מודה עני | אתי רוזנצוייג
אתי רוזנצוייג | 27/10/2022 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
כמו חלק אינטגרלי מגרסת האני
כמו הרגל מותנה בלי לזכור ממתי וממי
כל בוקר בפוקחי את עיני
ממלמלת, מצווה
מודה אני.
לא כמו יין ישן שמשתבח עם הזמנים
לא כמו שציפיתי וקיוויתי שיראו החיים
לא כמו שמצווה להודות על הרעה כשם שעל הטובה מודים
עצובה, מאוכזבת, ממלמלת כמצוות אנשים מלומדה:
מודעת אני,
מודה עני.
כעני בפתח מתכווצת, חווה מתח
כעני בפתח חוששת, דרוכת מצח
כעני בפתח, מבקשת להחזיק
כף יד פתוחה
ואגרוף של תקווה
מתת חסד, אהבה וצדקה
שאוכל לאמר, כשמתוק לצד המר,
מודה הנני.
