פוסטים מאת אתי רוזנצוייג

אֵיכָה וְאֵיכָכָה הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה, דִּמְמָהּ הַשִּׂמְחָה, בִּמְחִי, נֶחֱרָבָה אַיֶּכָּה בּוֹרְאִי, אֵיכָה אֶשָּׂא מַשָּׂאִי אֵיכָכָה...

אֵיךְ אַבְרֵךְ בְּשֵׁם וּמַלְכוּת בָּרוּךְ פּוֹקֵחַ עִוְּרִים, מְהַלֶּכֶת כְּסוּמָא בְּגַן מְבוֹכִים היה, מָגֵן אַבְרָהָם וּזְכוּת.   מִמַּעֲמַקִּים...

כשהשמיים נדמים כנופלים, והאדמה רועדת. כשנראה שהחמה לא תזרח לעולמים, והלבנה, כביכול, מושבתת. ואין מי  שאומר:  די! יהי עולם בריא,...

כמו חלק אינטגרלי מגרסת האני כמו הרגל מותנה בלי לזכור ממתי וממי כל בוקר בפוקחי את עיני ממלמלת, מצווה מודה אני. לא כמו יין ישן שמשתבח...

עשי לך סוכת נצח סככי אותך בענני כבוד שישמרו עליך מקול רע שמקטין וממרר עצמיותך.    ושמחת לך בחגך, והזמנת לך אושפיזין המכבדים...

עולם, בו פוגעים הולכים כשנוצותיהם הצבעוניות פרוסות לראווה משל אמת וצדק, חוק ומשפט, עוז והדר שלהם ואיתם. עולם, בו קורבנות מהלכים, כשזנבותיהם...

בשנה שחלפה לא ישבתי על המרפסת אך ספרתי זליגות, נדידות [אף בדידות]. גם שיחקתי תופסת עם שמש חומקת בין אינסוף זריחות ושקיעות. וזולגות...

ומצורפים גם מאחורי הקלעים....של התמודדותי עם נסיונות ואתגרים. עוגנים וזיזים  כהישרדות ואסטרטגית חיים  מנסים להזיז את נפשי מפגעיה.  זיזים...

מבוקש מקום, מבוקש אדם.  מבוקש מקום שקט,  מרווח עם אוויר נקי וצח,  לא גדול מדי   גם לא קטן. חשבתי וורוד. במחשבה נוספת  עדיף...

אל תפלו בבור שכריתי מהמיצר, קראתי. אל תגידו הבנתם אותי כי, לרגעים, מחיי טוב מותי. אל תחזיקו את התקווה כי הדרך, מנוקבת, מדם עקובה. אל תגידו...

בס"ד   היא הלכה לעשות פדיקור לשביעי של פסח. ולמה לא לליל הסדר? למה לא להיות, כבר אז, בת חורין? כי היא מעולם לא היתה ולעולם לא תהיה. אך,...

בס"ד נרקיסים! כי  אולי רק הם, יגלו לו עם מה היא חיה עם מה היא מתמודדת כל כך הרבה שנים כל כך הרבה לילות לבנים. עם ניחוח שרגע אחרי הזמן מחמיץ...

בס"ד האמנם גם השנה שלומית בונה סוכת שלום? נעמי שמר כתבה את שיר הילדות התמים והיפה הזה לפני כמעט יובל שנים. מאז, מים רבים זרמו, שירים...

בס"ד אני בני ברקית גאה לא רק עכשיו, נושאת את הכתר בגאווה כל השנה. בעיר שתוחלת החיים בה היא הגבוהה ביותר במדינה בזכות איכות התושבים בה,...