פוסטים מאת תמי קויפמן

עצב השמיעה   יוֹשֶׁבֶת מוּלֵךְ וּמְדַבֶּרֶת. הַקּוֹל שֶׁלִּי מִתְגַּלְגֵּל מֵעַצְמוֹ מֵחֲבָטוֹת יְשָׁנוֹת שֶׁלֹּא הִגְלִידוּ.   אַתְּ...

בִּנְקִיק נִסְתָּר בַּצּוּקִים  אַיָּלָה שׁוֹתָה מַיִם        יונה וולך                                                                                                                                                                                                           ...

החיים בסרט אָבִי מְבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ שֶׁל אִמִּי מֵאָבִיהָ נִכְנַס בִּדְהָרָה וּמִטַּת הַבַּרְזֶל חוֹרֶקֶת בָּאֹהֶל, מַשְׁמִיעָה סִימָן...

אֲנִי מִשְׁתַּהָה עַל סַף דַּלְתֵּךְ אֲנִי מִשְׁתַּהָה הַזְּמַן לֹא פּוֹעֵל לְטוֹבָתֵנוּ הוּא לֹא   וְלַמְרוֹת שֶׁאֲנִי עֲדַיִן...

רגע הַגּוּף שֶׁלָּהּ בַּמַּצָּב שֶׁל mute. בַּלֵּילוֹת וּבַיָּמִים וּבַלֵּילוֹת הִיא נִשְׁעֶנֶת עַל הַקִּיּוּם הַבִּלְתִּי נִסְבָּל...

במרפסת         בּוֹאִי לֹא נְדַבֵּר עַל שִׁכְחָה, נְדַבֵּר עַל מָה שֶׁכְּבָר אָמַרְתְּ אוֹ עַל מָה שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת, אוֹ...

שלהי קיץ חַגִּים חָגִים מֵעָלַי וּמִצְּדָדַי. הַקּוֹרוֹנָה בַּסְּבִיבָה. הַמִּלִּים זוֹלְגוֹת מֵחֹם לְתוֹךְ הסתיו   בַּבֹּקֶר...

אחד ועוד אחד שווה אחד אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עָלַיִךְ. יָלַדְתְּ שְׁנַיִם וּבָחַרְתְּ  בָּ אֶחָד.   אוּלַי כִּי נוֹלַדְתְּ עִם...

אלמז מתוך אנתולוגיה "אלפיים זריחות לשמש" משוררים למען אברה מנגיסטו הִתְבַּשְּׁלָה בַּסִּיר שֶׁל עַצְמָהּ. כָּל הַיּוֹם בַּסִּיר. הַפָּנִים...

כבר שלוש שעות עומדת נילי שם טוב מול דלת המקרר הפתוחה שבדירתה המרווחת ושוקלת את צעדיה. היא מעבירה את משקלה מצד לצד ומרגישה את מרצפות האבן...

כְּבָר כַּמָּה יָמִים שֶׁאֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב עַל צַבִּים אֲבָל אֲנִי לֹא מַסְפִּיקָה. וְלַמְרוֹת שֶׁהָאֶפְשָׁרוּת לֹא לְהַסְפִּיק...

חיוך של ברווזים – סיפור קצר "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, אז כנראה שזה ברווז" אמרה חוקרת המשטרה העייפה ותקעה...

לָאַחֲרוֹנָה מַרְבִּית יָמַי וְלֵילוֹתַי נָעִים בֵּין קִירוֹת בֵּיתִי. בַּחֲלָלִים אֲנִי שׁוֹכֶבֶת יוֹשֶׁבֶת הוֹלֶכֶת שׁוֹתֶקֶת מַשְׁתִּינָה מְצַחְצַחַת מִתְבַּשֶּׂמֶת   מִתְלַבֶּשֶׁת מְבַשֶּׁלֶת מְדַבֶּרֶת עוֹבֶדֶת וּבוֹהָה...

נייר העיתון השמיע רשרוש קל כשנשמט מזרועותיה ונחת על רצפת הסלון. תריסי עץ כבדים האפילו את הכורסה שעליה ישבה מכונסת, ראשה שמוט בין כתפיה, עיניה...

אַבָּא בָּא לְבַקֵּר   אָבִי, אַחֲרֵי שָׁנִים קָם לִתְחִיָּה בָּא לְבַקֵּר אוֹתִי. עָשָׂה לִי הַפְתָּעָה.   אָבִי, פָּנָיו...

  חֲלָקַי שׁוֹמְרִים עַל שְׁמָם הַטּוֹב. פַּעַם בְּאַשְׁלָיָה שֶׁל שְׁפִיּוּת מִתְמַשֶּׁכֶת, יָכֹלְתִּי לְהִשָּׁבַע שֶׁהַשָּׁלֵם...

לִכְאוֹרָה אֲנִי לֹא מַכִּירָה זוֹנוֹת. אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא מַכִּירָה זוֹנָה אַחַת. אֲבָל שָׁמַעְתִּי, שֶׁבָּעִיר יֵשׁ אִשָּׁה אַחַת שֶׁאִישׁ...

שקשוקה אִישׁ, שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ שַׁקְשׁוּקָה דִּבֵּר עִם הַפִילִיפִּינִית שֶׁלְּצִדּוֹ.   הַשַּׁקְשׁוּקָה שִׁקְשְׁקָה אוֹתוֹ...

אֵין לָנוּ נָשִׁים לְבַזְבֵּז   קֶשֶׁר הַשְּׁתִיקָה סְבִיב גּוּפָתָהּמֵּתָהחַיָּה צָבַר תְּאוּצָה בְּעִקָּר, בֵּין הַשְּׁכֵנִים. הֵם...

  כְּשֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת מְנוּחַת הַלֵּב, אֲנִי נוֹשֶׁמֶת אֶת קִפְלֵי הַזְּמַן, חֲכַם יָשִׁישׁ וְאֵינְסוֹפִי.   בְּאֶצְבָּעוֹת...

פָּנֶיךָ, תַּבְנִית חֲתוּמָה בַּאֲצִילוּת מְחַיֶּבֶת מוֹתִירִים אוֹתִי מִשְׁתָּאָה, מִחוּץ לַמִּסְגֶּרֶת. מְשֻׁגַּעַת שֶׁכְּמוֹ