ביבליותרפיה - פוסטים

כְּשֶׁשָּׁקְעָה הַמוּסִיקָה וְעַל-יָדִי הַגַּעְגּוּעִים הָמוּ כַּאֲרָיוֹת וְלֹא הָיָה לִי דָּבָר עַל הָאָרֶץ: לא אֲדֹנָי לֹא עִיר...

במלים 'אני פוחדת שֶ' נפתח שירה של ענת לוין 'תה'; מלים החוזרות שוב ושוב לאורך השיר, שמנקז לתוכו את הפחדים הראשוניים ביותר; שיר שהוא אולי פניו...

'ברוך אתה בורא המרחק, אלוהי המתרחקים למרחקים, בורא הגעגוע. ברוכה העזיבה. ברוך משיב פניו ריקם, ברוך המסב את פָּנַי. ברוכה העזובה. ברוך הנעזב....

'כבר ערב, / האֹפק אדֹם ויגע./ אתה בודאי לא שומע/ אתה בודאי לא יודע/ שהערב/ ערב חג.// כבר ערב,/ העיר אורותיה הדליקה,/ צמרות אשליה הסמיקה./ כן, חג יש...

'הוּא הוֹלֵךְ בְּשֶֹקֶט אוֹמְרִים, הוּא בְּוַדַּאי מְחַבֵּר שִׁיר, הֵם לא אוֹמְרִים אוּלַי דָּמָיו שֹוֹתְתִים בִּפְניִם.' ...

ממציא מעשייה כדי לספר לילד לפני השינה? מתלבטת לגבי האופן שבו את רוצה להציג את המקרה מול הצוות בישיבה הקרובה? חושבים איך להסביר למטופל מה מכשיל...

איני יודעת מדוע דווקא שיר זה של אגי משעול תפס אותי חזק כל כך. שמעתי את משעול מקריאה אותו בין שירים אחרים ביום עיון על מחשבת ביון, במושב שעסק...

הספר 'עד הבוקר' מאת הילה להב (הקיבוץ המאוחד, 2014) הוא ספר מטלטל, מצמרר, קשה לקריאה, קשה לעיכול, הופך את הבטן ואמיץ מאד. בכריכה האחורית של הספר...

בית-ספר. חטיבת ביניים. בני נוער בני 15 בקבוצת מיומנויות חברתיות. 'יש לי משהו לשאול אותךְ', פונה אחד מהתלמידים אל המטפלת מנחת הקבוצה בפתיחת...

כְּמוֹ נוֹצָה שֶׁאֵין הַצִּפּוֹר מַרְגִּישָׁה בָּהּ כְּשֶׁהִיא נוֹשֶׁרֶת – מחשבות על נשירה בעקבות יום העיון 'למה נשירה' של תפס'ן – תחנה...

אתה בוודאי זוכר / דליה רביקוביץ אחרי שכולם הולכים אני נשארת לבד עם השירים, חלקם שירים שלי וחלקם של אחרים. שירים שכתבו אחרים אני אוהבת יותר. אני...

'כאשר נסתבר לי פתאום/ שאין איש אִתִּי,/ ושום רחוב שבארץ הזאת/ איננו מוליך לביתי/ כאשר נסתבר שאכן/ אין שום איש אִתִּי,/ נפלה עלי אימת השקט הבודד.//...

'מאיזה מקום זה בא?'; 'אני אומרת את זה ממקום של...'; 'אני מודה שהתגובה שלי הפעם לא היתה במקום'; 'מוכרחים להעמיד אותו במקומו', 'זה לא המקום לדבר על...

הכאב תוחם אותנו בבית ללא חלונות. השמש, שפותחת את הפרחים, חושפת ביתר שְׂאֵת אֶת הדְּפָנות. הבּית הוא קֻבִּיָּה של שתיקה בַּלַּיְלָה. הנחמה, לא...

'כמעט תמיד אני עומדת מאחורֵי עצמי ודמות שדומה לי מדברת בשמי ולא תמיד היא בדיוק מה שהיא נראית המראָה אשר מראָה שהיא איננה מראָה שהיא נמצאת רגע...

הִיא תֵּכֵף חוֹזֶרֶת. יָצְאָה לְשָׁעָה קַלָּה. מַיִם חַמִּים לְתֵה, מַיִם חַמִּים לְאַמְבָּט. אִם הָיָה כָּאן יֶלֶד הָיִיתִי שׁוֹמֶרֶת...

את הפוסט הזה אני כותבת אחרי כמה ימי מחלה, שלא אפשרה לי לאכול דבר במשך כמה ימים. הדבר היחיד שבכל זאת הייתי מסוגלת לאכול במשורה הוא גלידת וניל....

נקודת הרוך/ טל ניצן כָּאן מְקוֹם הָרֹךְ. גַּם אִם הַלֵּב בִּשְׁתִיקַתוֹ נִבְלָע בְּתוֹךְ הָעִיר כְּמוֹ אֶבֶן – דַּע שֶׁזּוֹהִי נְקֻדַּת...

לפני שבוע, ביום שני שעבר, לקחתי חלק ביום עיון של יה'ת – האיגוד הישראלי לתרפיה בהבעה ויצירה – שעסק ב'זמן אמא זמן אבא'. נושא ההרצאה שלי היה 'המטפל...

'הדבר היחיד שגורם לי להרגיש שאני ראוי לתואר אדם הוא מלים שאני קורא או מוחק. זאת הסיבה שאצלי בתיק יש תמיד ספרי שירה שבלעדיהם אסור לי לצאת מהבית....

מאז ומתמיד חיבבתי מכשפות וסיפורים על מכשפות. אף פעם לא ראיתי במכשפות רק את החלקים של הרוע או של המראה מעורר הדחייה, כפי שבדרך כלל מתארים...