לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
"השירה היא אור השקיעה" – על השירה כמזור, כנחמה, כתפילה, כמעקה גואל

"השירה היא אור השקיעה" – על השירה כמזור, כנחמה, כתפילה, כמעקה גואל

ד"ר ליאור גרנות | 30/3/2015 | הרשמו כמנויים

"הוּא הוֹלֵךְ בְּשֶֹקֶט

אוֹמְרִים, הוּא בְּוַדַּאי מְחַבֵּר שִׁיר,

הֵם לא אוֹמְרִים

אוּלַי דָּמָיו שֹוֹתְתִים בִּפְניִם."

ארז ביטון

*

ארז ביטון – שזכה השבוע זכיה משמחת מאד בפרס ישראל – היטיב לתאר בשורות האלו את השירה

כדם הנפש, את מלאכת חיבור השיר כנגיעה באותם חלקי נפש מדממים והתכתם ליופי, לצליל, לקפסולה שטמונים בה כאב ויופי בה בעת.

אני קוראת אצל זלדה:

"השירה היא אור השקיעה

השירה היא זעקה 'הצילו'

היא הידד

היא

אני רוצֶה למות

היא

הֱיו טובים אלי

היא

אתם אינכם יודעים מי אני

היא

אינני צריך איש

היא פרפר הזהב

היא

הקבצן

היא ילדותי

היא החדר האדום של סבתא

והמרפסת הדוממת שפונה לים עִם

העומדים לבקש מחילה ותחנונים

היא מלים מתוקות כענבים רכות כפרי תאנים מנופות כגרגרי רימון

השירה היא טוב לב ושמחה

היא צללי הרים ומראה נהרות

רגלה האחת של השירה במערבולת הגורל והשניה בדממה שֶֹמֵּעֵבֶר".

אני חושבת על יכולתה של השירה להכיל בתוכה בו זמנית את ההתחלה והסוף גם יחד: היא אור – כמו נגיד אור יום של ראשית הבוקר – אבל מכילה גם את הסוף: אור שקיעה; היא תחנונים וזעקה לעזרה ("הצילו" ו"היו טובים אלי") ויחד עם זה היא גם קריאת עידוד ("הידד!"); היא מסתירה ("אינכם יודעים מי אני") אבל גם נוגעת בחשוף ביותר ("ילדותי"); היא קלה ובלתי מתחייבת ("פרפר הזהב") אך גם נטועה במעמקים – במערבולת הגורל.

אני חושבת על הרגעים שבהם אני פונה אל השירה. זה קורה מדי יום בעצם. לפעמים השירה היא ממתק בשבילי – "במה להמתיק ימים אם לא בשירים" (כתב זך); לפעמים היא חמצן ו"מעקה גואל" ("שירה - / אבל מה זאת בעצם שירה./ לא אחת ניתנה לכך/ תשובה רעועה./ ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה/ כבמעקה גואל" – ויסלבה שימבורסקה), לפעמים היא כמו סדר יום, כמו שגרה, כמו מעטפת ששומרת את הקצב הידוע והבטוח של הדברים, כמו פעימת הלב.


- פרסומת -

אני נפעמת מהקסם של השירה כביבליותרפיסטית. לפעמים אני מהרהרת במטופל או מטופלת ועולה לי בראש שורה משיר שפתאום מהדהדת בראשי כשאני חושבת עליו/עליה. אני פונה אל השיר וקוראת, ואז – כמו בקסם – מתרחש לפעמים דבר פלאי: השיר מספר לי משהו שלא הבנתי עד אז על המטופל/ת או על עצמי או על היחסים הטיפוליים. ולעתים אינני מביאה את השיר לטיפול (לפעמים זה לא מתאים: מוקדם מדי או חושף מדי) אבל הוא נמצא אצלי בנפש, כמו הדרכה פנימית, מוליך אותי ביד בטוחה.

אני נפעמת מהקסם הזה של שירה בטיפול גם כאשר שורות משיר הופכות למעין פסקול המלווה את הטיפול, הופכות לשפת מעמקים בחדר הטיפול, שפה שנושאת בתוכה את ריבוא הרבדים של השיר – אלו של נפשו/ה של המטופל/ת, אלו של נפשי שלי, אלו של המפגש ביניהן ואלו שנושא בחובו השיר.

אני פונה לשירה כאשר אני מחפשת תקווה ותפילה, נחמה וכוח. יכולה לקרוא לעצמי את אותו השיר שוב ושוב, לשוב אליו כמו לבית, מוכר ומנחם ואהוב שהמתין בסבלנות לאסוף אותי אליו מעמל הנפש.

אני חושבת על השירים בלילה: "לפעמים הלילה הוא שירים רבים" (תרצה אתר) ו"שיר מגרש את החושך בלילה" (חוה אלברשטיין). וחושבת על שירים כפתח אל האור, כדרך: "שלחו את שיריכם כאילה ועופר" (אלתרמן).

ודווקא עם האור בא לעתים השיר הכואב, העצוב:

"מזג האויר מתחמם עכשיו,

אני עצובה איכשהו.

השיר בא רק כשאפסו כל כוחות האדם

ואין כח אפילו לכתוב אותו.

היה יום עַז.

(...)

כה ישנות מחשבות היום,

ישנות נושנות,

כמו עוטות

משי כסוף וסגול ואפור,

והאור כה מכאיב, כה מכאיב".

(אוה קילפי).

גם כאשר אין כוח אפילו לכתוב אותו – דווקא כאשר אין כוח אפילו לכתוב אותו – הוא בא, השיר; הוא בא ממעמקי הלב, כאשר החוץ שמח ומואר וצוחק, אבל הלב אינו מסתנכרן עם השמחה שבחוץ, צעדיו איטיים, חורפיים, עצובים. האור שבחוץ איננו משמח, הוא חם ומסנוור את הפנים החשוך, חושף אותו, מכאיב.

ואז בא השיר, מתוך החושך. דווקא משם. מתוך החורף שבלב, מתוך אי השקט.

זלדה – במכתב לחברתה עזה צבי – מתארת מן אי שקט כזה שנתן אותותיו בקשייה להירדם, ואת השירה שנולדה מתוכו, את הקסם, את הזהב - - -

אני רוצה לסיים את ההרהורים הפרומים הללו בציטוט מתוך המכתב ההוא:

"לא יכולתי להירדם... פתאום שמעתי שיר של ציפור בודדת ואחר כך מקהלה שלמה של צפרים. אינך יכולה לשער מה נפלא היה הקונצרט בדממת הלילה, בטרם הזריחה, ציפור אחת שרה מין פסוק ציפורי שיש לו שלוש מלים וכל הציפורים השיבו. היא שרה שוב והם השיבו [...]. והלילה הנורא הפך לליל קסמים. משהו שאדם זוכה בו לעתים רחוקות ביותר. וחשבתי שלא הייתי מחליפה שירה זו בארמנות זהב."

בדממת הלילה, בטרם זריחה, שתהא לנו שירת-אור, ציפור מזמרת פסוק ציפורי וציפורים חברות שעונות בשירה.

*

מזמינה לכתוב שיר ואביב בסדנאות כתיבה חדשות:

סדנת כתיבה לבני נוער – 6 ימים של כתיבה וחרות בפסח, ממש עכשיו: http://tinyurl.com/k6k5yt5

סדנת כתיבה חדשה לנשים – מה-12/4: http://tinyurl.com/k4t6njh

ואם מתחשקת לכם קריאה על כבלים ועל חרות ודרך שיר אהוב של דליה רביקוביץ: http://bibliotherapy.co.il/freedom/


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: ספרים, ביבליותרפיה
עדי רוט
עדי רוט
חברה ביה"ת
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
חיפה והכרמל, פרדס חנה והסביבה, יקנעם והסביבה
שלי צרפתי
שלי צרפתי
חברה ביה"ת
תל אביב והסביבה, כפר סבא והסביבה, רמת גן והסביבה
דן נייגר
דן נייגר
חבר ביה"ת
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
ארנון נחמיאס
ארנון נחמיאס
עובד סוציאלי
מטפל זוגי ומשפחתי
רחובות והסביבה, מודיעין והסביבה
אביב נוימן
אביב נוימן
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה, באר שבע והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
עינת פיידר
עינת פיידר
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה

עוד בבלוג של ד"ר ליאור גרנות

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

ליאור גרנותליאור גרנות4/4/2015

תודה רבה על תגובתך המרגשת, צביקה. שתמשכנה לגעת, המלים.

צביקה תורןצביקה תורן2/4/2015

לראשונה אני מגיע אליך. לראשונה אני מגיע אליך, אל דפי הבלוג הזה, וקורה שמגיעים פתאום, וקורא, ומדפדף, וקרא, ומעתיק, ומדביק, ורושם, וחושב, כל כוחה של הנפש הבאה בכתיבה. תודה, ליאור. התעשרתי מאד בזמן קצר שעבר מהר מדי ואשוב אליו לאט לאט. צביקה

ליאור גרנותליאור גרנות31/3/2015

תודה אלעזר ואילה. אלעזר, בוודאי שהשירה היא הנפש עצמה באופן המזוקק והגולמי ביותר, אך יחד עם זאת בעיני שירה טובה איננה הנפש "אחד לאחד" במובן זה שאיננה דיווח יומני גרידא או "תרגום" של כמוסות הנפש למלים אלא יש בה יסוד של מֵעֵבֶר, יסוד פלאי, התכה של מלים זו בזו, להטוט של השפה עצמה.

אילה - נרגשת שהחיבור שלי בין שורות השירים הצליח להרעיד מיתרים. תודה.

אילה אילוזאילה אילוז31/3/2015

תודה ליאור. על השירים, על החיבורים, ועל הנגיעה במיתרים נרעדים. מילים מתוקות כענבים רכות כפרי תאנים.
חג שמח לאוהבי השירה באשר הם בעולם, אביב וחירות.

אלעזר פרקלאלעזר פרקל31/3/2015

לעיתים הנפש היא השירה. לעיתים הנפש היא השירה......
זה לא שאין קשר בין פסיכולוגייה לספרות. וזה גם לא שיש קשר .... כשמדובר בשירה , כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשורותיו המופלאות והנפלאות של ארז ביטון....הרי שמדובר בראש וראשונה ובאופן הכי גולמי ומעובד שיש בנפש עצמה.....

ליאור גרנותליאור גרנות31/3/2015

תודה שלומית יקרה. גם בעיני הקשר בין שירה ונפש הוא בלתי נפרד, עמוק וטבעי. עבורי השירה מדברת את חלקי הנפש העמוקים ביותר ומאפשרת לי לדבר עם אחרים דברים שלא יכולים להיאמר אחרת. הכוח של השירה חזק מאד בשבילי בתוך הטיפולים עצמם. אני מרגישה שהשירה יכולה לדבר חלקים ראשוניים מאד ובאופן פרדוכסלי - כאלה שאינם ניתנים לדיבור באופן אחר; לא רק לדיבור חיצוני אלא גם לעתים לדיבור פנימי. וכן, אני יודעת כמובן שארז ביטון הוא פסיכולוג שיקומי. הרצאתו לפני כשבועיים ביום העיון שלנו בביבליותרפיה "שונות בראי הספרות" במכללת אחוה היתה שירה צרופה וכן הרגשתי שהעניקה כוחות לכל שומעיה וחיברה את המאזינים לחלקים של כוחות בתוכם. וזלדה - שירתה היא תפילה. תודה לך על תגובתך, וברכות חמות לאביך על הזכיה בפרס.

ליאור גרנותליאור גרנות31/3/2015

הרהורים פרומים - לגיא ולרבקה. גיא יקר ורבקה יקרה, אהובים, תודה. כן, מדהים בעיני כל פעם מחדש שדווקא הפרום הזה - השירי - יכול לתפור ולהטליא חלקי נפש, ליצור חיבורים רבים ועמוקים כל כך בין חלקים שונים של האני ובין נפשות שונות. החיבורים היקרים שלי לשניכם נולדו בזכות השירה... ובזכות פסיכולוגיה עברית... אכן חזק הקשר בין נפש לשירה...

שלומית ביטוןשלומית ביטון31/3/2015

הקשר בין שירה ונפש. היי ליאור,
יש קשר בלתי נפרד בין שירה והעיסוק בנפש.
אגב, ארז ביטון בעצמו פסיכולוג שיקומי ואני (ביתו) פסיכולוגית חינוכית.
אני מאוד מתעניינת בקשר הזה בין פסיכולוגיה וספרות, קשר חזק ובלתי נפרד.
דרך אגב, ארז אוהב מאוד את שירתה של זלדה, שהייתה אחת ממורותיו.

חג שמח!
שלומית

רבקה הלל לביאןרבקה הלל לביאן31/3/2015

מרגשת שאת עם הרהורייך הפרומים [ל"ת].

גיא פרלגיא פרל31/3/2015

כתבת "הרהורים פרומים" וחשבתי שאולי רק הרהור פרום ירקום שירה. פוסט יפיפה