סיכום שנה, סיכוי לשנה הבאה | אתי רוזנצוייג

אתי רוזנצוייג | 18/9/2022 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בשנה שחלפה

לא ישבתי על המרפסת

אך ספרתי זליגות, נדידות

[אף בדידות].

גם שיחקתי תופסת עם שמש חומקת

בין אינסוף זריחות ושקיעות.

וזולגות הדמעות,

הלב נאטם

מייאוש וכאב

מחלל מיותם.

ובשנה הבאה?

קשה לי לראות מעבר לפינה

הן האופק חסום, אין מרחב ראיה.

קשה לי לדאות,

לומר די לדמעות.

האורות כבר כבו

החגיגה נגמרה.

אך שיר התקווה,

אולי שובל אהבה

עוד ישוב וינגן מבראשית,

 הללויה!

לו יהי,  וכל  שאבקש

תגיע, הגאולה.

עוד השתא, בזמן קריב ואומר, אמן.