חלי ברק שטיין
חלי ברק שטיין

מחלי - בנימה אישית

האם תהיה לנו שנה חדשה של שינוי או של שחזור- מאמר בנימה אישית

בפתחה של השנה החדשה מתאים לבחון את השאלה- מה מידת חופש הרצון וחופש הבחירה שיש לאדם המודרני. מה אומרת בסוגיה היהדות, ומה הפסיכולוגיה. מה יכול לקחת מהדברים כל אחד מאיתנו
תאריך פרסום: 11/9/2007

האם תהיה לנו שנה חדשה של שינוי או שחזור- מאמר בנימה אישית

 כיצד רואות היהדות והפסיכולוגיה את חופש הבחירה של האדם?

 

חגי ראש השנה, הם מועד מצוין לבחון את סוגית חופש הרצון והבחירה של האדם. לכאורה יש לאדם המודרני שפע אפשרויות והזדמנויות, ועליו רק לבחור את המיטב מתוכן. האדם המודרני מצויד בטכנולוגיה, במודעות, בידע ובשאיפה אישית להגיע לסיפוק, הנאה, ומימוש עצמי. לשם כך יש לבחור נכון, להשתנות ולהגיע כל פעם גבוה וטוב יותר.

אך האם נוכל לבחור בשנה הבאה על פי רצוננו? האם יש לנו חופש רצון וחופש בחירה? או שנהיה גם בשנה הבאה כבולים לעברנו הגנטי והמשפחתי, ונפעל על פי תבניות מוכתבות ודטרמניסטיות ללא יכולת שינוי ושליטה? או שמא נוכל להשפיע ולבחור עד מידה מסוימת, ולא יותר? האם תהיה לנו שנה חדשה ושונה, או שנה חדשה ומשוחזרת?

 

היהדות והפסיכולוגיה התייחסו שתיהן לסוגיה. אנסה למקד בקצרה את ההבדלים וכיווני החשיבה של כל אחד מהזרמים. הקוראים מוזמנים לנסות למצוא את עצמם בין הרעיונות, ולבחור מביניהם את המתאים להם, אלו שהיו רוצים לאמץ לתוכם.

מבחינת היהדות  הרעיון הפילוסופי של 'חופש הבחירה' הוא מהיסודות הבסיסיים של היהדות. האדם עומד כל יום בפני אתגר מוסרי של בחירת דרכו בחיים. זהו תהליך דינמי ,מתמשך של בחירה בין ברכה לקללה (הגר"א מוילנה). כל יום האדם בוחר בטוב ומואס ברע, ואם חטא עליו לחזור בתשובה ולהתחדש כאילו נולד מחדש.  לפי היהדות- התורה ודרישותיה אינה חכמה נסתרת, אלא מיועדת להדריך בדרכה את  כל האנשים. כולם נדרשים לבחור באופן חופשי בין טוב ורע, והתורה אמורה לעזור לאנשים לשים סייג, ולהרחיק אותם מהעבירות. הבחירה בטוב היא קשה כי מדובר במאבק הנצחי בין יצר הרע ויצר הטוב. יצר הרע אינו תמיד שלילי כי יש בו חיוניות שמעוררת לעשיה, מצד שני המאבק איתו קשה ומייסר, ולעיתים מביא לתחושות ייאוש. אין אפשרות בעולם לחיים בלי יצר הרע, ועל האדם למצוא דרכים להתמודד עמו.

כלומר, על פי היהדות לכל אדם אוטונומיה מוסרית ואחריות אישית למעשיו.  עליו לגלות ביקורת ואחריות אישית על מעשיו לטווח הקצר והארוך.

הרמב"ם מדגיש שהאדם לא נולד רשע או טיפש. הוא נולד עם 'נטיות מוקדמות' לתכונות מסוימות אך אין בכך דטרמניזם (עבר שמנבא את העתיד) שנוגד את חופש הבחירה. האדם אחראי על מעשיו, ולכן הוא צפוי לתגמול של שכר ועונש עליהם. מצד שני הרמב"ם טוען, שדברים בעולם אינם קורים במקרה, וישנה 'יד ההשגחה'. הקב"ה יודע את העולם אך בדרך שונה מבני האדם, בדרך שאינה שוללת את חופש הבחירה של הפרט. לדעתו היכולת לחופש בחירה היא חלק אינטגרלי של המבנה הביולוגי- פסיכולוגי של האדם. זו בחירתו של הקב"ה שלאדם תהיה יכולת זו, כך משתלבת הידיעה וההשגחה שלו.

חז"ל בספרות ההתלמודית מוסיפים עוד רובד פילוסופי לסוגיה. מפי רבי עקיבא נאמר המשפט הידוע 'הכל צפוי והרשות נתונה, ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב' (פרקי אבות). הוא משלב את יסודות תפיסת היהדות- הידיעה הכוללת של הקב"ה, הבחירה החופשית של האדם, האמונה במידת הרחמים של הקב"ה, והנכונות או אי הנכונות של האדם לנצל את החופש המוסרי שבידיו בצורה המתאימה.

 

מבחינת הפסיכולוגיה המודרנית : הפסיכולוגיה בשאיפתה להיות מדע, אינה מתעסקת בשאלות פילוסופיות מטאפזיות  אלא מתמקדת במחקרים סיבתיים נמדדים. היא שואפת לתאור יחסים סיבתיים בצורה אוביקטיבית. יש הבדל גדול במושגים בהם משתמשת היהדות והמושגים בהם משתמשת הפסיכולוגיה. בנוסף, בפסיכולוגיה יש אסכולות כה שונות שקשה לדבר על 'דעת הפסיכולוגיה' באופן כללי. איך למשל אפשר להשוות את הגישות ההתנהגותיות (סקינר) לדעות ההומניסטיות (רוג'רס) או לגישתו האנליטית של פרויד? לכל אחת יש גישה כה שונה לנושא האחריות האישית.

 

ניתן לומר שבפסיכולוגיה יש מחלוקת בין תאוריות השמות דגש על השפעת התורשה הדטרמניסטית על התהוות ההתנהגות (כך למשל פרויד המדבר על האיד כמבנה מולד של דחפים קבועים- מין ותוקפנות) ובין גישות השמות דגש על השפעות סביבה ומאמינות יותר בשינוי (התנהגותיות והומניסטיות לדוגמא)

 

הפשרה בתפיסות כפי שרואה אותה היום הפסיכולוגיה היא, שהאדם נולד עם נטיות מולדות (כך למשל טמפרמנט מולד, איד מולד, מבנה ביולוגי- עצבי של רגישות יתר או חסר או למשל לקויות למידה). בנוסף יש עליו השפעות סביבתיות המשפיעות באופן דרמטי על התפתחותו, ויכולות לשנות נטיות גנטיות. כך למשל ידוע ממחקרים, שחסך חושי בגיל הרך משפיע על המבנה הנוירולוגי והנפשי של ילדים בצורה בלתי הפיכה .למשל, ילד שלא נחשף לשפה עד גיל שש, יתקשה לרכוש את השפה מאוחר יותר, למרות שמבחינה גנטית היה מסוגל לכך. ברמה פחות דרמטית חובה להזכיר שהמחנכים השונים (הורים, מורים, מדיה) משפיעים לחלוטין על התעצבות אישיות האדם על בסיס נטיותיו המולדות. לכן למשל תוכניות העשרה לילדים מתקשים כבר בגיל הרך יכולות להביא לשיפור רב בתיפקודם. אפילו פרויד הדטרמניסט בגישתו מדבר על האגו והסופר אגו המווסתים ומשפיעים על האיד הביולוגי, והם תוצאה של חינוך והשפעות סביבה. כלומר, האדם מתפתח ביחסי גומלין בין נטיותיו המולדות להשפעות הסביבה עליו. גישה זו תואמת מאוד את הגישה הפילוסופית של הרמב"ם- שוללת את תורת 'הגזירה המוקדמת' ומייחסת חשיבות מרכזית לגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים בהתגבשות האישיות.

לגבי נושא 'הרצון', שהוא מושג מופשט, בפסיכולוגיה לא רואים קשר פשוט בין רצון האדם לבין התנהגותו. יש גם התיחסות מורכבת למושג רצון- למשל, האם מדובר ברצון מודע או לא מודע, ומה עם התנגשות וקונפליקטים בין רצונות? ומה עם מנגנוני ההגנה המעוותים את הרצון בגלל חרדה? כלומר, הרצון אינו כוח אוטונומי והגיוני המסביר את התנהגות האדם, כפי שלעיתים נדמה שביהדות מתיחסים אליו כך.  לפי הפסיכולוגיה ההתנהגות מורכבת וסבוכה וכוללת מרכיבים אמוציונליים ברבדים שונים- חלקם הגיוניים וברורים וחלקם לא מודעים ועלומים. ניתן למקם אנשים על רצף- בקצהו האחד, האנשים שפועלים בצורה מודעת ושקולה יחסית, ומפעילים בחירה ורצון חופשי בתחומים רבים בחייהם. הם מודעים לפרשנויות שלהם את המציאות, מווסתים את רגשותיהם, ומסוגלים לגייס כוחות להשגת רצונותיהם ויעדיהם.  בקצה השני נמצאים אלו שהתנהגותם מופעלת מדפוס פתולוגי ואז בכלל אין מקום לדבר על חופש בחירה. לדבר יש השפעות משמעותיות ביכולת לשפוט אדם הפועל ממקום פתולוגי של חוסר חופש בחירה אמיתי, ואינו אחראי למעשיו. רוב בני האדם נמצאים בטווח האמצע- בחלק מהמקרים פועלים בשיקול דעת מודע, חופש בחירה ורצון, ובחלק האחר לא מסוגלים לכך בגלל חרדות, קושי בשליטה בדחפים, עיוותי מציאות, ומגבלות יכולת אחרות שלא מאפשרות להם את מרחב הבחירה.

רובנו מנסים להרחיב את תחום הרצון והבחירה בחיינו על חשבון תחומי התגובות האוטומטיות והמשוחזרות שלנו, שבחלקן מסבות לנו סבל רב.

אין ספק, שחופש רצון ובחירה הוא דבר חיובי. אך לסיום נשאלת השאלה- מרחב רצון ובחירה, לשם מה? האם יש כיוון נכון של בחירה? האם יש יעד מוסרי שאליו צריך האדם להגיע? 

ביהדות יש עמדה ברורה לגבי מהו האדם הרצוי, שאליו צריך לכוון ולחנך. הרמב"ם  מציע דרכים בעלות אופי פסיכולוגי – טיפולי לעזור לאנשים לפתח תכונות מסוימות שהן רצויות מבחינה דתית ומוסרית. רצוי שיהיו אלו תכונות המקרבות את האדם להיות דומה לקב"ה.

הפסיכולוגיה נרתעת מנושאים ערכיים מתוך רצונה להשאר מדע אוביקטיבי, ולכן  אין  בה קביעה ברורה מהו 'האדם המוסרי'. עם זאת בתאוריות השונות ניכרת מגמה המתארת את האדם 'הרצוי',  ישנה הבעת דעה, גם אם אין בה תפיסה מוסרית-דתית.

כך למשל בגישה ההומניסטית (של רוג'רס) יש עמדה ערכית של שאיפה להיות אדם אוהב, עם קבלה עצמית וקבלת הזולת, מימוש עצמי ועוד. פרויד דיבר על 'האדם הבוגר' כעל זה שמסוגל 'לאהוב ולעבוד' כשאיפה המסמלת את היכולת לעדן את הדחפים לתיפקוד חברתי משתלב ולא הרסני. בגישות הקוגנטיביות מדברים על המודעות העצמית לפרשנויות הסוביקטיביות של המציאות, ובחירת פרשנויות רציונליות על פני אלו הלא רציונליות. 

גם לתאוריות אחרות יש עמדה לגבי 'דרך החיים הרצויה', צריך להעמיק בהן ולמצוא. על פי הפסיכולוגיה לכל אדם אמור להיות מרחב בחירה אישי למצוא את סגנון החיים המתאים לו. הדגש הוא על אפשרויות הבחירה עצמן, ופחות על תוכן ההחלטות. עצם יכולת הבחירה ושיקול הדעת היא המגדירה אותך כאדם בוגר ומוסרי. ככל שלאדם יותר מרחב בחירה, בתחומים רבים יותר, כך נקרא לו אדם בוגר ומוסרי.

 

מאחלת לכולנו שנה של מחשבה, בחירה, ורצון חופשי- ככל שניתן

שנמצא את הכוח להתאמץ ולהיות אנשים מוסריים, ובוגרים ואנושיים- ככל שניתן

 שנהיה הטובים ביותר שהטבע המולד מאפשר לנו, ובכך נגשים את עצמנו- ככל שניתן.

שנהיה 'טובים מספיק' לעצמנו, ולסביבתינו- כמה שיותר...

 

שנה טובה, חלי ברק- שטיין

פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת ומנחת קבוצות 

 

 

תגובות

הוספת תגובה

אין עדיין תגובות למאמר זה.

צרו קשר

מוזמנים ליצור עימי קשר.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.