קרינה" פשוטה בשלב ראשון, נשלחים הסובלים לבדיקות יקרות ומיותרות והרופאים מעמיסים משככי כאבים שלא מועילים ולא משפיעים.
התסמינים הולכים ומתגברים כי לא פשוט לגלות שהם נגרמים מ"קרינה", כיוון שאין לכך מודעות וכיוון שהקרינה אינה מוחשית, לא מורגשת באף חוש. ולכן, תפיסתית אינה קיימת.
אולם, עם הזמן.. הסובלים מתחילים להבחין כי התסמינים מתעוררים באופן עקבי במצבים מסוימים ובמקומות ספציפיים.. מעקב שיטתי ושימת לב מעלה את האפשרות שמדובר בציוד אלחוטי/ סלולרי וכו'. ואז רואים שהתסמינים נעלמים כאשר מתרחקים מהציוד. זה הזמן בו מתחילים לחפש מידע על הנושא.. ולא להיפך. זו גם הסיבה שמי שמגיעים לאבחנה הם לרוב היותר אוריינים ואינטליגנטים (אחרים פשוט סובלים ללא מזור או מודעות).
בשלב הבא רוכשים מד קרינה ו.. בינגו - כשכואב נמדדת קרינה וכשלא כואב הקרינה נמוכה !!
כך נעשה האבחון. אצל כולם.
אף לא אחת או אחד מהרגישים לקרינה התעוררו בבוקר בהיר והחליטו שהם רגישים לציוד האישי, שחיבר אותם לעולם והיה יקר לליבם כמו לכולם. נהפוך הוא - הפרידה מהנייד קשה ומלווה תחושת אובדן.
ומדובר גם בילדים רבים, שהינם רגישים לקרינה, שסובלים מאד, ואין להם מושג שיש קרינה או שהמיכשור הנחשק שבידי הוריהם (או בידיהם) "מקרין" ושזה "מזיק". למה שיחשבו כך? למה שיאמצו תסמונת שמשמעה נידוי חברתי? הם פשוט מגלים שהאוזן מתחממת אחרי שיחה, שהראש כואב אחרי גלישה, שיש נימול ביד אחרי מגע במסך וכו'.. והתופעות מתגברות.. והם מבחינים כי מאד כואב באיזורים מסוימים בבית הספר, במקומות ספציפיים בשכונה.. ולשם הם מסרבים ללכת. ההורים לא מבינים, לוקח להורים זמן רב להאמין להם ולהבין מה קורה. וכאשר מופסקת החשיפה לקרינה - ילדים אלה שבים ופורחים.
.
הצורך להימנע מחשיפה לקרינה הסביבתית הגבוהה, מוביל לקשיי תפקוד תעסוקתי וחברתי, לבידוד, לצורך לעזוב קריירות ובתי מגורים ו"לברוח". מדובר במצוקה רבה, ששום טיפול בחרדה לא פותר כי לא זו הבעיה.
.
כפסיכולוגית, מעצבת ויזמית מאד מצליחה (ולא חרדתית בכלל), שהרגישות לקרינה גזלה את חייה בגיל 51, אוכל להסביר בקצרה כי מדובר בפציעה פיזית לימבית - פציעת סף נמוך (כפי שהגדיר זאת אחד הנוירולוגים בהדסה עין כרם, וכפי שמתברר כיום גם לגבי פגיעות מוחיות אחרות שלא ניכרו בזמן האירועים, שהיו מתחת לסף הנמדד או המוכר, וגם לא בהדמיות מוחיות רגילות.. רק חלקית בהדמיות מגנטיות פונקציונליות).
בעקבות הסבל הפיזי הקיצוני, עלולה להתפתח בשלב השני חרדה. החרדה היא תוצאה (הגיונית ומובנת) של הסבל - כאבי תופת בעוצמה שקשה לתאר וריבוי תסמינים קשים.
בחלק זה - החרדה התגובתית, שאנו מכנים ה"מנטל" - רובינו מטפלים בעזרת חיווט מוחי מחדש, אייפק, CBT, ביו-פידבק, EMDR, צ'י קונג ומדיטציות ויכולים להפחיתו לחלוטין. אולם, את החלק הפיזיולוגי כתוצאה מחשיפה לקרינה איננו מצליחים, לצערנו, להעלים. אנו משיגים שיפור בתסמינים (בהפחתתם בחשיפה קצרה ובהתאוששות מהם בזמן קצר יותר) בעזרת השלמה תזונתית/ תוספי תזונה רבים ותזונה מוקפדת, פעילות גופנית, גראונדינג (הארקה), חשיפה לשמש, צ'י קונג, דיקור ועוד
.
אני הגעתי לקריסת מערכות כמעט מוחלטת כתוצאה מנזקי הקרינה (33 קג', חוסר שינה, חוסר תפקוד קוגניטיבי, כאבי ראש קשים במיוחד, תעוקת חזה, בעיות עיכול, דימומים ואובדן הכרה ועוד).. כל מערכות גופי קרסו בחשיפה לקרינה.
כאשר אני בסביבה נמוכת קרינה אני בריאה לחלוטין. וכך כל חברי לצרה זו. כולל ילדים רכים ומקסימים, שרק רוצים לתפקד ולשחק עם חבריהם, אך לא יכולים.
"למה אומרים שאני חולה?" אמר לאחרונה ילד בן 10, "אני בריא, זו הסביבה חולה, זה האנטנה שמכאיבה לי והטלפון כשמתקרבים, אני בריא".
.
ביומרקרים שאיתר פרופ' דומיניק בלפום לרגישות לקרינה - אוביקטיביים לגמרי .. https://www.ncbi.n...13326
.
לאחרונה, שיתף דר' צחי לוטם (רופא משפחה שמכיר ברגישות לקרינה, ואינו היחיד) מאמר המתיחס לאתגר שמציבה הרגישות לקרינה בפני הרפואה .. https://www.ncbi.n...xkLhI
.
אם תרצו עוד.. יש הרבה מאד סימוכין
ותמיד נשמח לסייע בהבנה
.
חלק קטן מאד מהמסע האישי שלי.. בכנס "מוח בריא" .. https://www.youtub...t=12s

עמיר - ללא קרינה בשבילך.עמיר - ללא קרינה בשבילך.23/6/2019

. הכותבים מתבלבלים בין קרינה מייננת לקרינה בלתי מייננת, עוסקים בהם בערבוביה ונראה שחוץ מחוסר הבנה בסיסי זה, נראה שהכותבים נמצאים בפוביה מפני האפשרות שלקרינה בלתי מייננת, גם ברמות שנחשבות נמוכות, יש השפעות על הבריאות (כפי שמתברר מעוד ועוד מחקרים שהכותבים כנראה לא מכירים , לא מודעים להם ואולי לא רוצה להיות מודעים להם).
פוביה זו של הכותבים מביאה אותם (ורבים אחרים) לחשוב כי מי שכבר בריאותו נהרסה מהשפעות הביולוגיות של קרינה בלתי מייננת, סובל מפוביה.
כמובן שלמרכולת זו יש קונים רבים, מצד אחד המכורים לציוד אלחוטי ומצד שני כל מי שרוצה למכור עוד ועוד ציוד אלחוטי וסלולרי.
כמו גם לפסיכולוגים ופסיכיאטרים שממהרים למכור את מרכולתם לאנשים שסובלים מהשפעות הקרינה הבלתי מייננת שאותם מציעי שירותים אינם מסוגלים להבין, לא מבינה מדעית ולא מבחינה טכנית.
הכותבים מצטטים מחקרי חשיפה שגויים שבוצעו על רגישים לקרינה , כאשר נראה שאינם מבינים את הבעיות הרבות במחקרים אלו. מבחינתם אולי די בכך שהם מצדיקים את הפוביה שלהם ואת דעתם השגויה.
מאמר זה הינו שגוי ומקומו בפח הזבל של ההיסטוריה, בדיוק כמו מאמרים על כך שהתמכרות למשככי כאבים היא רק פוביה מהתמכרות.
כמי שרגיש לקרינה בעצמו, וגם במקרה איש טכני המבין בקרינה, מצליח אני לזהות את הכשלים במאמר זה.
מציע לכל למי שמרגיש כאבי ראש בעת שימוש בסלולרי או בציוד אלחוטי לצמצם ככל הניתן את השימוש בציוד זה. את השיפור בתסמינים הוא ירגיש תוך כמה ימים.
מחקרים מראים כי טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי לא עוזר לסובלים מרגישות לקרינה - http://www.ncbi.nl...57856
על מחקרים נוספים בהקשר של רגישות לקרינה (טובים ושגויים) ניתן לקרוא באתרי - http://www.norad4u...OC--1


צרו קשר

מוזמנים ליצור קשר עם מכון טמיר: https://www.tipulp...co.il


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.